מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

סִפּוּר הָאִישׁ שֶׁלֹּא צָחַק עוֹד כָּל יְמֵי חַיָּיו

מאת: אלמוני/ת , תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

ירושלים: קרית ספר; 1968

סוגה:

שפת מקור: ערבית

סִפְּרוּ שֶׁהָיָה אָדָם מִבַּעֲלֵי הַבָּתִּים וְהַטּוּב. וְהָיָה בַעַל הוֹן וְסָרִיסִים וַעֲבָדִים וַאֲחֻזּוֹת. מֵת לְרַחֲמֵי אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה וְעָזַב בֵּן קָטָן. כְּשֶׁגָדַל הַבֵּן, נָהַג בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁמִיעַת הַנְּגִינָה וְהַזִּמְרָה, וְהָיָה נָדִיב וְנָתַן מַתָּנוֹת וּבִזְבֵּז אֶת הַהוֹן שֶׁעָזַב לוֹ אָבִיו, עַד שֶׁהָלַךְ הַהוֹן כֻּלוֹ.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וּשְׁמוֹנָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶהַנַּעַר בִּזְבֵּז אֶת הַהוֹן שֶׁעָזַב לוֹ אָבִיו, עַד שֶׁהָלַךְ הַהוֹן ולֹא נִשְׁאַר לוֹ כְלוּם. שָׂם פָּנָיו וּמָכַר אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת הָאֲחֻזּוֹת וְהוֹצִיא כָל מַה שֶּׁהָיָה אֶצְלוֹ מֵרְכוּשׁ אָבִיו וְזוּלַת זֶה, וְנַעֲשָׂה עָנִי עַד שֶׁהָיָה עוֹבֵד בְּתוֹךְ הַפּוֹעֲלִים. שָׁהָה בְכָךְ מֶשֶׁךְ שָׁנָה. וּבִזְמַן שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּיוֹם מִן הַיָּמִים מֵאֲחוֹרֵי כֹתֶל, מְצַפֶּה לְמִי שֶׁיִּשְׂכְּרֶנּוּ, וְהִנֵּה אָדָם יְפֵה-הַפָּנִים וְהַבְּגָדִים קָרַב אֶל הַבָּחוּר וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “דּוֹדִי, כְּלוּם אַתָּה מַכִּירֵנִי מִלִּפְנֵי כֵן? אָמַר לוֹ: “אֵינִי מַכִּירְךָ, בְּנִי, כָל עִקָּר. וְאוּלָם רוֹאֶה אֲנִי עִקְבוֹת הַטּוּב בְּךָ, וְאַתָּה בְמַצָּב זֶה”. אָמַר לוֹ: “דּוֹדִי, בֻּצְּעוּ הַמַּזָּל וְהַגּוֹרָל. וְאוּלָם, דּוֹדִי, שָׁלֵם הַפָּנִים, כְּלוּם יֵשׁ לְךָ צֹרֶךְ שֶׁתַּעֲסִיקֵנִי בוֹ?” אָמַר לוֹ: “בְּנִי, רְצוֹנִי, לְהַעֲסִיק אוֹתְךָ בְּעִנְיָן קַל”. אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “וּמַה הוּא?” אָמַר לוֹ: “אֶצְלִי עֲשָׂרָה מִן הַשֵּׁיכִים בְּחָצֵר אַחַת וְאֵין אֶצְלֵנוּ מִי שֶׁיְּשַׁמְּשֵׁנוּ, וְתִמְצָא לְךָ אֶצְלֵנוּ מִן הַמַּאֲכָל וּמִן הַמַּלְבּוּשׁ וּמַה שֶׁיַּסְפִּיק לְךָ, וְתַעֲמֹד בְּשֵׁרוּתֵנוּ. וּלְךָ אִתָּנוּ מַה שֶׁיָּבִיא לְךָ טוֹבָה וּמָמוֹן, וְאֶפְשָׁר יַחֲזִיר לְךָ אֱלֹהִים טוּבְךָ עַל יָדֵנוּ”. אָמַר לוֹ הַבָּחוּר: “שָׁמַעְתִּי וְכִדְבָרְךָ אֶעֱשֶׂה”. אָמַר לוֹ הַזָּקֵּן: “תְּנָאי אֲנִי מַתְנֶה עָלֶיךָ”. אָמַר לוֹ הַבָּחוּר: “וּמַה הוּא הַתְּנַאי, דוֹדִי?”, אָמַר לוֹ: “בְּנִי, שֶׁתְּהֵא מַסְתִּיר סוֹדֵנוּ בְכָל מַה שֶׁתִּרְאֶה אוֹתָנוּ נוֹהֲגִים. וכְשָׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָנוּ בוֹכִים אַל תִּשְׁאַל אוֹתָנוּ לְסִבַּת בְּכִיָּתֵנוּ”. אָמַר לוֹ הַבָּחוּר: “הֵן, דּוֹדִי”. אָמַר לוֹ הַזָּקֵּן: “בּוֹא אִתָּנוּ בְּבִרְכַּת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”. הָלַך הַבָּחוּר מֵאֲחוֹרֵי הַשֵּׁיךְ עַד שֶׁהוֹבִילוֹ אֶל בֵּית-הַמֶּרְחָץ. הִכְנִיסָהוּ לְתוֹכוֹ וְהֵסִיר מֵעַל גוּפוֹ כָּל מַה שֶּׁהָיָה עָלָיו מִן הַזּוּהֲמָה. אַחַר-כָּךְ שָׁלַח הַזָּקֵּן אָדָם וְהֵבִיא לוֹֹ לְבוּשׁ יָפֶה שֶׁל אָרִיג. הִלְבִּישׁוֹ אוֹתוֹ וְהָלַךְ עִמּוֹ לְדִירָתוֹ אֶל בְּנֵי-חֲבוּרָתוֹ. כְּשֶׁנִּכְנַס הַנַּעַר מָצָא חָצֵר בְּנוּּיָה מָרוֹם וִיסוֹדוֹתֶיהָ מֻצָּקִים, רְחָבָה, וּבָה חֲדָרִים מַקְבִּילִים זֶה מוּל זֶה וְאוּלָמוֹת, וּבְכָל אוּלָם מִזְרָקָה שֶׁל מַיִם וַעֲלֵיהֶן עוֹפוֹת מְצַפְצְפִים, וַחַלּוֹנוֹת נִשְׁקָפִים מִכָּל צַד עַל פְּנֵי גַן יָפֶה שֶׁבְּאוֹתָהּ חָצֵר. הִכְנִיסוֹ הַזָּקֵּן לְאַחַד הַחֲדָרִים וּמְצָאוֹ מְרֻצָּף בְּשַׁיִשׁ רַב גְּוָנִים וּמָצָא אֶת תִּקְרָתוֹ מְרֻצֶּפֶת בְּסִמְפּוֹרְיָן וְזָהָב נוֹצֵץ וְהוּא מְרֻפָּד בְּשָׁטִיחַ שׁל מֶשִׁי, וּמָצָא בוֹ עֲשָׂרָה מִן הַשֵּׁיכִים יוֹשְׁבִים זֶה מוּל זֶה, וְהֵם לוֹבְשִׁים בִּגְדֵי אֵבֶל בוֹכִים וְנֶאֱנָחִים. תָּמַהּ הַבָּחוּר עַל עִנְיָנָם וּבִקֵּשׁ לִשְׁאֹל אֶת הַזָּקֵּן, וְאוּלָם נִזְכַּר בַּתְנַאי וְעָצַר בִּלְשוֹנוֹ. מָסַר הַזָּקֵּן לַבָּחוּר תֵּבָה וּבָה שְׁלשִׁים אֶלֶף דִינָר, ואָמַר לוֹ: בְּנִי, הוֹצֵא עָלֵינוּ מִתֵבָה זוֹ וְעַל עַצְמְךָ בְצֶדֶק, נֶאֱמָן. וּשְׁמֹר מַה שֶׁהִפְקַדְתִּי בְיָדְךָ”. אָמַר הַבָּחוּר: “שָׁמַעְתִּי וְכִפְקֻדָּתְךָ אֶעֱשֶׂה”. לֹא פָסַק הַבָּחוּר מִלְּהוֹצִיא עֲלֵיהֶם מֶשֶׁךְ יָמִים וְלֵילוֹת. אַחַר-כָּךְ מֵת אֶחָד מֵהֶם. לָקְחוּ אוֹתוֹ חֲבֵרָיו וְרָחֲצוּ אוֹתוֹ וְהִלְבִּישׁוּהוּ תַכְרִיכִים וְקָבְרוּ אוֹתוֹ בַגָּן מֵאֲחוֹרֵי הֶחָצֵר. לֹא פָסַק הַמָּוֶת לָקַחַת מֵהֶם אֶחָד אַחֲרֵי אֶחָד עַד שֶׁנִּשְׁאַר הַזָּקֵּן שֶׁהֵבִיא אֶת הַבָּחוּר לְשַׁמְּשָׁם. נִשְׁאֲרוּ בְאוֹתָהּ חָצֵר הוּא וְהַבָּחוּר מֵאֵין אִתָּם שְׁלִישִׁי, וְעָמְדוּ בְכָךְ מֶשֶׁךְ שָׁנִים. אַחַר-כָּךְ חָלָה הַזָּקֵּן. וּכְשֶׁנִּתְיָאֵשׁ הַבָּחוּר מֵחַיָּיו נִגַּשׁ אֵלָיו וְכָאַב עָלָיו. אָמַר לוֹ: “דּוֹדִי, אֲנִי שִׁמַּשְׁתִּי אֶתְכֶם וְלֹא קִצַּרְתִּי בְשֵׁרוּתְכֶם שָׁעָה אַחַת בְּמֶשֶׁךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, כְּשֶׁאֲנִי רַק דּוֹרֵש טוֹב לָכֶם וּמְשַׁמֶּשְׁכֶם בְּכָל שְׁקִידָתִי וִיכָלְתִּי”. אָמַר לוֹ הַזָּקֵן: “אָמְנָם כֵּן, בְּנִי, שִׁמַּשְׁתָּנוּ עַד שֶׁנֶּאֶסְפוּ אֵלֶּה הַשֵּׁיכִים אֶל אֱלֹהִים יִתְרוֹמֵם ויִתְעַלֶּה, וְאֵין מָנוֹס לָנוּ מִן הַמִּיתָה”. אָמַר הַבָּחוּר: “אַתָּה בְסַכָּנָה וּמְבַקֵשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁתּוֹדִיעֵנִי מַה סִּבַּת בְּכִיַּתְכֶם וְאַנְחַתְכֶם וְאֶבְלְכֶם וְצַעַרְכֶם תָּמִיד?” אָמַר לוֹ: “בְּנִי אֵין לְךָ חֵפֶץ בָּזֶה, וְאַל תַּטִּיל עָלַי דָבָר שֶׁלֹּא אוּכַל לַעֲשׂותוֹ, שֶׁכֵּן שָׁאַלְתִּי מֵאֵת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה שֶׁלֹּא יְנַסֶּה אָדָם בְּצָרָה כְּמוֹ שֶׁנִּסָּה אוֹתִי. וְאִם רְצוֹנְךָ לָצֵאת בְּשָׁלוֹם מִזֶּה שֶׁנָּפַלְנוּ אָנוּ בוֹ, אַל תִּפְתַּח דֶּלֶת זוֹ — וְהֶרְאָה עָלֶיהָ בְיָדוֹ, וְהִזְהִירוֹ מִפָּנֶיהָ — וְאִם רְצוֹנְךָ שֶׁיִּפְגָּעֲך מַה שֶׁפְּגָעָנוּ, פְּתָחֶנָּה, שֶׁאָז תֵּדַע סִבַּת זֶה שֶׁרָאִיתָ מֵאִתָּנוּ. וְאוּלָם תִּתְחָרֵט, כְּשֶׁהַחֲרָטָה לֹא תוֹעִיל לְךָ”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְתִשְׁעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַשֵּׁיךְ שֶׁנִשְׁאַר אַחֲרֵי עֲשֶׂרֶת הָאֲחֵרִים, אָמַר לַבָּחוּר: הִזָהֵר מִפְּתֹחַ אוֹתָהּ דֶּלֶת, שֶלֹא תִּתְחָרֵט, כְּשֶׁהַחֲרָטָה לֹא תוֹעִיל לְךָ". נִתְוַסְּפָה הַמַּחֲלָה עַל הַזָּקֵן וּמֵת. רְחָצוֹ הַבָּחוּר בְּיָדוֹ וְעָטַף אוֹתוֹ בְתַכְרִיכִין וּקְבָרוֹ לְיַד חֲבֵרָיו. יָשַׁב הַבָּחוּר בְאוֹתוֹ מָקוֹם כְּשֶׁהוּא שׁוֹלֵט עַל כָּל מַה שֶּׁבּוֹ. וְעִם זֶה לֹא יָדַע מְנוּחָה מְהַרְהֵר בָּזֶה שֶׁהָיוּ הַשֵּׁיכִים שְׁרוּיִים בּוֹ. וַעֲדַיִן הוּא מְהַרְהֵר בְּיוֹם מִן הַיָּמִים בְּדִבְרֵי הַזָּקֵן וְצַוָּאתוֹ עָלָיו שֶׁלֹּא לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת, כְּשֶׁעָלָה בְדַעְתּוֹ לְהִתְבּוֹנֵן בָּהּ. קָם לְאוֹתוֹ עֵבֶר וְחִפֵּשׂ עַד שֶׁמָּצָא דֶלֶת זְעִירָה, שֶׁכְּבָר אָרַג עָלֶיהָ הָעַכָּבִישׁ קוּרָיו, וְעָלֶיהָ אַרְבָּעָה מַנְעוּלִים שֶׁל פְּלָדָה. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ נִזְכַּר בְּמַה שֶּׁהִזְהִיר אוֹתוֹ מִפָּנָיו הַזָּקֵן וְהִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה. וְהָיְתָה נַפְשׁוֹ מְפַתָּה אֹותוֹ לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת וְהוּא עוֹצֵר בַעֲדָהּ מֶשֶׁךְ ׁשִׁבְעָה יָמִים. וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי גָבְרָה עָלָיו נַפְשׁוֹ וְאָמַר: “אֵין הִיא אֶלָּא שֶׁאֲנִי פוֹתֵחַ אוֹתָהּ דֶּלֶת, וְרוֹאֶה מַה הוּא שֶׁיִּקְרֶה אוֹתִי מִזֶּה, שֶׁכֵּן מִשְׁפַּט אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה וּגְזֵרָתוֹ אֵין דָּבָר מֵשִׁיב אוֹתָם. וְלֹא יִהְיֶה שׁוּם עִנְיָן מִן הָעִנְיָנִים אֶלָּא בִרְצוֹנוֹ”. קָם, הִתְנַשֵּׂא וּפָתַח אֶת הַדֶּלֶת, אַחֲרֵי שֶׁשִּׁבֵּר אֶת הַמַּנְעוּלִים. כְּשֶׁפָּתַח אֶת הַדֶּלֶת רָאָה מִסְדְּרוֹן צַר. הִתְחִיל מְהַלֵּךְ בּוֹ בְּעֶרֶךְ שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, וְהִנֵּה יָצָא אֶל חוֹפוֹ שֶל נָהָר עָצוּם. תָּמַהּ הַבָּחוּר מִזֶּה, וְהָיָה מְהַלֵּךְ עַל הַחוֹף וּמִסְתַּכֵּל לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, וְהִנֵּה נֶשֶׁר גָּדוֹל יָרַד מִן הָאֲוִיר וְנָשָׂא אֶת הַבָּחוּרבְּצִפָּרְנָיו וְטָס עִמּוֹ בֵין הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ עַד שֶׁהֵבִיא אוֹתוֹ לְאִי בְלֵב הַיָּם והֱטִילוֹ בוֹ, וְנִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ נֶשֶׁר. נַעֲשָׂה הַבָּחוּר נָבוֹךְ בְּעִנְיָנוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵע לְאָן יֵלֵךְ. וַעֲדַיִן הוּא יוֹשֵׁב בְיוֹם מִן הַיָּמִים, וְהִנֵּה נִגְלָה לוֹ מִפְרָשׂ שֶׁל סְפִינָה בַיָּם כְּכוֹכָב בַּשָּׁמַיִם. דָּבְקָה דַעַת הַבָּחוּר בַּסְּפִינָה, אֶפְשָׁר תְּהֵא הַצָּלָתוֹ עַל יָדָהּ. הָיָה מַבִּיט אֵלֶיהָ עַד שֶׁהִגִּיעָה אֶל קִרְבָתוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעָה רָאָה סִירָה שֶׁל שֵׁן וַעֲצֵי הָבְנִים, וּמְשׁוֹטֶיהָ מֵעֵץ הַצַנְדָל וְאֲהָלִָים וְהִיא מְצֻפָּה כֻלָּה זָהָב נוֹצֵץ. וּבָהּ עֶשֶׂר מִן הַנְּעָרוֹת הַבְּתוּלוֹת דּוֹמוֹת כְּאִלּוּ הֵן לְבָנוֹת בַּשָּׁמַיִם. כְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ הַנְּעָרוֹת עָלוּ אֵלָיו מִן הַסִּירָה וְנָשְׁקוּ אֶת שְׁתֵּי יָדָיו וְאָמְרוּ לוֹ: “אַתָּה הַמֶּלֶךְ, הֶחָתָן”. נִגְּשָׁה אֵלָיו נַעֲרָה דוֹמָה לַשֶּׁמֶשׁ בְּעֶצֶם אוֹרָהּ בַּשָּׁמַיִם הַצַּחִים, וּבְיָדָהּ מִטְפַּחַת שֶׁל מֶשִׁי שֶׁבְּתוֹכָהּ לְבוּשׁ מַלְכוּת וְכֶתֶר שֶׁל זָהָב מְשֻׁבָּץ בְּמִינֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת. נִגְּשָׁה אֵלָיו וְהִלְבִּישָׁה אוֹתוֹ וְעָטְרָה אוֹתוֹ וְנָשְׂאָה אוֹתוֹ עַל הַיָּדַיִם לְאוֹתָהּ סִירָה, וּמָצָא בָהּ מִינִים מִשְּׁטִיחֵי הַמֶּשִׁי מְרֻבֵּי-הַגְּוָנִים. פָּרְשׂוּ אֶת הַמִּפְרָשִׂים וְנָסְעוּ בַיָּם הַגּוֹעֵשׁ. אָמַר הַבָּחוּר: "כְּשֶׁנָּסַעְתִּי אִתָּן הָיִיתִי בָטוּח שֶׁחֲלוֹם הוּא, וְאֵינִי יוֹדֵע לְאָן יוֹלִיכוּ אוֹתִי. כְּשֶׁקָּרְבוּ אֶל הַיַּבָּשָׁה, רָאִיתִי שֶׁהַיַּבָּשָׁה נִתְמַלְּאָה צָבָא, שֶׁאֵין יוֹדֵע מִסְפָּרָם אֶלָּא אֱלֹהִים יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה וְהֵם לְבוּשִׁים שִׁרְיוֹנוֹת. הִגִּישׁוּ אֵלַי חֲמִשָּׁה מֵאֲצִילֵי הַסּוּסִים עִם אֻכָּפִים שֶׁל זָהָב מְשֻׁבָּצִים בְּמִינֵי פְנִינִים וְאַבְנֵי תַּשְׁבֵּץ יְקָרוֹת. נָטַלְתִּי מֵהֶן סוּס וְרָכַבְתִּי עָלָיו, וְהָאַרְבָּעָה הָלְכוּ עִמִּי. וּכְשֶׁרָכַבְתִּי פָרְשׂוּ מֵעַל לְרֹאשִׁי נִסִּים וּדְגָלִים וְהִכּוּ בַתֻּפִּים וְצָלְלוּ הַמְּצִלְתַּיִם. עָמְדוּ הַצָּבָא בַּמַּעֲרָכָה יָמִין וּשְׂמֹאל, וְהָיִיתִי שׁוֹקֵל בְּדַעְתִּי: כְּלוּם יָשֵׁן אֲנִי אוֹ עֵר? וְלֹא פָסַקְתִּי לִנְסֹע, כְּשֶׁאֵינִי מַאֲמִין בְּמַה שֶּׁאֲנִי בוֹ מִן הַתַּהֲלוּכָה, אֶלָּא מְדַמֶּה שֶׁתַּעְתּוּעֵי חֲלוֹמוֹת הֵם, עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לְכִכָּר יְרֻקָּה שֶׁבָּה אַרְמוֹנוֹת וְגַנִּים וְעֵצִים וּפְרָחִים וְעוֹפוֹת הַמְשַׁבְּחִים אֶת הָאֶחָד הָאַדִּיר. וַעֲדַיִן הֵם בְּכָךְ כְּשֶׁצָּבָא חָרַג מִבֵּין אוֹתָם הָאַרְמוֹנוֹת וְהַגַּנִּים כְּפֶרֶץ זֶרֶם בְּהִתְפָּרְצוֹ עַד שֶׁמִּלְּאוּ אוֹתָהּ כִכָּר. כְּשֶׁקָּרְבוּ אֵלַי עָמְדוּ אוֹתָם הַצְּבָאוֹת, וְהִנֵּה מֶלֶךְ מֵהֶם נִגַּשׁ לְבַדּוֹ וּלְפָנָיו רַק אֲחָדִים מִן הַפָּמַלְיָה שֶׁלּוֹ הוֹלְכִים, כְּשֶׁקָּרַב הַמֶּלֶךְ אֶל הַבָּחוּר יָרַד מֵעַל סוּסוֹ. כְּשֶׁרָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ שֶׁיָּרַד מֵעַל סוּסוֹ יָרַד גַּם הוּא. נָתְנוּ שָׁלוֹם זֶה לָזֶה בַּיָּפֶה שֶׁבַּשָּׁלוֹם, וְעָלוּ עַל סוּסֵיהֶם. אָמַר הַמֶּלֶךְ לַבָּחוּר: “סַע אִתָּנוּ, שֶׁאוֹרְחִי אַתָּה”. נָסַע עִמּוֹ הַבָּחוּר כְּשֶׁהֵם מְשׂוֹחֲחִים, וְהַתַּהֲלוּכָה מְסֻדֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת לִפְנֵיהֶם אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ. יָרְדוּ וְנִכְנְסוּ לָאַרְמוֹן יַחְדָּו.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁקִּבֵּל הַמֶּלֶךְ אֶת פְּנֵי הַבָּחוּר, רָכַב אִתּוֹ בַתַּהֲלוּכָה עַד לָאַרְמוֹן, וְנִכְנְסוּ יַחְדָּו אֶל תּוֹכוֹ, כְּשֶׁיַּד הַבָּחוּר בְּיַד הַמֶּלֶךְ. הוֹשִׁיבוֹ עַל כִּסֵּא שֶׁל זָהָב וְיָשַׁב אֶצְלוֹ. כְּשֶׁהֵסִיר אוֹתוֹ מֶלֶךְ אֶת הַצָּעִיף מֵעַל פָּנָיו, וְהִנֵּה הוּא נַעֲרָה כַשֶּׁמֶשׁ בְּעֶצֶם אוֹרָהּ בַּשָּׁמַיִם הַצַּחִים, בַּעֲלַת יֹפִי וָחֵן וְזֹהַר וּשְׁלֵמוּת וְהוֹד וְגַנְדְּרָנוּת. הִסְתַּכֵּל הַנַּעַר אֶל טוּב כַּבִּיר וְאֹשֶׁר אַדִּיר, וְהָיָה הַבָּחוּר מִשְׁתָּאֶה לְיֹפְיָהּ וְחִנָּהּ. אָמְרָה לוֹ: “דַּע הַמֶּלֶךְ, שֶׁאֲנִי מַלְכַּת אֶרֶץ זוֹ, וְכָל הַצָּבָא שֶׁרְאִיתוֹ וְכָל מַה שֶׁרָאִיתָ מֵהֶם מִפָּרָשׁ וְרַגְלִי נָשִׁים הֵן, אֵין בְּתוֹכָן גְּבָרִים. וְהַגְּבָרִים אֶצְלֵנוּ בְאֶרֶץ זוֹ חוֹרְשִׁים וְזוֹרְעִים וְקוֹצְרִים וְעוֹבְדִים בְּיִשּׁוּב הָאֲדָמָה וְיִשּׁוּב הֶעָרִים וּבַמּוֹעִיל לִבְנֵי-הָאָדָם מִכָּל הָאוּמְנוּיוֹת. וְאוּלָם הַנָּשִׁים הֵן הַמּוֹשְׁלוֹת וְרַבּוֹת הַמִּשְׂרוֹת וְהַצָּבָא”. תָּמַהּ הַבָּחוּר עַל כָּךְ תַּכְלִית הַתְּמִיהָה. וַעֲדַיִן הֵם בְּכָךְ כְּשֶׁהַמִּשְׁנֶה כְּבָר נִכְנָס. וְהִנֵּה הִיא זְקֵנָה לִבְנַת שֵׂעָר כַּשֶּׁלֶג בַּעֲלַת הַדְרָה וִיקָר. אָמְרָה לָהּ הַמַּלְכָּה: “הָבִיאִי לְפָנֵינוּ אֶת הַקָּאצִ’י וְאֶת הָעֵדִים”. הָלְכָה הַזְּקֵנָה לְשֵׁם כָּךְ. נָטְתָה הַמַּלְכָּה אֶל הַבָּחוּר מְשׂוֹחַחַת עִמּוֹ וּמְשַׁעֲשַׁעְתּוֹ, וּמְפִיגָה רֶגֶשׁ בְּדִידוּתוֹ בִּדְבָרִים נְעִימִים. אַחַר-כָּךְ פָּנְתָה אֵלָיו וְאָמְרָה: “כְּלוּם מַסְכִּים אַתָּה שֶׁאֶהְיֶה לְךָ לְאִשָּׁה?” קָם וְנָשַׁק אֶת הָאָרֶץ לְפָנֶיהָ. עִכְּבָה בְּיָדוֹ. אָמַר לָהּ: “גְּבִרְתִּי, הֲרֵי אֲנִי הַפָּחוּת שֶׁבָּעֲבָדִים הַמְּשָׁרְתִים אוֹתָךְ”. אָמְרָה לוֹ: “כְּלוּם לֹא שַׂמְתָּ לִבְּךָ לְכָל מַה שֶׁרָאִיתָ מִן הָעֲבָדִים וְהַצָּבָא וְהַהוֹן וְהָאוֹצָרוֹת וְהַגִּנְזַכִּים?” אָמַר לָהּ: “הֵן” אָמְרָה לוֹ: “כָּל זֶה לְפָנֶיךָ הוּא לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִרְצוֹנְךָ, תִּתֵּן מַתָּן וּמַתַּת כְּכָל אֲשֶׁר יַעֲלֶה בְדַעְתְּךָ”. אַחַר-כָּךְ הֶרְאֲתָה עַל דֶּלֶת נְעוּלָה וְאָמְרָה: “כָּל זֶה תַּעֲשֶׂה בוֹ כְּחֶפְצֶךָ, מִלְּבַד דֶּלֶת זוֹ שֶׁלֹּא תִפְתְּחֶנָּה. וּכְשֶׁאַתָּה פוֹתֵחַ אוֹתָהּ, תִּתְחָרֵט בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא תוֹעִיל לְךָ ּהַחֲרָטָה”. ועֲדַיִן לֹא גָמְרָה אֶת דְּבָרֶיהָ, וּכְבָר בָּאָה הַמִּשְׁנִית וְהַקָּאצִ’י וְהָעֵדוֹת עִמָּהּ, וְכֻלָּן זְקֵנוֹת, שַׂעֲרוֹתֵיהֶן פְּרוּעוֹת עַל כִּתְפוֹתֵיהֶן, וַעֲלֵיהֶן הַדְרָה וִיקָר. כְּשֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי הַמַּלְכָּה צִוְּתָה עֲלֵיהֶן לַעֲרֹךְ אֶת קֶשֶׁר הַנִּשּׂוּאִין, וְהִשִּׂיאוּ לָהּ אֶת הַבָּחוּר. עָשְׂתָה מִשְׁתָּאוֹת וְאָסְפָה אֶת הַצָּבָא. אַחֲרֵי שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ, בָּא אֵלֶיהָ אוֹתוֹ בָּחוּר וּמְצָאָהּ נַעֲרָה, בְּתוּלָה. שָׁהָה עִמָּה שֶׁבַע שָׁנִים בַּנְּעִימוֹת שֶׁבַּחַיִּים וּבְתַעֲנוּגוֹתֵיהֶם וּבַהֲנָאָתָם וּבַטּוֹב שֶׁבָּהֶם. הִרְהֵר בְּאוֹתוֹ יוֹם מִן הַיָּמִים בִּדְבַר פְּתִיחַת-הַדֶּלֶת, וְאָמַר: “אִלּוּ לֹא הָיָה בָהּ אוֹצָר נַעֲלֶה יָפֶה מִמַּה שֶּׁרָאִיתִי, לֹא הָיְתָה מְעַכֶּבֶת עַל יָדִי מִמֶּנּוּ”. קָם וּפָתַח אֶת הַדֶּלֶת, וְהִנֵּה בְתוֹכוֹ הָעוֹף שֶׁנְּשָׂאוֹ מִחוֹף הַיָּם וֶהֱטִילוֹ בָאִי. כְּשֶׁרָאָהוּ אֹותוֹ עוֹף אָמַר לוֹ: “אַל יְהִי בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ, פָּנִים שֶׁלֹּא יַצְלִיחוּ עוֹד לְעוֹלָם”. כְּשֶׁרָאָהוּ וְשָׁמַע אֶת דְּבָרָיו בָּרַח מִפָּנָיו. רָדַף אַחֲרָיו וַחֲטָפוֹ וְעָף עִמּוֹ בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ שֶׁטַח שֶׁל שָׁעָה. וְהִנִּיחַ אוֹתוֹ בַמָּקוֹם שֶׁחֲטָפוֹ מִמֶּנּוּ וְנֶעֱלַם מֵעֵינָיו. יָשַׁב בִּמְקוֹמוֹ, אַחַר-כָּךְ חָזַר לְדַעְתּוֹ וְנִזְכַּר בְּמַה שֶּׁרָאָה לִפְנֵי כֵן מִן הַטּוֹב וְהַיְקָר וְהַכָּבוֹד וּרְכִיבַת הַצָּבָא לְפָנָיו, וְהִתְחִיל בּוֹכֶה וְנֶאֱנָח. עָמַד עַל חוֹף הַיָּם שֶׁהֱטִילוֹ בוֹ אוֹתוֹ עוֹף מֶשֶׁךְ שְׁנֵי חֳדָשִׁים, כְּשֶׁהוּא מְאַחֵל לְעַצְמוֹ שֶׁיָּשׁוּב אֶל אִשְׁתּוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה בְאוֹתוֹ לַיְלָה נְדוּד-שֵׁנָה, מִתְאַבֵּל וּמְהַרְהֵר, כְּשֶׁאוֹמֵר מְדַבֵּר אֵלָיו וְהוּא שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ וְאֵינוֹ רוֹאֶה דְמוּת וְהוּא מַכְרִיז: “מֶה עָצוּם הָיָה הַתַּעֲנוּג. לֹא יִתָּכֵן וְלֹא יְתֹאַר שֶׁיָשׁוּב אֵלֶיךָ מַה שֶּׁעָבַר מֵעָלֶיךָ. הַרְבֵּה אֵפוֹא אֶת יְגוֹנֶיךָ”. כְּשֶׁשָּׁמַע אוֹתוֹ הַבָּחוּר נִתְיָאֵשׁ מִפְּגִישַׁת אוֹתָהּ מַלְכָּה וּמֵחֲזָרַת הַטּוּב שֶׁהָיָה שָׁרוּי בּוֹ, אֵלָיו. נִכְנַס לֶחָצֵר שֶׁהָיוּ הַזְּקֵנִים בּוֹ, וְיָדַע שֶׁאֵרַע לָהֶם מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ, וְשֶׁזֶּהוּ מַה שֶּׁהָיָה סִבַּת בְּכִיָּתָם וְאֶבְלָם, וּמָצָא אַחֲרֵי זֶה שֶׁהַצֶּדֶק אִתָּם, תָּקְפוּ אֶת הַבָּחוּר צַעַר וְיָגוֹן וְנִכְנַס לַחֶדֶר, וְלֹא פָסַק מִלִּבְכּוֹת וּמִלְּהִתְאַנֵּחַ וּמִלַּעֲזֹב כָּל מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה וְרֵיחוֹת נְעִימִים וּצְחוֹק עַד שֶׁמֵּת, וְקָבְרוּ אוֹתוֹ לְצַד הַשֵּׁיכִים.

דַּע אֵפוֹא הַמֶּלֶךְ שֶׁהַפְּזִיזוּת אֵין הִיא מְשֻׁבַּחַת, וְאֵינָה מוֹרִישָׁה אֶלָּא חֲרָטָה. וּכְבַר יְעַצְתִּיךָ עֵצָה טוֹבָה זוֹ". כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ דְּבָרִים אֵלֶּה לָקַח מוּסָר וְחָזַר בּוֹ מֵהֲרִיגַת בְּנוֹ.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל הַמִּשְׁנֶה הַחֲמִישִׁי, חָזַר בּוֹ מֵהֲרִיגַת בְּנוֹ. כְּשֶׁהָיָה הַיוֹם הַשִׁשִׁי, נִכְנְסָה הַנַּעֲרָה אֶל הַמֶּלֶךְ ובְיָדָהּ סַכִּין שָׁלוּף וְאָמְרָה: דַּע, אֲדוֹנִי, כְּלוּם אֵין אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּבִיעָתִי, וְאֵין אַתָּה דוֹאֵג לְמִשְׁפָּטִי וְלִכְבוֹדְךָ לְהַעֲנִישׁ אֶת זֶה שֶׁתָּקַף אוֹתִי? וּמִשְׁנֶיךָ הֵם הַמְסַפְּרִים שֶׁהַנָּשִׁים בַּעֲלוֹת תַּחְבּוּלוֹת וּמְזִמּוֹת וְעָרְמָה, וְהֵם מִתְכַּוְּנִים בָּזֶה לְאַבֵּד זְכוּתִי וּלְהַשְׁהוֹת אֶת הַמֶּלֶךְ מִלְּעַיֵּן בְּמִשְׁפָּטִי. וַהֲרֵי אֲנִי מְבָרֶרֶת לְפָנֶיךָ, שֶׁהַגְּבָרִים עֲרוּמִים הֵם יוֹתֵר מִן הַנָּשִׁים עַל-יְדֵי סִפּוּרוֹ שֶל בֶּן-הַמֶּלֶךְ מִן הַמְּלָכִים כְּשֶׁהִתְיַחֵד עִם אֵשֶׁת סוֹחֵר". אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: “וּמַה הוּא שֶאֵרַע לָהּ עִמּוֹ?” אָמְרָה לוֹ: שׁמעְתִּי

אלמוני/ת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלמוני/ת (מחבר)
רקע
אלמוני/ת

יצירותיו הנקראות ביותר של אלמוני/ת

לכל יצירות אלמוני/ת בסוגה פרוזה

לכל יצירות אלמוני/ת

עוד מיצירותיו של יוסף יואל ריבלין (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

משדה הספרות

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

[ר' שלמה נגיד. פואימה מחיי היהודים (!) מאת שלום אש. תרגום מנחם שפירא. הוצאת שטיבל, וארשה, תרע"ט].

בשעה שפוֹגרוֹמי-הכליון בכל מזרח-אירופה מצד המוני האזרחים הפראים על הגֵרים היהודים, הנחשׁבים ל“נגידים”. מראים בפועל, עוד יותר מאשר לפני מאתים ושבעים שנה, בשנות ת“ח ות”ט, את כל פשיטת הרגל ההיסטורית של האידיאולוגיה ה“נגידית” הישראלית, יצאה לאור בעברית ה“פואימה” הזאת “מחיי היהודים” (יֵדע זאת המתרגם ללועזית!), שכולה מזמור-תהילה ל“יהדות-פולין” אשר ר' שלמה נגיד הוא בא-כוחה.

"הוא מביט אל השולחן, המכוסה לבנים, אל מנורות-הכסף, ונותן שבח והודיה על כל הטוב שגמלהו. ואיזו גאוה, גאות-הוד, ממלאה את כל לבו. הוא מתגאה ביהדותו, באלוהיו ובתורתו שנתן לעמו ישראל. הוא רואה את עצמו כמלך בביתו, לא הגלה אלוהים את ישראל אל בין הגויים, ירושלים לא נחרבה מעולם, בבל ורומי לא היו מעולם, וכשירת-נצחון על כל שונאיו תמיד, כאילו שב זה עתה מבית-המקדש, וזאת היא ירושלים הקדושה שלו, הוא שר שירת “שלום עליכם, מלאכי השרת”.

וזו אינה הרגשה סובייקטיבית בלבד. הטבע בעצמו, כביכול, מעיד על זה. כשהסוחר ר' שלמה נגיד נוסע מעסקיו הביתה ליום-השבת.

“מתלחשות שיבלי-הדגן בדממה וכופפות את ראשיהן השעירים לארץ מרוב פחד (!) מפני הסוחר ועגלתו. בגאוה ובגודל עוזבת אותן העגלה מאחריה בתוך ענן האבק…… חרוד יחרדו עצי היער… את ענפיהם יורידו לארץ וישתחוו לפני כבוד עגלת הסוחר, העוברת על פניהם… מפניו נוע ינועו העצים ביער ושיבלי הקמה תלבשנה חרדות. הוא קנה אותם בכספו ונושא את שטרי המכירה בכיס בגדו. לוֹ גדל היער, צומחות שיבלי הקמה, ברצונו יגדל אותם ויקצור אותם לפי חסדו”.

בקיצור, אין נגיד מבלעדי הנגיד, ושלום אַש הוא משוררו!

ומה פלא, שבעמוד עגלתו של ר' שלמה בכפר, החלו נשי האיכרים…

“להוציא אליו מבתיהן מכל אשר אתן: למי תרנגולת מפוטמה, עשיריה ביצים – את הכל הביאו. דייגים מבין הגויים רצו אחרי העגלה ושקים מלאים דגים חיים, שזה עתה הוציאו מן הנהר, בידיהם. הוא לא עמד אתם על המקח, רק הטיל אותם אל תוך העגלה ויעש את דרכו הלאה”.

מלך-העולם!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.