וְאַתָּה קַח אֶת הַכְּתָב הַזֶּה, כִּי אַתָּה תֵדַע

לִשְׁמֹר אֶת הַסְּפָרִים אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָךְ

(עליית משה א, טז)

הוּאֲרוּ בַּחֶדֶר הָאָטוּם בְּאוֹר פָּנָס —

וּפֶתַע כְּמוֹ סָרָה אֲפֵלַת יוֹבְלוֹת רַבִּים

מֵעַפְעַפֵּי הָאוֹתִיּוֹת כְּתוּבוֹת הָדָר,

מֵעַל פְּנֵי גְוִילִים קֻמְּטוּ, הִצְהִיבוּ,

וְשׁוּלֵיהֶם כֻּסּוּ בְּחוּם רָקָב.

הָאֶר-נָא פָּנָסְךָ, שׁוֹמֵר הַמְּגִלּוֹת,

עַל הַכְּתוּבִים הָעַתִּיקִים,

עַל גְּוִילִים בְּהִירִים וַחֲלָקִים,

שֶׁבְּחוּטֵי פִּשְׁתָּן יְרִיעוֹתֵיהֶם חָבְרוּ

וּבְחֶרֶט שֻׂרְטְטוּ לְעַמּוּדוֹת וּלְשׁוּרוֹת,

נִתְלוּ הָאוֹתִיּוֹת עַל הַשִּׁיטִין.

אַנְשֵׁי הַמְּגִלּוֹת, שׁוֹמְרֵי סוֹדָן

בְּעֵת אַחֲרִית בְּפִרְפּוּרֶיהָ,

שֶׁעֲטַפְתֶּם רִקְמַת בַּדִּים,

שֶׁהִטְמַנְתֶּם בְּחֶרֶס הַכַּדִּים הָאֲצִילִים —

אָמֵן, לְדוֹר עִבְרִי רָחוֹק הִגִּיעוּ,

הָרוֹאֶה בְּשׁוּב רֵאשִׁית בַּחֲבָלֶיהָ.