מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

סִפּוּר הַשּׁוּעָל עִם בְּנֵי-הָאָדָם

מאת: אלמוני/ת , תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

ירושלים: קרית ספר; 1968

סוגה:

שפת מקור: ערבית

שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ, שֶׁשּׁוּעָל נִכְנַס לִמְדִינָה דֶּרֶךְ חוֹמָתָהּ, וּבָא אֶל מַחֲסָנוֹ שֶׁל בּוּרְסִי, מְעַבֵּד עוֹרוֹת. וְאִבֵּד מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ וְהִשְׁחִית לִבְעָלָיו אֶת הָעוֹרוֹת. בְּאַחַד הַיָּמִים הֶעֱרִים עָלָיו הַבּוּרְסִי וּתְפָסוֹ וְהִתְחִיל מַכֶּה אוֹתוֹ בְעוֹרוֹת עַד שֶׁנָּפַל מִתְעַלֵּף לְפָנָיו. דָמָה הַבּוּרְסִי שֶׁהַשּׁוּעָל כְּבָר מֵת. הוֹצִיאוֹ וְהֵטִיל אוֹתוֹ בַדֶּרֶךְ לְיַד שַׁעַר הַמְּדִינָה. עָמְדָה לְיָדוֹ אִשָּׁה זְקֵנָה וְאָמְרָה: “כְּלוּם אֵין זֶה אוֹתוֹ שׁוּעָל שֶׁעֵינוֹ סְגֻלָּה נֶגֶד בִּכְיָם שֶׁל תִינוֹקוֹת, כְּשֶׁתּוֹלִים אוֹתָהּ עֲלֵיהֶם?” וְהוֹצִיאָה אֶת עֵינוֹ הַיְמָנִית. עָבַר עָלָיו נַעַר וְאָמַר: “מַה לְּזָנָב זֶה וּלְשׁוּעָל זֶה?” וְכָרַת אֶת זְנָבוֹ. עָבַר עָלָיו אָדָם אַחֵר וְאָמַר: “כְּלוּם אֵין זֶה אוֹתוֹ שׁוּעָל שֶׁמָּרָתוֹ סְגֻלָּה הִיא נֶגֶד עַיִן שֶׁקָּמָה מֵרְאוֹת, כְּשֶׁכּוֹחֲלִים אוֹתָהּ בָּהּ?” אָמַר הַשּׁוּעָל בְּלִבּוֹ: “הֶאֱרַכְנוּ אֶת רוּחֵנוּ כְּשֶׁהוֹצִיאוּ אֶת הָעַיִן וְכָרְתוּ אֶת הַזָּנָב, וְאוּלָם רִטּוּשׁ הַבֶּטֶן אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהַאֲרִיךְ רוּחֵנוּ וְלַעֲמֹד בּוֹ”. קָפַץ עַל רַגְלָיו בּוֹרֵחַ וְיָצָא אֶל מִחוּץ לָעִיר, כְּשֶׁאֵין הוּא מַאֲמִין כִּמְעָט בְּהַצָּלָתוֹ, וְהִצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ". אָמַר הַמֶּלֶךְ: “אֲנִי כְבָר סָלַחְתִּי לָהּ עַל חֶטְאָהּ לִי. וּמִשְׁפָּטָה מָסוּר בְּיַד בְּנִי אִם חָפֵץ הוּא יְיַסְּרֶנָּה וְאִם חָפֵץ הוּא יַהַרְגֶנָּה”. אָמַר בֶּן-הַמֶּלֶךְ: “הַסְּלִיחָה נָאָה יוֹתֵר מִן הַנְּקָמָה וְהִיא מִנְהַג אֲצִילִים, מַעֲלָתָם רָמָה”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “דִּינָהּ מָסוּר לְיָדְךָ, בְּנִי”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוֹצִיא אוֹתָהּ בֶּן-הַמֶּלֶךְ לַחָפְשִׁי וְאָמַר לָהּ: “סְעִי הָלְאָה מִשְּׁכֵנוּתֵנוּ, וּכְבָר סָלַח אֱלֹהִים עַל מַה שֶּׁעָבַר”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָם הַמֶּלֶךְ מֵעַל כִּסֵּא-מַלְכוּתוֹ, וְהִכְתִּיר אוֹתוֹ בְכִתְרוֹ, וְהִשְׁבִּיעַ אֶת גְּדוֹלֵי מַלְכוּתוֹ לִהְיוֹת נֶאֱמָנִים לוֹ וְצִוָּם לָסוּר לְמִשְׁמַעְתּוֹ וְאָמַר: “בְּנֵי אָדָם, כְּבָר בָּאתִי בַיָּמִים וּרְצוֹנִי לְפַנּוֹת עַצְמִי לַעֲבוֹדַת אֱלֹהַי. וּמֵעִיד אֲנִי אֶתְכֶם עָלַי, שֶׁפָּשַׁטְתִּי מֵעָלַי אֶת הַשִּׁלְטוֹן כְּשֵׁם שֶׁהֵסַרְתִּי מֵעָלַי אֶת כִּתְרִי וְשַׂמְתִּי אוֹתוֹ בְרֹאשׁ בְּנִי”. סָרוּ הַגְּדוּדִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ וְהַצְּבָאוֹת, וּפָרַשׁ אָבִיו לַעֲבוֹדַת אֱלֹהָיו. וְלֹא פָסַק מִזֶּה, כְּשֶׁבְּנוֹ יוֹשֵׁב נָכוֹן עַל מַמְלַכְתּוֹ בְּצֶדֶק וּבְטוֹבָה, וְהָיָה מַצָּבוֹ אֵיתָן וְחָזַק שִׁלְטוֹנוֹ, עַד שֶׁבָּאָהוּ הַוַּדַאי, קֵץ כָּל אָדָם.


וּמִמַּה שֶּׁמְסֻפָּר

אלמוני/ת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלמוני/ת (מחבר)
רקע
אלמוני/ת

יצירותיו הנקראות ביותר של אלמוני/ת

לכל יצירות אלמוני/ת בסוגה פרוזה

לכל יצירות אלמוני/ת

עוד מיצירותיו של יוסף יואל ריבלין (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

אל המטרה

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

במצחו הרחב של נחום-שלמה מיטלמאן היו שני קמטים וחצי. קמט אחד ממעל, עמוק וארוך, קמט שני מלמטה, קצר ממנו וגם לא עמוק ביותר, והחצי, אלכסוני קצת, באמצע מימין. בכלל, היה אותו מצח משונה קצת, מצח שאינו מצוי. נחום-שלמה מיטלמאן בעצמו, בעל המצח, היה גם הוא משונה קצת, אינו דומה בשום דבר לאחרים, לשאר בעלי חנויות של ספרים. בקיצור: קצת יהודי שאינו מצוי.

כאמור, היה בעל חנות של ספרים. נוסף לזה היתה לו אשה ורחל-לאה שמה ונער יחיד כבן תשע ­­– סֶנדֶר’קה. בחנות נמצאו מֶתּוֹדוֹת שונות ללימוד לשון-הקודש, ונחום-שלמה אהבן אהבה שאינה תלויה בדבר והשתוקק שסנדר’קה ידע את כולן בעל-פה. אולם המורים השֹכוּרים בכסף לא הועילו; לא הועיל גם זה, שהוא בעצמו, מיטלמאן המו“ס, היה נוטל את הבן הקטן בשעות-הפנאי ומתחיל ללמדו: “ראה, סנדר’קה, זה סנטר. הגידה, איפוא, סנטר. וזה? זה מ-צח!”… סנדר’קה היה, להכעיס, אנגלי קטן לכל משפטיו והליכותיו. אפילו עיניו השחורות נדמו, לכאורה, לעיני נער אנגלי. ה”היבּרוּ" היתה לו למעמסה בחייו, לצרה, שבני גילו פטורים ממנה, לאויב פרטי, מקרי, מיוחד רק לו לבדו. והאנגלים אינם אוהבים מעמסות, צרות ואויבים מיוחדים. האב התנחם בזה, כי גם קלקול זה יוסר כשיגיע למטרתו, לאותה המטרה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.