כְּבָר אֵין לִי כֹל: לֹא הַלְלוּיוֹת אֱלֹהַּ,
לֹא חֲלוֹם יְשַׁעְיָהוּ, לֹא גֹעַל וְלֹא פָחַד.
וְיֵשׁ לִי אָח יָקָר, אָח קָדוֹשׁ: הָעֹנִי,
הָעֹנִי עֲדֵי-עַד,
הַמְחַיֵךְ עַל כֹּל, עַל גּוֹי וְאָדָם יָחַד.
אָחִי הַנֶּאֱמָן, הָעֹנִי הַמִּתְיַפֵּחַ:
הַקֵּבָה הָרֵיקָה, הַגֹּוַעַת לְפַת לָחֶם:
אֲשֶׁר הַכֹּל אַחַת לוֹ תַּחַת הַשָּׁמַיִם,
הַכֹּל, הַכֹּל אַחַת,
וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נוֹשֵׂא הוּא עֲלֵי-שֶׁכֶם.
יֵשׁ, יֵשׁ חֲלוֹמוֹת-קֶסֶם בִּשְׁלַל גּוֹנֵי הַקֶּשֶׁת,
יֵשׁ חוֹרְקֵי שִׁנַּיִם בְּלֵב קָדוֹשׁ וָבַעַר –
וְרַק אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ, אֲנִי וְאָחִי הָעֹנִי,
אֲנַחְנוּ הַיּוֹדְעִים,
כִּי אֵין תִּקְוָה וָשֶׁבֶר, וְיֵשׁ לֵב-טוֹב וָצַעַר.
אֲנַחְנוּ הַיּוֹדְעִים, כִּי אשֶׁר כָּל הָאשֶׁר:
לְהִתְיַפֵּחַ חֶרֶשׁ, בְּעֹצֶב וּבִרְתֵת –
הַאֵין זֹאת, אָחִי-עֹנִי? אֲנַחְנוּ הַיּוֹדְעִים רַק:
אִם יֵשׁ אֵל בִּשְׁמֵי-עָל,
הֲרֵי זֶה כָל אָשְׁרֵהוּ: לָתֵת, לָתֵת, לָתֵת.
זֶהוּ כָל הָאשֶׁר: לָתֵת מֵאֲשֶׁר אֵין לָנוּ;
לַחֲלוֹם עַד בּוֹא הָעֶרֶב, רָעֵב וּבְלִיט עֵינַיִם,
עַל לֹבֶן הַגְּלוּסְקָא שֶׁעַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ,
וְאִם תָּבֹא פִתְאֹם:
לָתֵת אוֹתָהּ לְרֵעִי שֶׁלֹּא אָכַל יוֹמָיִם.
לָתֵת, לָתֵת, לָתֵת; כְּאֵם צְמוּקַת שָׁדַיִם
לְבַר בִּטְנָהּ הָרַךְ חֲלֵב חָזֶה נִחָר;
לְהַבִּיט בִּפְנֵי רֵעֵנוּ בְּלָעֳסוֹ פַת-לֶחֶם
וּשְׁכֹחַ רֶגַּע-עַד,
כִּי יֵשׁ רָעָב בַּחֶלֶד וְיֵשׁ גַּם יוֹם מָחָר.
יוֹדֵעַ הוּא הָעֹנִי, אָחִי עֲשִׁיר-הָאָיִן,
בַּחוּץ יָרוֹן הָאשֶׁר, מֵרִיעַ הוּא בַשָּׁעַר;
אֵתָיוּ כְסוּפֵי-כֶסֶף כּוֹרֵי זְהַב הַיֹּפִי
קָחוּנִי בִמְלֹא לֵב:
מָה אֻמְלָל יְלוּד-אִשָּׁה אֲשֶׁר לֹא יֵדַע צַעַר,
מָה אֱוִיל חֲזִיר-הַזָּהָב, אֲשֶׁר נוֹבֵר בַּדֹּמֶן,
וְלֹא יֵדַע, כִּי צַעַר הוּא לַאֲשֶׁר יִתְגַּעְגֵּעַ:
יוֹדֵעַ הוּא הָעֹנִי, כִּי צַעַר הוּא הָאֱלֹהַּ,
זֶה מֶלֶךְ הַמְּלָכִים,
מֵאֵזוֹב אֲשֶׁר בַּקִּיר וְעַד עַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ.
וְיוֹדְעִים אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ, אֲשֶׁר לֹא יָדַע יְשַׁעְיָהוּ,
כִּי לֹא שָׁלוֹם חֲלוֹמֵנוּ, כִּי צַעַר וְכָל לֵב;
כִּי נֶפֶשׁ הַיְּהוּדִי הִיא: לָתֵת, לָתֵת לָנֶצַח,
לָתֵת קָרְבַּן-הַלֵּב,
מִדָּם, מֵרְסִיס הַדֶּמַע, מִנֶּפֶשׁ וְעַד גֵּו.