מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

וֶרֶד יְרִיחוֹ

מאת: לוי בן-אמתי

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: מפעלי תרבות וחינוך; 1962

סוגה:

שפת מקור: עברית

ליוֹבל דגניה


בִּמְחוֹז יְרֵחוֹ נִמְצָא וֶרֶד מִמִּין הַקּוֹצִים הַנִּקְרָא

וֶרֶד-יְרֵחוֹ. וּדְבַר-פֶּלֶא לוֹ, אַף שֶׁנִּתְיַבֵּשׁ כַּמָּה

שָׁנִים וְיַנִּיחוּ אוֹתוֹ בְּמַיִם — יִפְרַח וְיִתְרַחֵב

(ר' יהוסף שווארץ: תבואות הארץ, שצט)


עַל אַדְמַת הָעֲרָבָה

צֶמַח בַּמִּדְבָּר נָטוּעַ —

פֶּרַח-וֶרֶד לְבַנְבַּן,

נֶטַע-שׁוֹשַׁנִּים שָׁכוּחַ.


שִׂיחַ וֶרֶד-יְרִיחוֹ

בָּעֶרְיָה הִשִּׁיר עָלֵהוּ,

כְּכַדּוּר צָנַף בַּדָּיו —

בַּד אָחוּז בְּבַד רֵעֵהוּ.


הֵלֶךְ בַּיְשִׁימוֹן יַפְטִיר:

"צִיץ לֹא תֹּאַר וְנִיחוֹחַ,

וֶרֶד בַּצִּיָּה קָמַל,

שׁוֹשַׁנָּה הָיְתָה לְחוֹחַ".


שׁוּר לְוֶרֶד-יְרִיחוֹ!

לָמֶד-וָו יוֹבְלוֹת יָנוּחַ.

רוּחַ-עֲרָבָה תֵּעוֹר,

בַּגִּבְעוֹל תַּכֶּה הָרוּחַ.


מַעְלָה עֲנָפָיו יִשְׁלַח,

וְצִיצֵי בַּדָּיו יִפְרָחוּ.

עַל יַרְדֵּן וּמֵי כִּנְרוֹת

פֶּרַח-אֲגַמִּים וָאָחוּ.

לוי בן-אמתי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של לוי בן-אמתי
יצירה בהפתעה
רקע

הלויה

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות על התרגום שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.


עיר גדולה כל-כך כמו וַארשה, מן ההכרח שיהיו בה אנשים גדולים; וכשבני-אדם גדולים הולכים לעולמם, מן ההכרח שתהיינה לוָיות גדולות.


ובשבוע שעבר היו ביום חמישי ושישי לוָיות גדולות!

ריקים היו הרחובות, המסעדות, בתי התוּפינים ובתי הקפה; בגנים אפשר היה לו לאדם שיעבור כל השולחן-ערוך, משלנו או משלהם, בלא עדים; כנגד זה היה מלא בית החיים, רוחש ורועש היה בית-העלמין.


ומי ומי לא נפגשו שם ביום החמישי וביום השישי?


בעל-הבית עם הדייר, המַלווה עם הלוֹוה, העובד עם המעביד – הכל הסתכלו זה בזה ונאנחו:


– מה ערך יש להם – הרהרו בלבם – לאהבתנו ולשׂנאתנו, להתחרותנו ולעזרתנו, לטענותינו, ולסכסוכינו, לחוזינו ולשטרי חובותינו?


לפתע-פתאום התחילו הכול מרגישים עצמם בני-אדם! כמובן, לא לזמן מרובה! לא לזמן רב “החי יתן אל לבו”! החיים עשׂויים ברזל ופלדה, והמוסר – “גבוה ורך ומנופּח”. בשעריו של בית –הקברות נכנסים ונפגשים לפעמים בני-אדם, אך יצוֹא יוצאים הם כבר חיות רעות.


אך טובה גם שעה אחת של צלילות-הדעת אצל משוגעים פרואים! יום של לוָיה, יום –כפּור, ואפילו יום כפּוּר-קטן!

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


האם אני צריך לומר לכם, של מי היו הלוָיות הגדולות? הרי מגדול ועד קטן יודעים, כי התבקש נתבקש לישיבה של מעלה ר' זיינוולה, זקן הדיינים של וַארשה, כמעט רבה של וַארשה, והובא לקבר ישׂראל ביום החמישי!


התעורר נתעוררו המתים בקברותיהם:


– מי זה מגרש – מתאוננים הם – את השינה המתוקה מעל חורי-עינינו, את שנתנו המתוקה, בלא חלומות ובלא הרהורים רעים?


– האם נתגלה מישהו מלמעלה ומתחת לצעדיו רועדת האדמה?


– למה תרקודנה המצבות כשכּורות מיין?


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.