מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

סִפּוּר עָרְמת הַנָּשִׁים אוֹ הַמֶּלֶךְ וּבְנוֹ וּפִילַגְשׁוֹ וְשִׁבְעַת הַנָּשִׁים

מאת: אלמוני/ת , תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

ירושלים: קרית ספר; 1968

סוגה:

שפת מקור: ערבית

סֻפַּר לִי שֶׁהָיָה בְקַדְמוֹנֵי הַזְּמָן וּבַדּוֹרוֹת וְהָעִתִּים שֶׁעָבְרוּ מֶלֶךְ מִמַּלְכֵי הַדּוֹר, שֶׁהָיוּ לוֹ הַרְבֵּה גְדוּדִים וְשׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ. וְהָיָה בַעַל מַעֲלָה רָמָה וְהוֹן. הִגִּיעַ מִשְּׁנוֹת חַיָּיו לְגִיל, וְלֹא חוֹנַן בֵּן זָכָר. כֶּשְׁנִּתְמַלֵּא חֲרָדָה מִשּׁוּם כָּךְ, פָּנָה אֶל הַנָּבִיא, יִתְפַּלֵּל אֱלֹהִים עָלָיו וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְמֵלִיץ-יֹשֶׁר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ בְּשֵׁם כְּבוֹד הַנְּבִיאִים וְהַקְּדושִׁים וְהַמֵּתִים עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם מֵעוֹבְדָיו הַמְקֹרָבִים אֵלָיו, שֶׁיְּחוֹנֵן אוֹתוֹ בֵּן זָכָר שֶׁיִּירַשׁ הַמְלוּכָה אַחֲרָיו וְיִהְיֶה לוֹ לְנַחַת-רוּחַ. אַחַר-כָּךְ קָם תֵּכֶף וּמִיָּד וְנִכְנַס לַחֲדַר-מוֹשָׁבוֹ וְשָׁלַח אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ וְדָבַק בָּהּ, וְהָרְתָה לוֹ בִרְצוֹן אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. כְּשֶׁמָּלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת יָלְדָה בֵן זָכָר, פָּנָיו כְּמַעְגַל הַיָּרֵחַ בְּלֵיל אַרְבָּעָה-עָשָׂר. גִּדְּלוּ אוֹתוֹ נַעַר עַד שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל חָמֵשׁ שָׁנִים. וְהָיָה אֵצֶל אוֹתוֹ מֶלֶךְ אִישׁ חָכָם מִן הַחֲכָמִים הַמֻּמְחִים, אַלסִּנְדְבָּאד שְׁמוֹ. מָסַר לְיָדוֹ אוֹתוֹ נַעַר. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְגִיל עֶשֶׂר שָׁנִים לִמְּדוֹ חָכְמָה וְתַרְבּוּת עַד שֶׁנִּהְיָה אוֹתוֹ יֶלֶד אֵין דּוֹמֶה לוֹ בְאוֹתוֹ זְמַן, שֶׁיִּשְׁוֶה לוֹ בְדַעַת וְתַרְבּוּת וּבִינָה. כְּשֶׁהִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה עַל כָּךְ לְאָבִיו, הֵבִיא לוֹ חֲבוּרָה שֶׁל פָּרָשִׁים עַרְבִים שֶׁיְּלַמְּדוּ אוֹתוֹ אָמָּנוּת הַפָּרָשִׁים וְנִתְמַחָה בָהּ. הָיָה תוֹקֵף מִשְׁתּוֹלֵל וּמִתְנַפֵּל בִּשְׂדֵה הַקְּרָב עַד שֶׁעָלָה עַל כָּל בְּנֵי דוֹרוֹ וְכָל בְּנֵי גִילוֹ. וּבְאַחַד הַיָּמִים צָפָה אוֹתוֹ חָכָם בַּכּוֹכָבִים וְרָאָה בְמַזַּל כּוֹכָבוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד, שֶׁאִם יוֹצִיא מִלָּה אַחַת מִפִּיו בְּשִׁבְעַת הַיָּמִים הַבָּאִים שֶׁל חַיָּיו, מִיתָתוֹ בָהּ. הָלַךְ הֶחָכָם אֶל הַמֶּלֶךְ אָבִיו וְהוֹדִיעוֹ הַדָּבָר. אָמַר לוֹ אָבִיו: “וּמָה הָעֵצָה וְהַתַּקָּנָה לְכָךְ?” אָמַר לוֹ הֶחָכָם: “הָעֵצָה וְהַתַּקָּנָה לְכָךְ, הַמֶּלֶךְ, הֵם לְדַעְתִּי שֶׁתָּנִיחַ אוֹתוֹ בִמְקוֹם שַׁעֲשׁוּעִים וּשְׁמִיעַת כְּלֵי-נְגִינָה, שֶׁיִּהְיֶה בוֹ עַד שֶׁיַּעַבְרוּ שִׁבְעַת הַיָּמִים”. שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶל נַעֲרָה מִן הַמְיֻחָדוֹת לוֹ, וְהָיְתָה הַיָּפָה בַנְּעָרוֹת, וּמָסַר לָהּ אֶת הַנַּעַר וְאָמַר לָה “טְלִי אֶת אֲדוֹנֵךְ אֶל הָאַרְמוֹן וְשִׂימִי אוֹתוֹ אֶצְלֵךְ, וְלֹא יֵרֵד מִן הָאַרְמוֹן אֶלָּא אַחֲרֵי שֶׁיַּעַבְרוּ שִׁבְעָה יָמִים”. נָטְלָה אוֹתוֹ הַנַּעֲרָה מִיָּדוֹ וְהוֹשִׁיבָה אוֹתוֹ בְאוֹתוֹ אַרְמוֹן. וְהָיוּ בָאַרְמוֹן אַרְבָּעִים חֲדָרִים וּבְכָל חֶדֶר עֶשֶׂר נְעָרוֹת, וְכָל נַעֲרָה עִמָּהּ כְּלִי מִכְּלֵי הַנִּגּוּן, וּכְשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן מְנַגֶּנֶת הָיָה אוֹתוֹ אַרְמוֹן רוֹקֵד לְמַנְגִּינָתָהּ. וּמִסָּבִיב לָאַרְמוֹן נָהָר זוֹרֵם, חוֹפָיו נְטוּעִים כָּל מִינֵי פְּרִי וּפְרָחִים נוֹתְנֵי רֵיחַ טוֹב. וְהָיָה נַעַר זֶה יָפֶה וּמָלֵא חֵן בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְתָאֵר. וּכְשֶׁבִּלָּה שָׁם לַיְלָה אֶחָד רָאֲתָה אוֹתוֹ הַנַּעֲרָה פִּילַגְשׁוֹ שֶׁל אָבִיו הָאֲהוּבָה עָלָיו בְּיוֹתֵר. דָּפְקָה הָאַהֲבָה עַל לִבָּהּ וְלֹא שָׁלְטָה בְעַצְמָהּ עַד שֶׁהֵטִילָה עַצְמָהּ עָלָיו. אָמַר לָהּ הַנַּעַר: “כְּשֶׁאֲנִי יוֹצֵא אֵצֶל אָבִי, אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, אֲנִי מַגִּיד לוֹ זֹאת וְהוּא הוֹרֵג אוֹתָךְ”. פָּנְתָה הַנַּעֲרָה וְהָלְכָה אֶל הַמֶּלֶךְ, וְהֵטִילָה עַצְמָה עָלָיו בִּבְכִי וַאֲנָחָה. אָמַר לָהּ: “מָה עִנְיָנֵךְ, הַנַּעֲרָה? כֵּיצַד שְׁלוֹם אֲדוֹנֵךְ? כְּלוּם אֵינוֹ נִמְצָא בְטוֹב?” אָמְרָה לוֹ: “מַלְכִּי הִנֵּה אֲדוֹנִי פִתָּה אוֹתִי וְגַם בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אוֹתִי מִשּׁוּם כָּךְ, הֲגִנּוֹתִי עַל עַצְמִי וּבָרַחְתִּי מִמֶּנּוּ, וְאֵינִי חוֹזֶרֶת יוֹתֵר לֹא אֵלָיו וְלֹא לָאַרְמוֹן לְעוֹלָם”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ דְּבָרִים אֵלֶּה בָּא לִידֵי כַּעַס גָּדוֹל. הֵבִיא לְפָנָיו אֶת הַמִּשְׁנִים וְצִוָּה עֲלֵיהֶם לְהָרְגוֹ. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: "הִנֵּה הַמֶּלֶךְ גָּמַר אֹמֶר בְּתֹקֶף לַהֲרֹג אֶת בְּנוֹ, וְאוּלָם כְּשֶׁהוּא הוֹרְגוֹ הוּא מִתְחָרֵט עָלָיו אַחֲרֵי הֲרִיגָתוֹ, בְּלִי סָפֵק, שֶׁהֲרֵי יָקָר הוּא לוֹ, שֶׁכֵּן לֹא בָא אֵלָיו יֶלֶד זֶה אֶלָּא אַחֲרֵי יֵאוּשׁ. וְאַחַר-כָּךְ יָבוֹא עֲלֵיכֶם בִּטְרוּנְיָה, וְיֹאמַר לָכֶם: “מִשּׁוּם מַה לֹא טִכַּסְתֶּם לִי טַכְסִיס שֶׁיִּמְנָעֵנִי מִלְּהָרְגוֹ?” הִסְכִּימוּ בְדַעְתָּם לְטַכֵּס לוֹ עֵצָה שֶׁתִּמְּנַע אוֹתוֹ מֵהֲרִיגַת בְּנוֹ. נִגַּשׁ הַמִּשְׁנֶה הָרִאשׁוֹן וְאָמַר: “אֲנִי אָסִיר מֵעֲלֵיכֶם רָעַת הַמֶּלֶךְ הַיּוֹם”. קָם וְהָלַךְ עַד שֶׁנִּכְנַס אֶל הַמֶּלֶךְ וְהִתְיַצֵּב לְפָנָיו. בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רְשׁוּת לְדַבֵּר דְּבָרָיו, וְנָתַן לוֹ. אָמַר לוֹ: “הַמֶּלֶךְ, אַף אִלּוּ חָלַק לְךָ הַגּוֹרָל שֶׁיִּהְיוּ לְךָ אֶלֶף יְלָדִים, לֹא הָיְתָה נַפְשְׁךָ נותֶנֶת לְךָ להֲרֹג אֶחָד מֵהֶם בִּגְלַל דִּבְרי נַעֲרָה, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהִיא דּוֹבֶרֶת אֱמֶת אוֹ מְשַׁקֶּרֶת, וְשֶׁמָּא מְזִמָּה הִיא מֵאִתָּהּ שֶׁזָמְמָה לְבִנְךָ?” אָמַר לוֹ: “כְּלוּם שָׁמַעְתָּ מַשֶּׁהוּ עַל דְּבַר מְזִמָּתָן, הַמִּשְׁנֶה?” אָמַר לוֹ “הֵן”

אלמוני/ת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלמוני/ת (מחבר)
רקע
אלמוני/ת

יצירותיו הנקראות ביותר של אלמוני/ת

לכל יצירות אלמוני/ת בסוגה פרוזה

לכל יצירות אלמוני/ת

עוד מיצירותיו של יוסף יואל ריבלין (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

הערכת עצמנו

מאת אהרן דוד גורדון (מאמרים ומסות)

מה לעשות?

הן בבואנו להתחקות על שרשי מצבנו האבסורדי, לפשפש במעשינו, להתוודות על שגגותינו ועל זדונותינו, לא נצא ידי חובתנו בהשתפכות הנפש, בשפיכת דמעות של רחמנות על עצמנו או בהצדקת הדין על עצמנו – סגולה אולי יפה לעלית נשמה מתוך התפשטות הגשמיות, אבל לצרתנו הלאומית לא תועיל כלום ואפילו לתיקון נשמתנו העלובה לא תועיל כלום, כל זמן שהננו בשר ודם. כמו כן לא ניוושע אפילו תשועה כל שהיא במה שכל אחת מכתותינו תוכיח את צדקת שיטתה ותטיל את האשמה על ראש חברותיה. נהיה פעם אחת בני אדם חיים! נרגיש פעם אחת, כי בצרה גדולה אנחנו כולנו! נבקש פעם אחת להבין איש את רעהו. להבין, כי כל אחד מאתנו מבקש מוצא מן המיצר, מבקש מה שהוא חושב לטוב ולאמת על פי דרכו ואינו יכול ואינו רשאי לבקש מה שאחרים חושבים לאמת ולטוב על פי דרכם הם! נבקש פעם אחת לעמוד עמידה נכונה על ההלכה היחידה בדרך חיינו, היוצאת לנו מכל נוראותיה של המלחמה – כי רק באיחוד כל כוחותינו לעבודה אחת עלינו לבקש עזרתנו, כי רק איחוד כוחותינו יביא לנו פרי ברכה בעתו, אם בזמן קרוב או רחוק!

מה לעשות? איך למצוא את הדרך לאיחוד הכוחות לעבודה משותפת? איך למצוא את הפרובלימה, המצרפת את כל הפרובלימות לפרובלימה לאוּמית אחת?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.