רקע
אביגדור המאירי
אָבִי בַּר בַּר-חָנָא
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ב; תשכ"ב 1962

עובדא הוה בחד יהודאי, דהוה קא רדי, געת הדא תורתיה, עבר עלוהי חד ערבי, אמר ליה: שרי תורך ושרי אפדנך; אמר ליה: למה? אמר: דבית מקדשא דיהודאי חרב. אמר ליה: מנא ידעת? אמר ליה: מן געייתא דתורך.

(ירושלמי ברכות פ“ב ה”ד)


הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה אֲנִי חוֹלֵם עָלָיו

בְּשָׁעָה שֶׁעַל מֹחִי שׁוֹכֶנֶת עֲנָנָה:

מַה טִּיבוֹ, מַהוּתוֹ שֶׁל אָבִי הַקַּדְמוֹן,

הַיְּהוּדִי בַּר בַּר-חָנָא?


שְׁתִיקָתוֹ שֶׁל סָבִי גִּלְּתָה לִי סוֹדוֹ:

בִּסְתָו-גְּשָׁמִים הוּא נִפְטַר בִּדְמָמָה;

וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר לִשְׁנֵים עָשָׂר בָּנָיו:

שַׁלְּחוּ לַחָפְשִׁי אֶת בְּהֶמְתִּי הַנָּמָה.


שַׁלְּחוּהָ לַחָפְשִׁי; לֹא אֶרְאֶה עוֹד אָבִיב,

מֵעֲפַר אֲדָמָה לֻקְּחָה כָל בְּרִיָּה,

וְאַדְמָתִי, בְּנֵי-אוֹנִי, עָבְרָה לְזָרִים

וְהֻכְּתָה שְׁאִיָּה.


לְזָרִים עָבָרָה. עַל כַּנְפֵי סַעַר בָּאוּ

וַיַּחְטְפוּ הַקַּרְקַע מִתַּחְתַּי בְּפֶגַע;

אִמְרוּ-נָא: קַרְקַע הַמִּתְפַּרְנֵס מִדָּמִי

הֲבֶאֱמֶת יוֹצֵא מֵרְשׁוּתִי בִן-רֶגַע?


אַדְמָתִי, לִי הָיְתָה זֶה יוֹבְלוֹת אֵין-חֵקֶר,

אֶת בַּעֲלָהּ וְעַבְדָּהּ הֵקִיאָה בָאֲפֵלָה;

וּבְהֶמְתִּי, שֶׁזִּבְּלָה, שֶׁחָרְשָׁה, שֶׁדָּשָׁה

עוֹמֶדֶת בְּטֵלָה.


בְּטֵלָה הִיא, בָּנָי; כָּמוֹנִי, כְּמוֹתְכֶם;

וּבְרִפְתָּהּ הָרְעוּעָה מְחַכָּה לְאוֹרָה. –

שָׁוְא הִיא מְחַכָּה, שָׁוְא הִיא מְחַכָּה,

בְּעָלֶיהָ כְּבָר יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה.


בְּהֶמְתִּי הַכְּשֵׁרָה – לָמָּה לִי בְהֵמָה?

אָמַרְתִּי: אַעֲלֶהָ לְרָצוֹן לְקָרְבָּן –

וְגֵם מִזְבְּחִי נֻתַּץ, גַּם אֵלִי בַגּוֹלָה,

שַׁלְּחוּהָ לַחָפְשִׁי וְשַׁבְּרוּ הַדָּרְבָן.


הִיא תֵלֵך וְתַזִּיק; – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.

תֵּלֵךְ וְתִרְעֶה בִשְׂדוֹת אֲחֵרִים;

יוֹדַעַת הַבְּהֵמָה אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ

הַשּׁוֹכֵן חֲרֵרִים.


תֵּלֵךְ וְתַזִּיק וְאַחַר-כָּךְ תִּגְעֶה,

הַדִּמְעָה מְרַפְּאָה גַם נֶפֶשׁ בְּהֵמָה;

כֻּלָּנוּ, הוֹי בָּנַי, אֲשֵׁמִים בְּחֻרְבָּן!

גַּם אַתֶּם, גַּם אֲנִי, גַּם בְּהֶמְתִּי אֲשֵׁמָה.


גַּם בְּהֶמְתִּי אֲשֵׁמָה, נַפְשָׁהּ – נַפְשֵׁנוּ,

גְּשָׁמִים וְיֶרֶק וְשֶׁמֶשׁ דִּי-זָהָב;

וְאוֹי לָהּ לַנֶּפֶשׁ, הַחוֹרְשָׁה וְזוֹרְעָה

אַךְ מִתּוֹךְ רָעָב.


אוֹי לָהּ לַנְּשָׁמָה, שֶׁאֵינָהּ מְחַכָּה

אֶלָּא לְיָפְיָהּ שֶׁל חַמָּה צְלוּלָה,

וַאֲנִי, בְּנֵי-אוֹנִי, מַה לִּי וְלַגְּשָׁמִים?

מַה לִּי, אִם שְׁחוּנָה אוֹ גְשׁוּמָה אוֹ טְלוּלָה?


סְתָו-גְּשָׁמִים מְנַגֵּן עַל גַּגִּי,

אִמְרוּ-נָא לַגְּשָׁמִים: פֹּה הָיְתָה עֲרָבָה,

שָׁוְא פֹּה לְבַזְבֵּז אַף טִפָּה יְתוֹמָה,

שָׁוְא כָּל נְדָבָה.


אִמְרוּ-נָא לַגְּשָׁמִים: אֵין מִי שֶׁיְּקַבֵּל

פְּנֵיהֶם בִּבְרָכָה וּבְמֹעַל-יָדַיִם. –

אִמְרוּ-נָא: אֲבִיכֶם וּבְהֶמְתּוֹ הַכְּשֵׁרָה,

הַקַּרְקַע הֵקִיאָם עַד לֵב הַשָּׁמַיִם.


אוֹתִי, בְּנֵי-אוֹנִי, הֵקִיאָה אַדְמָתִי,

לֹא רֶגֶב, לֹא שֹׁרֶשׁ אֵין לֵי פֹה מָטָּה;

אֲנִי, בְּנֵי-אוֹנִי, בִּשְׁמֵי מְרוֹם-שֶׁמֶשׁ

אֵשֵׁב לִי מֵעָתָּה.


בִּשְׁמֵי מְרוֹם-שֶׁמֶשׁ, הַזּוֹרְעִים חֲלוֹמוֹת,

יֵדֶא אֲבִיכֶם וְיִתְעֶה בְּאוֹרָה,

שָׁם יַחֲרוֹשׁ, שָׁם יִזְרַע גֻּזְמָאוֹת נִשְׂגָּבוֹת,

שָׁם יִקְצוֹר חֲלוֹמוֹת וְיַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה. –


כָּךְ הָיָה אוֹמֵר אָבִי בַּר בַּר-חָנָא,

וְקֶרֶן אוֹר-פָּנָיו שָׁמַיְמָה שָׂגָאָה;

בֵּין שְׂפָתָיו הִבְלִיחָה עוֹד גֻּזְמָא קְדוֹשָׁה

וְנַפְשׁוֹ יָצָאָה.

המלצות קוראים
תגיות