לוגו
אלף לילה ולילה: סִפּוּר הָאִשָּׁה שֶׁנָּתְנָה לְבַעֲלָהּ לִכְבֹּר עָפָר
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

סִפְּרוּ שֶׁאִשָּׁה אַחַת נָתַן לָהּ בַּעֲלָהּ אֲדַרְכְּמוֹן שֶׁתִּקְנֶה בָזֶה אֹרֶז. נָטְלָה מִמֶּנּוּ אֶת הָאֲדַרְכְּמוֹן וְהוֹלִיכָה אוֹתוֹ אֶל מוֹכֵר הָאֹרֶז, וְנָתַן לָהּ הָאֹרֶז. הִתְחִיל מְשַׂחֵק עִמָּהּ וְקוֹרֵץ בְּעֵינָיו וְאוֹמֵר לָהּ: “הָאֹרֶז אֵין לוֹ טַעַם טוֹב אֶלָּא בְסֻכָּר. וְאִם אַתְּ רוֹצָה בוֹ, הִכָּנְסִי אֶצְלִי לְשָׁעָה קַלָּה”. נִכְנְסָה הָאִשָּׁה אֶצְלוֹ לֶחָנוּת. אָמַר מוֹכֵר הָאֹרֶז לְעַבְדּוֹ: “שְׁקֹל לָהּ בַּאֲדַרְכְּמוֹן סֻכָּר”, וְרָמַז לוֹ אֲדוֹנוֹ רֶמֶז. נָטַל הָעֶבֶד אֶת הַמִּטְפַּחַת מִן הָאִשָּׁה וְרוֹקֵן מִתוֹכָהּ אֶת הָאֹרֶז וְשָׂם בְּתוֹכָהּ עָפָר, ְוהִנִּיחַ תְּמוּרַת הַסֻּכָּר אֲבָנִים וְצָרַר אֶת הַמִּטְפַּחַת וְהִנִּיחַ אוֹתָהּ אֶצְלָהּ. כְּשֶׁיָצְאָה הָאִשָּׁה מֵאֶצְלוֹ נָטְלָה אֶת מִטְפַּחְתָּהּ וְהָלְכָה לָהּ לִמְעוֹנָהּ, כְּשֶׁהִיא חוֹשֶׁבֶת, שֶׁמַּה שֶּׁבְּתוֹךְ מִטְפַּחְתָּהּ אֹרֶז וְסֻכָּר הֵם. כְּשֶׁהִגִּיעָה לְבֵיתָהּ, הִנִּיחָה אֶת הַמִּטְפַּחַת לִפְנֵי בַעֲלָהּ, וּמָצָא בָהּ עָפָר וַאֲבָנִים. כְּשֶׁהֵבִיאָה אֶת הַקְּדֵרָה, אָמַר לָהּ בַּעֲלָה: “כְּלוּם אָמַרְנוּ לָךְ שֶׁבִּנְיָן אֶצְלֵנוּ עַד שֶׁהֵבֵאת לָנוּ עָפָר וַאֲבָנִים?” כְּשֶׁהִתְבּוֹנְנָה לָזֶה, יָדְעָה שֶׁעֶבֶד הַמּוֹכֵר טָמַן פַּח לְרַגְלֶיהָ, ְוהָיְתָה הַקְּדֵרָה בְיָדָהּ. אָמְרָה לְבַעֲלָהּ: “אִישִׁי, מִתּוֹךְ שֶׁהָיְתָה דַּעְתִּי טְרוּדָה בְמַה שֶׁפְּגָעַנִי, הָלַכְתִּי לְהָבִיא הַנָּפָה וְהֵבֵאתִי אֶת הַקְּדֵרָה”. אָמַר לָהּ בַּעֲלָהּ: “וּמַה הוּא שֶׁהִטְרִיד אֶת דַּעְתֵּךְ?” אָמְרָה לוֹ: “הָאִישׁ הִנֵּה הָאֲדַרְכְּמוֹן שֶׁהָיָה עִמִּי נָפַל מִמֶּנִּי בַשּׁוּק. הִתְבַּיַּשְׁתִּי בִפְנֵי בְנֵי-אָדָם לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו, וְאוּלָם לֹא קַל הָיָה בְעֵינַי שֶהָאֲדַרְכְּמוֹן יֹאבַד מִמֶּנִיּ. אָסַפְתִּי אֶת הֶעָפָר מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנָּפַל בּוֹ הָאֲדַרְכְּמוֹן, וּבִקַשְׁתִּי לְכָבְרוֹ בִכְבָרָה”. הָלְכָה וְהֵבִיאָה אֶת הַכְּבָרָה וְנָתְנָה אוֹתָהּ לְבַעֲלָהּ וְאָמְרָה לוֹ: “כְּבֹר אוֹתוֹ, שֶׁעֵינְךָ טוֹבָה מֵעֵינִי”. נִגַּשׁ הָאִישׁ לִכְבֹּר אֶת הֶעָפָר עַד שֶׁנִּתְמַלְאוּ פָנָיו וּזְקָנוֹ מִן הָאָבָק וְהוּא אֵינוֹ תוֹפֵס בְּדַעְתּוֹ אֶת עָרְמָתָהּ, וּמַה שֶׁבָּא מִמֶּנָּה. וְזֶהוּ, הַמֶּלֶךְ, מִכְּלַל עָרְמַת הַנָּשִׁים. וּרְאֵה אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים יִתְעַלֶַּה: “אָכֵן מְזִמַּתְכֶן עֲצוּמָה”1, וּדְבָרָיו: “אָכֵן מְזִמַּת הַשָּׂטָן חֲלָשָה”2.

וּכְשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ מִדִּבְרֵי הַמִּשְׁנֶה, מַה שֶּׁשִּׁכְנַע אוֹתוֹ וְנִרְאֶה לוֹ וְעָצַר אוֹתוֹ מִנְּטִיָּתוֹ לַהֲרֹג אֶת בְּנוֹ, וְהִתְבּוֹנֵן לְמַה שֶּׁהִשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו מִפְּסוּקֵי אֱלֹהִים, הִבְהִיקוּ אוֹרוֹת הָעֵצָה הַטּוֹבָה בִשְׁמֵי שִׂכְלוֹ וְדַעְתּוֹ, וְחָזַר בּוֹ מִמַּה שֶּׁהָיָה בְלִבּוֹ בְדְבַר הֲרִיגַת בְּנוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַיּוֹם הָרְבִיעִי נִכְנְסָה הַנַּעֲרָה אֶל הַמֶּלֶךְ וְנָשְׁקָה אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו, וְאָמְרָה לוֹ: “הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, כְּבָר גִּלִּיתִי לְךָ תְּבִיעָתִי וְרָאִיתָ אוֹתָה בְּעֵינֶיךָ ועִם זֶה עָשַׁקְתָּ אוֹתִי וְדָחִיתָ הַעֲנָשַׁת בַּעַל-דִּינִי לִהְיוֹתוֹ בִנְךָ וְקֶרֶב-לְבָבְךָ. וְאוּלָם אֱלֹהִים יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה יַעֲזֹר לִי נֶגְדּוֹ, כְּשֵׁם שֶׁעָזַר אֱלֹהִים לְבֶן-הַמֶּלֶךְ נֶגֶד מִּשְׁנֶה אָבִיו”. אָמַר לָה הַמֶּלֶךְ: וְכֵיצַד הָיָה זֶה? אָמְרָה לוֹ הַנַּעֲרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ


  1. קראן פרשה יב פסוק כח.  ↩

  2. קראן פרשה ד פסוק עח.  ↩