לִפְנֵי הָנֵץ הַחַמָּה יֵצֵא כָּל אֶחָד לַעֲבוֹדָתוֹ

(פילון האלכסנדרוני; על האיסיים, קטע ב' 6)

אִישׁ אִסִּי בַּשַּׁחַר בָּא,

הִלּוּכוֹ בַּעֲנָוָה,

בֶּגֶד־לֹבֶן שַׂלְמָתוֹ.

מִנִּי אֹהֶל וְסֻכָּה,

מִשְׁכְּנוֹת הָאִסִּיִּים

גְּבִיר וָעֶבֶד אֵין בָּמוֹ,

יֵאָסְפוּ בֵּית־עֲדָתָם –

לֹא יָשִׂיחוּ שִׂיחַ־חֹל

טֶרֶם הִגָּלוֹת חַמָּה.

פֹּה יוֹגְבִים וְרוֹעֵי־צֹאן;

אֻמָּנִים רַק בִּמְלָאכוֹת

הַמַּרְבּוֹת שָׁלוֹם לַכֹּל.

יְקַדְּמוּ יוֹמָם שָׁלוֹם,

בִּרְכָתָם אֵלָיו יִשְׂאוּ,

יְחַלּוּ פָּנָיו עֲלוֹת.

וְנַפְשָׁם בָּם שׁוֹקֵקָה

מוּל פִּסְגָּה מוּפֶזֶת אוֹר,

הַר הַכִּסּוּפִים – נְבוֹ.