סַנְוֵרֵי הַשֶּׁמֶשׁ מְרַצְּדִים לִי בִצְחוֹק
וּמֵאֵי-זֶה יְבָרְכֵנִי רֵיחַ יַסְמִין:
אֲנִי שׁוּב מַאֲמִין.
מִתְּכֵלֶת הַיָּם מְחַיֵּךְ לִי תִינוֹק –
שׁוּב כְּדַאי לִהְיוֹת, לַהֲזוֹת, לְדַמּוֹת
עֲלֵי אֲדָמוֹת.
הַחֹם חֹם אִשָּׁה, הָאֲוִיר מָתוֹק.
הִנֵּה אֶחָד מִשּׂוֹנְאַי קָרֵב אֵלַי הֲלֹם
וְאוֹמֵר לִי שָׁלוֹם.
הַפֶּלֶא נִכְנַס בִּי עָמוֹק, עָמוֹק.
בָּתֵּי תֵל-אָבִיב מְרַטְּטִים בִּרְעָדָה: –
אַרְמְנוֹת אַגָּדָה.
אֳנִיַּת-עוֹלִים שׁוֹרֶקֶת אֵלַי מֵרָחוֹק, –
שׁוּב מְחַיְּכִים עָלַי מִשְּׁמֵי גְבוֹהִים
פְּנֵי אֱלֹהִים.
בְּקָרוֹב תִּתְפָּרֵץ פֹּה אַהֲבָה לִבְלִי-חוֹק.
אֲנִי עוֹצֵר אֶת דָּמִי, אֶת לִבִּי הַמַּכֶּה,
וּמְחַכֶּה.
אֱמוּנָה מְתוּקָה מִתְרַפֶּקֶת עַל כֻּלִּי.
חוֹל-הַזָּהָב לִי שָׁר. לִבִּי אַט נָדַם.
אֲנִי נִרְדָּם.