לוגו
אלף לילה ולילה: סִפּוּר סוֹחֵר עֵץ-הָאַלְמֹג וּבֶן הַבְּלִיַּעַל
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

סִפְּרוּ שֶׁהָיָה סוֹחֵר מִן הַסּוֹחֲרִים רַב הַהוֹן וּמַרְבֶּה בִנְסִיעוֹת אֶל כָּל הָאֲרָצוֹת. בִּקֵּשׁ לִנְסֹעַ אֶל אַחַת הָאֲרָצוֹת. שָׁאַל אֶת אֵלֶּה שֶׁבָּאוּ מִמֶּנָּה וְאָמַר לָהֶם: “אֵיזוֹ סְחוֹרָה הִיא בָהּ הַמְּבִיאָה רֶוַח רַב?” אָמְרוּ לוֹ: “עֵץ הָאַלְמֹג, שֶׁהוּא נִמְכַּר בָּהּ בְּיֹקֶר”. קָנָה הַסּוֹחֵר בְּכָל מַה שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ מִן הַהוֹן עֵץ-אַלְמֹג וְנָסַע לְאוֹתָהּ מְדִינָה. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלֶיהָ הָיְתָה כְנִיסָתוֹ לְתוֹכָהּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם, וְהִנֵּה זְקֵנָה מְנַהֶגֶת צֹאן אֲשֶׁר לָהּ. כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת הַסּוֹחֵר אָמְרָה לוֹ: “מִי אַתָּה, הָאִישׁ?” אָמַר לָהּ: “אִישׁ סוֹחֵר נָכְרִי אֲנִי”. אָמְרָה לוֹ: “הִזָּהֵר מִפְּנֵי תוֹשָׁבֵי עִיר זוֹ, שֶׁרַמָּאִים וְלִסְטִים הֵם, וְהֵם מְרַמִּים אֶת הַזָּר לְהִשְׁתַּלֵּט עָלָיו וְלֶאֱכֹל כָּל מַה שֶּׁאִתּוֹ, רְאֵה יְעַצְתִּיךָ”, וְנִפְרְדָה מִמֶּנּוּ. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר פָּגַשׁ אוֹתוֹ אִישׁ אָדָם מִתּוֹשָׁבֵי הַמְּדִינָה. נָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְאָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי מֵאַיִן בָּאתָ?” אָמַר לוֹ: “בָּאתִי מֵעִיר פְּלוֹנִית”. אָמַר לוֹ: “מָה הֵבֵאתָ עִמְּךָ מִן הַסְּחוֹרָה?” אָמַר לוֹ: “עֲצֵי-אַלְמֹג, שֶׁכֵּן שָׁמַעְתִּי, שֶׁעֵרֶךְ רַב לָהֶם אֶצְלְכֶם”. אָמַר לוֹ: “טָעָה מִי שֶׁיָּעַץ לְךָ זֹאת. הֲרֵי אֵין אָנוּ יוֹקְדִים תַּחַת הַקְּדֵרָה עֵץ דֶּלֶק אֶלָּא זֶה, וּמְחִירוֹ אֶצְלֵנוּ וּמְחִיר עֵץ-הַדֶּלֶק שָׁוִים”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַסּוֹחֵר אֶת דִּבְרֵי הָאִישׁ נִצְטָעֵר וְהִתְחָרֵט, וְהָיָה בֵּין חוֹשֵׁב הַדְּבָרִים לֶאֱמֶת וּבֵין חוֹשְׁבָם לְשֶׁקֶר. יָרַד אוֹתוֹ סוֹחֵר לְאַחַד מְלוֹנוֹת-הָאוֹרְחִים שֶׁל אוֹתָהּ עִיר וְהִתְחִיל יוֹקֵד אֶת עֵץ-הָאַלְמֹג תַּחַת הַקְּדֵרָה. כְּשֶׁרָאָהוּ אוֹתוֹ אִישׁ אָמַר לוֹ: “כְּלוּם תִּמְכֹּר לִי עֵץ אַלְמֹג זֶה; כָּל מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה מְלֵאָה מִמַּה שֶּׁנַּפְשְׁךָ מְבַקֶּשֶׁת?” אָמַר לוֹ: “מָכַרְתִּי לְךָ”. הֶעֱבִיר הָאִישׁ כָּל מַה שֶּׁהָיָה אֶצְלוֹ מֵעֵץ הָאַלְמֹג לְבֵיתוֹ, וְנִתְכַּוֵּן הַמּוֹכֵר בְּדַעְתּוֹ לָקַחַת זָהָב בְּמִדָּה זוֹ שֶׁלָּקַח הַקּוֹנֶה מִן הָעֵצִים. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר הִתְהַלֵּךְ הַסּוֹחֵר בָּעִיר. פָּגַשׁ אוֹתוֹ אָדָם תְּכוּל עֵינַיִם מִתּוֹשָׁבֵי אוֹתָהּ עִיר וְהוּא גַּם עִוֵּר בְּעֵינוֹ הָאַחַת1. נִטְפַּל לַסּוֹחֵר וְאָמַר לוֹ: “אַתָּה הוּא שֶׁהִשְׁחַתָּ עֵינִי, וְאֵינִי עוֹזֵב אוֹתְךָ חָפְשִׁי עוֹד לְעוֹלָם”. כִּחֵד הַסּוֹחֵר זֹאת וְאָמַר: “לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם”. נִתְאַסְּפוּ עֲלֵיהֶם בְּנֵי-אָדָם וּבִקְּשׁוּ אֶת הָעִוֵּר בְּעַיִן אַחַת לָתֵת לוֹ אָרְכָּהּ עַד לְמָחָר, שֶׁאָז יִתֵּן לוֹ מְחִיר עֵינוֹ. הֶעֱמִיד לוֹ הַסּוֹחֵר עָרֵב, כְּדֵי שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ לָלֶכֶת חָפְשִׁי לְדַרְכּוֹ. הָלַךְ הַסּוֹחֵר וְנִקְרְעוּ נְעָלָיו מִזֶּה שֶׁמָּשַׁךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ הָעִוֵּר בְּעַיִן אַחַת. עָמַד הָאִישׁ לְיַד חֲנוּתוֹ שֶׁל אֻשְׁכָּף וּמָסַר אוֹתָם לוֹ וְאָמַר לוֹ: “תַּקְּנֵם לִי, וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ מַה שֶּׁיַּשְׂבִּיעַ רְצוֹנְךָ”, וְהָלַךְ מֵאֶצְלוֹ, וְהִנֵּה אֲנָשִׁים יוֹשְׁבִים וּמְשַׂחֲקִים. יָשַׁב אֶצְלָם מִצַּעַר וְיָגוֹן, וְשָׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ לְשַׂחֵק אִתָּם וְשִׂחֵק. וְהֵסֵּבּוּ אֶת הַדְּבָרִים לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ וְנִצְּחוּהוּ. נָתְנוּ אֶת הַבְּרֵירָה בְיָדוֹ אִם לִשְׁתּוֹת אֶת הַיָּם כֻּלּוֹ וְאִם לָתֵת לָהֶם כָּל מַה שֶּׁאֶצְלוֹ כֻּלּוֹ. קָם הַסּוֹחֵר וְאָמַר לָהֶם: “תְּנוּ לִי אָרְכָּהּ עַד לְמָחָר”. הָלַךְ הַסּוֹחֵר דָּאוּג עַל מַה שֶּׁעָשָׂה, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כֵּיצַד יִהְיֶה מַצָּבוֹ. יָשַׁב בְּמָקוֹם אֶחָד מְהַרְהֵר וְדוֹאֵג, וְהִנֵּה הַזְּקֵנָה עוֹבֶרֶת עָלָיו. הִסְתַּכְּלָה לְעֵבֶר הַסּוֹחֵר וְאָמְרָה לוֹ: “אֶפְשָׁר שֶׁתּוֹשָׁבֵי הָעִיר סוֹבְבוּ אוֹתְךָ בְּכַחֲשָׁם? שֶׁכֵּן רוֹאָה אֲנִי אוֹתְךָ מָלֵא דְאָגָה מִמַּה שֶּׁמָצָא אוֹתְךָ”. סִפֵּר לָהּ כָּל מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד אַחֲרִיתוֹ. אָמְרָה לוֹ: “בַּאֲשֶׁר לָזֶה שֶׁעָסַק עִמְּךָ בְּעֵץ-הָאַלְמֹג, הֲרֵי עֵץ-הָאַלְמֹג אֶצְלֵנוּ מְחִירוֹ כָּל רֻטְל2 בַּעֲשָׂרָה דִּינָרִים. וְאוּלָם אֲתַקֵּן לְךָ עֵצָה. שֶׁאֲנִי מְקַוָּה שֶׁתִּהְיֶה לְךָ לְהַצָּלָה, וְהִיא שֶׁתֵּלֵךְ לְעֵבֶר דֶּלֶת פְּלוֹנִית, שֶׁשָּׁם זָקֵן עִוֵּר, נֵכֶה וְהוּא חָכָם וְנָבוֹן, יָשִׁישׁ וּבַעַל נִסָּיוֹן, וְכָל בְּנֵי-הָאָדָם בָּאִים אֶצְלוֹ וְשׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ מַה שֶּׁהֵם רוֹצִים, וְהוּא נוֹתֵן לָהֶם עֵצָה לְתַקָּנָתָם, שֶׁכֵּן מֵבִין הוּא בְעָרְמָה וּכְשָׁפִים וּתְכָכִים וְהוּא רַמָּאי, וּמִתְאַסְּפִים אֶצְלוֹ הַלִּסְטִים בַּלַּיְלָה. לֵךְ אֵפוֹא אֵלָיו, וְתִסְתַּתֵּר מִפְּנֵי בַעֲלֵי דִינְךָ, בְּאֹפֶן שֶׁתִּשְׁמַע אֶת דִבְרֵיהֶם וְלֹא יִרְאוּ אוֹתְךָ, שֶׁכֵּן יַגִּיד לָהֶם כֵּיצַד מְרַמִּים וְכֵיצַד נַעֲשִׂים מְרֻמִּים. אֶפְשָׁר תִּשְׁמַע מִפִּיו טַעֲנָה שֶׁתַּצִּילְךָ מִבַּעֲלֵי דִינְךָ”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁהַזְּקֵנָה אָמְרָה לַסּוֹחֵר: “לֵךְ בַּלַּיְלָה אֶל הֶחָכָם, שֶׁאֶצְלוֹ מִתְאַסְּפִים הַתּוֹשָׁבִים, וְהִסְתַּתֵּר, אֶפְשָׁר תִּשְׁמַע מִפִּיו טַעֲנָה שֶׁתַּצִּילְךָ מִבַּעֲלֵי-דִינְךָ”. הָלַךְ הַסּוֹחֵר מֵאֶצְלָהּ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁהִגִּידָה לוֹ וְהִסְתִּיר עַצְמוֹ. הִסְתַּכֵּל בַּזָּקֵן וְיָשַׁב קָרוֹב לוֹ. לֹא עָבְרָה אֶלָּא שָׁעָה אַחַת, עַד שֶׁבָּאוּ בְנֵי-חֲבוּרָתוֹ הַמְדַיְּנִים לְפָנָיו. כְּשֶׁבָּאוּ אֵצֶל הַזָּקֵן נָתְנוּ לוֹ שָׁלוֹם וְנָתְנוּ שָׁלוֹם זֶה לָזֶה וְיָשְׁבוּ מִסָּבִיב לוֹ. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָם הַסּוֹחֵר מָצָא אֶת אַרְבַּעַת בַּעֲלֵי-דִינוֹ בְּתוֹךְ אֵלֶּה שֶׁבָּאוּ. הִגִּישׁ לָהֶם הַזָּקֵן מַשֶּׁהוּ מִן הַמַּאֲכָל וְאָכְלוּ. אַחַר-כָּךְ נִגַּשׁ כָּל אֶחָד מֵהֶם לְהַגִּיד לוֹ מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ בְיוֹמוֹ. נִגַּשׁ בַּעַל עֲצֵי-הָאַלְמֹג וְסִפֵּר לַזָּקֵן מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ בְיוֹמוֹ, שֶׁקָּנָה עֲצֵי-אָלְמֹג מֵאָדָם מִבְּלִי לִקְבֹּעַ מְחִיר, וְנִקְבְּעָה הַמְּכִירָה בֵּינֵיהֶם בִּתְנָאי שֶׁיִּמְדֹּד לוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה מִכָּל מַה שֶּׁיַּחְפֹּץ. אָמַר לוֹ הַזָּקֵן: “כְּבָר נִצַּח אוֹתְךָ בַּעַל-דִּינְךָ”. אָמַר לוֹ: “וְכֵיצַד זֶה נִצְּחַנִּי?” אָמַר הַזָּקֵן: “וְאִם הוּא אוֹמֵר לְךָ: “אֲנִי נוֹטֵל מִמְּךָ בְמִדָּתָם זָהָב אוֹ כֶסֶף, כְּלוּם אַתָּה נוֹתֵן לוֹ?” אָמַר לוֹ: “הֵן, אֲנִי נוֹתֵן לוֹ וַאֲנִי אֶהֱיֶה הַמַּרְוִיחַ”. אָמַר לוֹ הַזָּקֵן: " וְאִם הוּא אוֹמֵר לְךָ נוֹטֵל אֲנִי מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה פַּרְעוֹשִׁים, הַחֵצִי זְכָרִים וְהַחֵצִי נְקֵבוֹת, מַה תַּעֲשֶׂה אָז?” הֵבִין זֶה שֶׁמְנֻצָּח הוּא. נִגַּשׁ הָעִוֵּר בְּעֵינוֹ הָאַחַת וְאָמַר לוֹ: “זָקֵן, אֲנִי רָאִיתִי הַיּוֹם אָדָם תְּכוּל עֵינַיִם וְהוּא מֵאֶרֶץ נָכְרִיָּה. תָּקַפְתִּי אוֹתוֹ וְנִטְפַּלְתִּי לוֹ וְאָמַרְתִּי לוֹ: “אַתָּה גָזַלְתָּ אֶת עֵינִי”. וְלֹא הִרְפֵּיתִי מִמֶּנּוּ עַד שֶׁעָרְבָה לִי לוֹ חֲבוּרָה שֶׁיַּחֲזֹר אֵלַי וִירַצֵּנִי בְעַד עֵינִי”. אָמַר לוֹ הַזָּקֵן: “אִלּוּ הָיָה מְבַקֵּשׁ לְנַצֵּחַ אוֹתְךָ, הָיָה אוֹמֵר לְךָ: “הוֹצֵא עֵינְךָ וַאֲנִי אוֹצִיא עֵינִי וְנִשְׁקֹל כָּל אַחַת מֵהֶן, וְאִם שָׁוָה עֵינִי לְעֵינְךָ, אָז דִּבַּרְתָּ אֱמֶת בְּמַה שֶּׁאַתָּה תּוֹבֵעַ”. אַחֲרֵי זֶה יִהְיֶה הוּא חַיָּב בְּכֹפֶר עֵינְךָ, וְאוּלָם אַתָּה תִּהְיֶה עִוֵּר בִּשְׁתֵּי עֵינֶיךָ, וְהוּא יִהְיֶה רוֹאֶה בְעֵינוֹ הַשְּׁנִיָּה”. הֵבִין שֶׁהוּא יְנַצֵּחַ אוֹתוֹ בְטַעֲנָה זוֹ. נִגַּשׁ הָאֻשְׁכָּף וְאָמַר לוֹ: “זָקֵן, אֲנִי רָאִיתִי הַיּוֹם בֶּן-אָדָם שֶׁנָּתַן לִי נְעָלָיו, וְאָמַר לִי: “תַּקְּנֵם”. אָמַרְתִּי לוֹ: “כְּלוּם תִּתֵּן לִי שְׂכָרִי?” אָמַר לִי: ‘תַּקְּנֵם וּלְךָ אֶצְלִי מַה שֶּׁיַּשְׂבִּיעַ רְצוֹנְךָ’, וַאֲנִי לֹא יַשְׂבִּיעֵנִי רָצוֹן אֶלָּא כָל הוֹנוֹ”. אָמַר לוֹ הַזָּקֵן: “אִם חָפֵץ הוּא לִטֹּל אֶת נְעָלָיו מִמְּךָ מִבְּלִי לָתֵת לְךָ כְּלוּם, הוּא נוֹטְלָם”. אָמַר לוֹ: “וְכֵיצַד זֶה?” אָמַר לוֹ: “אוֹמֵר הוּא לְךָ: ‘הִנֵּה הַשֻּׂלְטָאן נֶהְדְּפוּ אוֹיְבָיו וְרָפוּ מִתְנַגְּדָיו וְרַבּוּ בָּנָיו וְנִצְחוֹנוֹתָיו, שְׂבַע רָצוֹן אַתָּה אִם לַאו?’ וְאִם אַתָּה אוֹמֵר: ‘שְׂבַע רָצוֹן אֲנִי בְכָךְ’, הוּא נוֹטֵל אֶת נְעָלָיו מִמְּךָ וּמִסְתַּלֵּק. וְאִם אַתָּה אוֹמֵר: ‘לַאו’, הוּא נוֹטֵל אֶת נְעָלָיו, וּמְטַפֵּחַ בָּהֶם עַל פָּנֶיךָ וְעָרְפְּךָ”. הֵבִין שֶׁמְּנֻצָּח הוּא. נִגַּשׁ הָאִישׁ שֶׁשִּׂחֵק עִמּוֹ בְהִתְעַרְבוּת וְאָמַר לוֹ: “זָקֵן, אֲנִי פָגַשְׁתִּי אָדָם וְהִתְעָרַבְתִּי עִמּוֹ וְנִצַּחְתִּיו וְאָמַרְתִּי לוֹ: “אִם אַתָּה שׁוֹתֶה יַם זֶה, אָז אֲנִי יוֹצֵא נָקִי מִכָּל הוֹנִי וּמוֹסְרוֹ לְךָ, וְאִם אֵין אַתָּה שׁוֹתֶה אוֹתוֹ, צֵא אַתָּה נָקִי מִכָּל הוֹנְךָ וּמָסְרֵהוּ לִי”. אָמַר לוֹ הַזָּקֵן: “אִלּוּ הָיָה רוֹצֶה הָיָה מְנַצֵּחַ אוֹתְךָ”. אָמַר לוֹ: “וְכֵיצַד זֶה?” אָמַר לוֹ: “הָיָה אוֹמֵר לְךָ: ‘הַכְרֵת מִן הַיָּם אֶת הַנְּהָרוֹת הַשּׁוֹלְחִים אֵלָיו אֶת מֵימֵיהֶם וַאֲנִי שׁוֹתֶה אוֹתוֹ’, וְלֹא תוּכַל וְהוּא מְנַצֵּחַ אוֹתְךָ בְטַעֲנָה זוֹ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַסּוֹחֵר זֹאת. יָדַע מַה הוּא שֶׁיִּטְעַן נֶגֶד בַּעֲלֵי דִינוֹ. קָמוּ מֵאֵצֶל הַזָּקֵן, וְהָלַךְ לוֹ הַסּוֹחֵר לִמְקוֹמוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר בָּא אֵלָיו זֶה שֶׁהִתְעָרֵב עִמּוֹ שֶׁיִּשְׁתֶּה אֶת הַיָּם. אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר: “הַפְסֵק מִמֶּנּוּ אֶת הַנְּהָרוֹת, וַאֲנִי שׁוֹתֵהוּ”. לֹא יָכֹל. נִצַּח אוֹתוֹ הַסּוֹחֵר, וּפָדָה עַצְמוֹ זֶה שֶׁהִתְעָרֵב עִמּוֹ בְמֵאָה דִינָר וְהִסְתַּלֵּק. אַחַר-כָּךְ בָּא הָאֻשְׁכָּף. וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁיַּשְׂבִּיעֶנּוּ רָצוֹן”. אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר: “הִנֵּה הַשֻּׂלְטָאן גָּבַר עַל אוֹיְבָיו וְהִשְׁמִיד אֶת מִתְנַגְּדָיו וְרַבּוּ בָנָיו. מְרֻצֶּה אַתָּה בָזֶה אִם לַאו?”. אָמַר לוֹ: “הֵן. מְרֻצֶּה אֲנִי”. נָטַל אֶת נְעָלָיו בְּלִי שָׂכָר וְהִסְתַּלֵּק לוֹ. אַחַר-כָּךְ בָּא הָעִוֵּר בְּעֵינוֹ הָאַחַת, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ כֹפֶר עֵינוֹ. אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר: “הוֹצֵא אֶת עֵינְךָ וְאוֹצִיא אֲנִי אֶת עֵינִי וְנִשְׁקֹל אוֹתָן שְׁתֵּיהֶן, וְאִם שָׁווֹת הֵן, אָז אֱמֶת דִּבַּרְתָּ וְאַתָּה נוֹטֵל כֹּפֶר עֵינְךָ”. אָמַר לוֹ הָעִוֵּר בְּעַיִן אַחַת: “תֵּן לִי שְׁהוּת”. פִּצָּה אֶת הַסּוֹחֵר בְּמֵאָה דִינָר וְהִסְתַּלֵּק לוֹ. אַחַר-כָּך בָּא זֶה שֶׁקָּנָה אֶת עֲצֵי הָאַלְמֹג וְאָמַר לוֹ: "טֹל מְחִיר עֲצֵי-הָאַלְמֹג שֶׁלְּךָ. אָמַר לוֹ “מַה הוּא שֶׁתִּתֵּן לִי?” אָמַר לוֹ: “כְּבָר הִסְכַּמְנוּ בֵּינֵינוּ עַל תְּנָאי שֶׁל מִדָּה שֶׁל עֲשֵׂי אַלְמֹג כְּנֶגֶד מִדָּה שֶׁל דָּבָר אַחֵר. וְאִם אַתָּה רוֹצֶה, טֹל מִדָּתוֹ בְזָהָב אוֹ בְכֶסֶף”. אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר: “אֵינִי נוֹטֵל אֶלָּא מִדָּתוֹ בְפַרְעוֹשִׁים, הַחֵצִי זְכָרִים וְהַחֵצִי נְקֵבוֹת”. אָמַר לוֹ: “אֵין בִּיכָלְתִּי דָבָר שֶׁכָּזֶה”. נִצַּח אוֹתוֹ הַסּוֹחֵר, וּפָדָה הַקּוֹנֶה עַצְמוֹ בְמֵאָה דִינָר אַחֲרֵי שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ אֶת עֲצֵי-הָאַלְמֹג שֶׁלוֹ. וּמָכַר הַסּוֹחֵר אֶת עֲצֵי-הָאַלְמֹג כְּחֶצְפוֹ, וְנָטַל מְחִירָם וְנָסַע מֵאוֹתָהּ מְדִינָה לְאַרְצוֹ.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁמָּכַר אֶת עֲצֵי-הָאַלְמֹג שֶׁלּוֹ וְנָטַל מְחִירָם, נָסַע מֵאוֹתָהּ מְדִינָה לְאַרְצוֹ. אָמַר בֶּן-הַמֶּלֶךְ: "וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְבֶן-שָׁלשׁ הַשָּׁנִים, שְׁמַע:


  1. תכול עיניים ועור בעין אחת מביאים צרה ואסון לפי אמונת המסלמים. וראה גם להלן.  ↩

  2. רטל הוא שני קילו וחצי בערך.  ↩