לִפְנֵי הָנֵץ הַחַמָּה יֵצֵא כָּל אֶחָד לַעֲבוֹדָתוֹ
(פילון האלכסנדרוני; על האיסיים, קטע ב' 6)
אִישׁ אִסִּי בַּשַּׁחַר בָּא,
הִלּוּכוֹ בַּעֲנָוָה,
בֶּגֶד־לֹבֶן שַׂלְמָתוֹ.
מִנִּי אֹהֶל וְסֻכָּה,
מִשְׁכְּנוֹת הָאִסִּיִּים
גְּבִיר וָעֶבֶד אֵין בָּמוֹ,
יֵאָסְפוּ בֵּית־עֲדָתָם –
לֹא יָשִׂיחוּ שִׂיחַ־חֹל
טֶרֶם הִגָּלוֹת חַמָּה.
פֹּה יוֹגְבִים וְרוֹעֵי־צֹאן;
אֻמָּנִים רַק בִּמְלָאכוֹת
הַמַּרְבּוֹת שָׁלוֹם לַכֹּל.
יְקַדְּמוּ יוֹמָם שָׁלוֹם,
בִּרְכָתָם אֵלָיו יִשְׂאוּ,
יְחַלּוּ פָּנָיו עֲלוֹת.
וְנַפְשָׁם בָּם שׁוֹקֵקָה
מוּל פִּסְגָּה מוּפֶזֶת אוֹר,
הַר הַכִּסּוּפִים – נְבוֹ.