סִפְּרוּ שֶׁאִישׁ אֶחָד הָיָה עוֹמֵד וְחֶרֶב בְּיָדוֹ לְרֹאשׁוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מִן הַמְּלָכִים. וְהָיְתָה לְאוֹתוֹ אָדָם אִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיָה אוֹהֵב אוֹתָהּ. שָׁלַח אֵלֶיהָ בְיוֹם מִן הַיָּמִים נַעַר בִּשְׁלִיחוּת לְפִי הַמִּנְהָג בֵּינֵיהֶם. יָשַׁב הַנַּעַר אֶצְלָהּ וְשִׂחֵק עִמָּה. גָּחֲנָה אֵלָיו וְאִמְּצָה אוֹתוֹ אֶל חָזֶיהָ. וַעֲדַיִן הֵם בְּכָךְ, כְּשֶׁאֲדוֹנָיו שֶׁל הַנַּעַר דָּפַק בַּדֶּלֶת. נָטְלָה אֶת הַנַּעַר וְהֵטִילָה אוֹתוֹ בְתוֹךְ מָקוֹם מֵאַחֲרֵי דֶלֶת סְתָרִים שֶׁהָיָה אֶצְלָהּ. פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנַס וְחַרְבּוֹ בְיָדוֹ. יָשַׁב עַל מִטַּת הָאִשָּׁה וְנִגְשָׁה אֵלָיו לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִמּוֹ וּלְשַׂחֵק, וְהָיְתָה מְאַמֶּצֶת אוֹתוֹ אֶל לִבָּהּ וּמְנַשַּׁקְתּוֹ. וְהִנֵּה בַעֲלָהּ דּוֹפֵק עָלֶיהָ בַדֶּלֶת. אָמַר לָהּ: “מִי זֶה?” אָמְרָה לוֹ: “בַּעֲלִי”. אָמַר לָהּ: “כֵּיצַד אֶעֱשֶׂה, וּמַה תַּחְבּוּלָה לְכָךְ?” אָמְרָה לוֹ: “קוּם וּשְׁלֹף חַרְבְּךָ וַעֲמֹד בַּמִּסְדְּרוֹן וְחָרֵף אוֹתִי וְגַדֵּף. וּכְשֶׁיִּכָּנֵס אֵלֶיךָ בַּעֲלִי, לֵךְ וַעֲבֹר לְדַרְכְּךָ”. עָשָׂה כָךְ. כְּשֶׁנִּכְנַס בַּעֲלָהּ רָאָה אֶת שַׂר-אוֹצָרוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְיָדוֹ, וְהוּא מְחָרֵף אֶת אִשְׁתּוֹ וּמְאַיֵּם עָלֶיהָ. כְּשֶׁרָאָהוּ שַׂר-הָאוֹצָר הִתְבַּיֵּשׁ וְהֶחֱזִיר חַרְבּוֹ לִנְדָנָהּ וְיָצָא מִן הַבַּיִת. אָמַר הָאִישׁ לְאִשְׁתּוֹ: “מַה סִּבַּת זֶה?” אָמְרָה לוֹ: אִישִׁי, כַּמָּה מְבֹרֶכֶת שָׁעָה זוֹ שֶׁבָּאתָ בָהּ. וּכְבָר שִׁחְרַרְתָּ נֶפֶשׁ מַאֲמִינָה מֵהֲרִיגָה. וְאֵין הִיא אֶלָּא שֶׁהָיִיתִי עַל גַּבֵּי הַגַּג טוֹוָה, כְּשֶׁנִּכְנַס אֵלַי נַעַר מְרֻדָּף וְדַעְתּוֹ נִטְרֶפֶת עָלָיו, וְהוּא נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת מִפַּחַד מֵהֶרֶג, וְאָדָם זֶה שׁוֹלֵף חַרְבּוֹ וּמְמַהֵר אַחֲרָיו וְשׁוֹקֵד עָלָיו לְחַפְּשׂוֹ. נָפַל הַנַּעַר עָלַי וְנָשַׁק יָדַי וְרַגְלַי וְאָמַר: “גְּבִרְתִּי, שַׁחְרְרֵנִי מִזֶּה הַמְבַקֵּשׁ לְהָרְגֵנִי בְלִי מִשְׁפָּט”. הֶחְבֵּאתִי אוֹתוֹ בְּמָקוֹם הַמֻּסְתָּר מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת שֶׁאֶצְלֵנוּ. וּכְשֶׁרָאִיתִי אָדָם זֶה שֶׁכְּבָר נִכְנַס וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה כִּחַשְׁתִּי בוֹ לוֹ, כְּשֶׁבִּקְּשוֹ מִמֶּנִּי. הִתְחִיל מְגַדְּפֵנִי וּמְאַיֵּם עָלַי כְּפִי שֶרָאִיתָ, וְהַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים שֶהוֹבִילְךָ אֵלַי, שֶׁהָיִיתִי נְבוֹכָה וְאֵין עִמִּי אָדָם שֶׁיַּצִילֵנִי“. אָמַר לָהּ בַּעֲלָהּ: “יָפֶה הוּא מַה שֶׁעָשִׂית, אִשָּׁה. שְׂכָרֵךְ עַל אֱלֹהִים, וְיִתֵּן לָךְ תְּמוּרַת פָּעֳלֵךְ טוֹב”. הָלַךְ בַּעֲלָה אֶל הַמָּקוֹם הַמֻּסְתָּר מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת וְקָרָא לַנַּעַר וְאָמַר לוֹ: “צֵא אֵין כָּּּּּּּּּּּּּּּל רָעָה לְנֶגֶד עֵינֶיךָ”. יָצָא מִמְּקוֹם הַמִּסְתָּרִים כְּשֶׁהוּא מְפַחֵד, וְהָאִישׁ אוֹמֵר לוֹ: “תִּשְׁקֹט רוּחֲךָ, אֵין רָעָה לְנֶגֶד עֵינֶיךָ”. הִבִּיעַ לוֹ צַעֲרוֹ עַל מַה שֶׁפָּגַע בּוֹ, וְהַנַּעַר מְבָרֵךְ אוֹתוֹ אִישׁ. אַחַר-כָּךְ יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד מִבְּלִי לָדַעַת מַה שֶׁתִכְּנָה אִשָּׁה זוֹ. דַּע אֵפוֹא, הַמֶּלֶךְ, שֶׁזֶהוּ מִתּוֹךְ כְּלַל-עָרְמַת הַנָּשִׁים. הִשָּׁמֶר לְךָ אֵפוֹא מִסְּמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶן”
חָזַר בוֹ הַמֶּלֶךְ מִלַּהֲרֹג אֶת בְּנוֹ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי נִכְנְסָה הַנַּעֲרָה אֶל הַמֶּלֶךְ וְנָשְׁקָה אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאָמְרָה לוֹ: “הַמֶּלֶךְ, דְּרשׁ מִשְׁפָּטִי מִיַּד בִּנְךָ, וְאַל תִּפְנֶה לְדִבְרֵי מִשְׁנֶיךָ, שֶׁהַמִּשְׁנִים הָרָעִים אֵין טוֹב בָּהֶם, וְאַל תְּהֵא כַמֶּלֶךְ שֶׁסָּמַךְ עַל דִּבְרֵי הַמִּשְׁנֶה הָרָע מִמִּשְׁנָיו”. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: “וְכֵיצַד הָיָה זֶה?” סִפְּרָה לוֹ