שירי איסיים

לקבוצת דגניה ב' בברית היחד

עֲלִי בְאֵר, עֱנוּ־לָהּ – –

כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם – –

וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה

(במדבר כא, יז־יח)

האיסיים – אנשי כת דתית־שיתופית בארץ־יהודה, שישבו בחבורות בכפרים רבים ומרכזם היה על הגדה הצפונית־מערבית של ים־המלח (ח' קוּמראן). זמנם – הימים של בית־חשמונאי ובית־הורדוס והמרד ברומי, מאתיים השנה שלפני חורבן בית שני.

אורח־חייהם – עמל ושיתוף ושקידה על המוסר; מידותיהם – חריצות וענווה וטהרה: תורתם – אמונה בגזירה קדומה ובהישארות הנפש. הליכות האיסיים ונאמנותם – שמסרו נפשם במלחמת יהודה לחירותה – מתוארות בכתבי הקדמונים פילון האלכסנדרוני ויוסף בן־מתתיהו.

המגילות שניגלו בימינו במערות מדבר־יהודה – וביניהן: סרך היחד (הסרכים), ההודיות, פשר חבקוק, מלחמת בני־אור וקטעי ברית דמשק – הן, כמסתבר, מגילותיהם הגנוזות של האיסיים. אף אחדים מן הספרים החיצונים – חנוך, צוואות השבטים, היובלים ועליית משה – זוּהוּ כספרי הכת.

“המופלאה מכל הכיתות שבעולם” (פּליניוּס הבּכיר), עדה בלתי־משלימה, דוחקת את הקץ – ובתוכה אנשים שזכו בהשראה ובתחושת עתידות – פרשה לצדי דרכים ולחיי־הסתר במדבר. אולם – בראייה ממרחקי דורות – נמצאה עומדת בשעתה במפנה לרוח האדם.

מאז ועד עתה שאבו ממקורה – ביודעים ובלא יודעים – דתו וסיעותיהן, חבורות שיתופיות ותנועות לתיקון החברה באומות־העולם ובישראל. רשמי שבילים גלויים ונעלמים בתולדותיהם חוזרים והולכים אל הבאר במדבר.

ראשוני “הקבוצה” הישראלית בנגב־כנרות – לא היה בידם “סרך (חוק) היחד” של קודמיהם בישימון ים־המלח. אולם חסד חייהם ופעלם בא להם ממורשת־אבות קדומה, ממדבר – מתנה.