מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

סִפּוּר הַנָּסִיךְ וְהַשִּׁדָּה הַגַּוְלָה

מאת: אלמוני/ת , תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

ירושלים: קרית ספר; 1968

סוגה:

שפת מקור: ערבית

וְאָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁמֶּלֶךְ מִן הַמְּלָכִים הָיָה לוֹ בֵן שֶׁהָיָה אוֹהֲבוֹ וּמְכַבְּדוֹ תַכְלִית הַכָּבוֹד, וּמְכַבֵּד אוֹתוֹ עַל כָּל שְׁאָר יְלָדָיו. אָמַר לוֹ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים: “אָבִי הֶחָבִיב, רְצוֹנִי לָלֶכֶת הַיּוֹם לְצֵיד חַיּוֹת הַבָּר וּצְבִי וְאַיָּל”. צִוָּה לְצַיֵּד אוֹתוֹ, וְצִוָּה עַל מִשְׁנֶה מִמִּשְׁנָיו שֶׁיֵצֵא עִמּוֹ לְשַׁמְּשׁוֹ וּלְמַלֵּא לוֹ כָל מַה שֶׁהוּא זָקוּק לוֹ בִנְסִיעָתוֹ. לָקַח עִמּוֹ אוֹתוֹ מִשְׁנֶה כָּל מַה שֶׁהַנַּעַר זָקוּק לוֹ בַנְּסִיעָה, וְיָצְאוּ עִם שְׁנֵיהֶם הַמְּשָׁרְתִים וְהַסְּגָנִים וְהַנְּעָרִים וְשָׂמוּ פְנֵיהֶם לַצַּיִּד עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְאֶרֶץ מְכֻסָּה יֶרֶק בַּעֲלַת עֵשֶׂב וּמִרְעֶה וּמַיִם, וְהַצַּיִּד רַב בָּהּ. נִגַּשׁ בֶּן הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁנֶה, וְהוֹדִיעַ לוֹ, שֶׁמָּקוֹם זֶה מָצָא חֵן בְּעֵינָיו לְבַלּוֹת בּוֹ וְעָמְדוּ בְאֶרֶץ זוֹ בְּמֶשֶׁךְ יָמִים, כְּשֶׁבֶּן הַמֶּלֶךְ בַּטּוֹב שֶׁבַּחַיִּים וּבַנָּעִים בָּהֶם. אַחַר-כָּךְ צִוָּה אוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ לָקוּם וְלָלֶכֶת מִמֶּנָּה, וְהִנֵּה נִקְרְתָה לְפָנָיו אַיָּלָה שֶׁנִּפְרְדָה מֵחַבְרוֹתֶיהָ. הִשְׁתּוֹקְקָה נַפְשׁוֹ לְצוּדָהּ וְחָשַׁק בָּהּ, וְאָמַר לַמִּשְׁנֶה: “רוֹצֶה אֲנִי לִרְדֹּף אַחֲרֵי אַיָּלָה זוֹ”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “עֲשֵׂה כַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ”. רָדַף אַחֲרֶיהָ הַנַּעַר לְבַדּוֹ, יְחִידִי וּבִקֵּשׁ אוֹתָהּ כָּל הַיּוֹם עַד שֶׁהֶעֱרִיב הַלַּיְלָה. עָלְתָה הָאַיָּלָה לִמְקוֹם חַתְחַתִּים וְהֶחְשִׁיךְ הַלַּיְלָה עַל הַנַּעַר. בִּקֵּשׁ לַחֲזֹר וְלֹא יָדַע לְאָן לָלֶכֶת. נִשְׁאַר נָבוֹךְ בְּנַפְשׁוֹ, וְלֹא פָסַק לִרְכֹּב עַל גַּב סוּסָתוֹ עַד שֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר, וְלֹא מָצָא הַצָּלָה לְנַפְשׁוֹ. נָסַע וְלֹא פָסַק מִהְיוֹת מְפַחֵד וְרָעֵב וְצָמֵא, כְּשֶׁאֵין הוּא יוֹדֵעַ לְאָן יֵלֵךְ, עַד שֶׁעָבַר עָלָיו חֲצִי הַיּוֹם, וּבָעֲרָה עָלָיו הַחַמָּה. וְהִנֵּה נִשְׁקְפָה לוֹ עִיר, שֶׁבִּנְיָנֶיהָ גְּבוֹהִים וִיסוֹדוֹתֶיהָ מֻצָּקִים, וְהִיא שׁוֹמְמָה וַחֲרֵבָה וְאֵין בָּהּ זוּלָתִי הַיַּנְשׁוּף וְהָעוֹרֵב. וַעֲדַיִן הוּא נִצָּב אֵצֶל אוֹתָהּ עִיר וּמִתְפַּלֵּא עַל תִּפְאַרְתָּהּ, כְּשֶׁחָל מֶבָּט מִמֶּנּוּ וְרָאָה נַעֲרָה בַעֲלַת יֹפִי וָחֵן מֵאֲחוֹרֵי קִיר מִקִּירוֹת חוֹמָתָהּ וְהִיא בוֹכָה. קָרַב אֵלֶיהָ וְאָמַר לָהּ: “מִי אַתְּ?” אָמְרָה לוֹ: "אֲנִי בִּנְתְּ אַלתַּמִימָה בַת אַלטַיָּאךְ מֶלֶךְ הָאָרֶץ הָאֲפוּרָה. יָצָאתִי בְיוֹם מִן הַיָּמִים לַעֲשׂוֹת צְרָכַי וַחֲטָפַנִי עִפְרִית מִן הַשֵּׁדִים וְטָס עִמִּי בֵין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ. יָרְדוּ עָלָיו זִקִּין שֶׁל אֵשׁ וְנִשְׂרַף וְנָפַלְתִּי כָאן, וְזֶה לִי שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּרָעָב וּבְצָמָא. וּכְשֶׁרָאִיתִי אוֹתְךָ, הִתְעוֹרְרָה בִי שוּב הַתְּשְׁוּקָה לַחַיִּּים.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיע הַלַּיְלָה הַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶבְּשָׁעָה שֶדִּבְּרָה בַּת הַמֶּלֶךְ אַלטַּיָּאךְ אֶל בֶּן הַמֶּלֶךְ וְאָמְרָה לוֹ: “וּכְשֶׁרָאִיתִי אוֹתְךָ הִתְעוֹרְרָה בִי שׁוּב הַתְּשׁוּקָה לַחַיִּים” נִכְמְרוּ רַחֲמֵי בֶן-הַמֶּלֶךְ עָלֶיהָ וְהִרְכִּיב אוֹתָהּ עַל סוּסוֹ מֵאֲחוֹרָיו, וְאָמַר לָהּ: “תָּנוּחַ דַּעְתֵּךְ וְיֵרָגַע לְבָבֵךְ, שֶׁכֵּן אִם אֱלֹהִים יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה מַחֲזִירֵנִי אֶל עַמִּי וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי, אֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתָךְ אֶל מִשְׁפַּחְתֵּךְ”. נָסַע בֶּן-הַמֶּלֶךְ, לְבַקֵּש הַצָּלָה. אָמְרָה לוֹ הַנַּעֲרָה שֶמֵאֲחוֹרָיו: בֶּן הַמֶּלֶךְ, הוֹרִידֵנִי שֶׁאֶעֱשֶׂה צְרָכַי מֵאֲחוֹרֵי קִיר זֶה." עָמַד וְהוֹרִידָהּ וְהִמְתִּין לָהּ. נִסְתַּתְּרָה בַקִּיר. אַחַר-כָּךְ יָצְאָה בַמְּכֹעָר שֶׁבַּמַּרְאֶה. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָה בֶּן הַמֶּלֶךְ נִסְתַּמֵּר גוּפוֹ וְנִטְרְפָה דַעְתּוֹ וּפָחַד מִפָּנֶיהָ וְנִשְׁתַּנָּה מַצָּבוֹ. קָפְצָה אוֹתָה נַעֲרָה וְרָכְבָה מֵאֲחוֹרָיו עַל גַּב הַסּוּס, וְהִיא בַצּוּרָה הַמְּכֹעֶרֶת בְּיוֹתֵר בַצוּרוֹת שֶׁיֵשׁ. אָמְרָה לוֹ: “בֶּן-הַמֶּלֶךְ, מַה לִּי שֶׁאֲנִי רוֹאָה שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ פָנֶיךָ”? אָמַר לָהּ: “נִזְכַּרְתִּי בְעִנְיָן שֶגָּרַם לִי דְאָגָה”. אָמְרָה לוֹ: “הֵעָזֵר בָזֶה בְגֵיסוֹת אָבִיךָ וְגִבּוֹרָיו”. אָמַר לָהּ: “זֶה שֶׁהִדְאִיגַנִי אֵין הַגְִּיָסוֹת מַעֲבִירִים אוֹתוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִפְּנֵי הַגִּבּוֹרִים”. אָמְרָה לוֹ: “בַּקֵּשׁ לְךָ עֶזְרָה נֶגְדּוֹ בְמָמוֹנוֹ שֶל אָבִיך וְאוֹצְרוֹתָיו”. אָמַר לָהּ: “זֶה הַמַּדְאִיג אוֹתִי לֹא יִסְתַּפֵּק בְמָמוֹן וְלֹא בְאוֹצָרוֹת”. אָמְרָה לוֹ: “הֲרֵי אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁלָּכֶם אֱלוֹהַּ בַּשָּׁמַיִם רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה וְשֶׁהוּא כֹל יוּכַל”. אָמַר לָהּ: “הֵן. אֵין לָנוּ בִלְתּוֹ”. אָמְרָה לוֹ: “אִם כָּךְ קְרָא אֵלָיו, אֶפְשָׁר שֶהוּא מַצִּילְךָ מִיָּדִי”. נָשָׂא בֶּן-הַמֶּלֶךְ עֵינָיו לַשָּׁמַיִם, וְהִתְפַּלֵּל בְּלֵב שָׁלֵם וְאָמַר: “אֱלֹהִים, מְבַקֵּשׁ אֲנִי עֶזְרָה מֵאִתְּךָ נֶגֶד הָעִנְיָן הַמַּטְרִידֵנִי”, וְרָמַז בְּיָדוֹ אֵלֶיהָ. נָפְלָה לָאָרֶץ שְׂרוּפָה כַפֶּחָם. הִלֵּל אֱלֹהִים וְהוֹדָה לוֹ, וְלֹא פָסַק לִשְׁקֹד עַל הַנְּסִיעָה, כְּשֶׁאֱלֹהִים יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה מֵקֵל עָלָיו אֶת הַנְּסִיעָה וּמַנְחֶה אוֹתוֹ בַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה עַד שֶׁהוֹפִיעָה לְנֶגֶד עֵינָיו אַרְצוֹ, וְהִגִּיעַ אֶל הַמֶּלֶךְ, אָבִיו, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר הִתְיָאֵשׁ מִן הַחַיִּים. וְהָיָה כָל זֶה בַעֲצַת הַמִּשְׁנֶה שֶׁנָּסַע עִמּוֹ כְּדֵי לְהַשְׁמִידוֹ בִנְסִיעָתוֹ. וְאוּלָם אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה הִצִּילוֹ. וְלֹא סִפַּרְתִּי לְךָ זֹאת, הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא כְדֵי שֶתֵּדַע, שֶׁהַמִּשְׁנִים הָרָעִים, אֵין כַּוָּנָתָם טְהוֹרָה וְאֵין צְפוּנוֹתֵיהֶם לְטוֹבָה עִם מַלְכֵיהֶם. עֲמֹד אֵפוֹא עַל הַמִּשְׁמָר מִפְּנֵי זֶה". שָׁעָה אֵלֶיהָ הַמֶּלֶךְ וְשָׁמַע לִדְבָרֶיהָ וְצִוָּה לַהֲרֹג אֶת בְּנוֹ. נִכְנַס הַמִּשְׁנֶה הַשְּׁלִישִׁי וְאָמַר: “אֲנִי מַעֲבִיר מֵעֲלֵיכֶם אֶת רָעַת הַמֶּלֶךְ הַיּוֹם”. נִכְנַס הַמִּשְׁנֶה אֶל הַמֶּלֶךְ וְנָשַׁק אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: “אֲנִי דוֹרֵשׁ טוֹבָתְךָ וְחָס עָלֶיךָ וְעַל מַמְלַכְתְּךָ וְיוֹעֵץ אוֹתְךָ עֵצָה נְכוֹחָה, וְהִיא שֶׁלֹּא תְהֵא נִמְהָר בַּהֲרִיגַת בִּנְִךָ וְנַחַת-רוּחֲךָ וּפְרִי לְבָבְךָ. וַהֲרֵי יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁחֶטְאוֹ הָיָה עִנְיָן קַל, שֶׁהִגְדִּילָה אוֹתוֹ בְעֵינֶיךָ הַנַּעֲרָה. וּכְבָר שָׁמַעְתִּי בִדְבַר תּוֹשָׁבֵי שְׁנֵי כְפָרִים שֶׁהִשְׁמִידוּ זֶה אֶת זֶה בִּגְלַל טִפַּת דְּבַשׁ”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “וְכֵיצַד הָיָה זֶה?” אָמַר לוֹ? "שָׁמַעְתִּי הַמֶּלֶךְ

אלמוני/ת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלמוני/ת (מחבר)
רקע
אלמוני/ת

יצירותיו הנקראות ביותר של אלמוני/ת

לכל יצירות אלמוני/ת בסוגה פרוזה

לכל יצירות אלמוני/ת

עוד מיצירותיו של יוסף יואל ריבלין (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

שמואל בן שמואל

מאת אורי ניסן גנסין (פרוזה)

I

כשפקח שמואל בן שמואל את עיניו היתה תנועתו הרועדת הראשונה אל עֵבר מיטת אשתו – וכשנוכח, כי ישינה היא, נפל מבטו מבלי-כוונה על כריסה, אשר התנַשא בטבור-המיטה כקוּפה של בגדים הרובצת על החתול או על הכלב הבּיתי, וימהר להסב את פניו אל עֵבר החלון. מבעד לווילון השחור המוּרד על פני כל חללוֹ הכיר את השתדלותן התכופה של קרני השמש השובבות לחדור אל תוך החדר פנימה ובחלחלה-ארעית התרומם למֶחצה מעל משכבו ויסתכל אם הָדוּק הווילוֹן היטב אל המַּשׁקוֹפים; וכשנוכח כי אין כל פירצה, שב וישכּב.

הוא לא יישן עוד. עתה תהא השעה השביעית, לא יוֹתר. הוא נרדם רק את אור הבוקר, ושנתו גם היא היתה מרוּסקה. פעמים אחדות העירוהו אנחות אשתו החדוֹת, אשר ניעוֹרה פתאום. הוא חש עתה ליאוּת נוראה בכל אברי גופו… אַח – להתעטף ככה בשמיכה, לאסוף את הרגליים מעט, ולנום… לנום… כל הלילה לא יכול לא רק לסגור עין – לשבת ולנוח מעט, גם זה נפלא ממנו. גופו הגוץ והעגול נִיתַּר ויקפוץ ככדור נפוּח על רגליו הפּעוטות והמהירוֹת, ככַפּוֹת הדוֹב ברוצו, לאורך כל חדרי הבית ולרוחבם. אמנם גם שתי השפחות היו עֵרות, גם המיילדת ישבה על יד היולדת זמן רב; אולם הוא לא יכול לשבת בשלווה… מבינים אתם – לא יכול, נו… חֶה… הלא יודע הוא היטב, כי הכול, ה-כּוֹל ייעשה גם בלעדו… אבל… אבל לישון עתה אי-אפשר,אי-אפשר בשום אוֹפן. בקרוב תבוא גם המיילדת… מה הוא שוכב?

בתנועות זהירות מתרומם שמואל בן שמואל מעל הכּר, לא בפעם אחת הוא מסיר את השמיכה מעל בשרו, לוקח את בגדיו מהכיסא אשר למראשותיו בקמיצה אחת, בידו השנייה הוא חוטף את נעליו מתחת למיטה ועל בהונות רגליו הוא נושא את עצמו נשוֹא ושקוֹע, נשוא והתרומם אל האולם המגביל עם חדר-המיטות. שמה הוא מניח אֶת בגדיו על כיסא, את נעליו על הקרקע ואת גופו – על הספה התוֹגרמית אשר בקרן דרומית-מזרחית ושואף רוח בהרחבה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.