מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שיבת ציון

מאת: אריה סיון

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

רמת השרון: דר; תש"ל

סוגה:

שפת מקור: עברית

א.

דוֹבְרִים בִּלְשׁוֹנוֹת צְמֵאוֹת

בָּאִים אֶל אֶרֶץ יְבֵשָׁה.

בְּרִדְתָּם בֵּעֲפָרָהּ הֵם מַשִּׁילִים מֵעֲלֵיהֶם

אֶת רַגְלֵיהֶם, בַּדֶּרֶךְ אֶל גֵּבֵי־הַמַּיִם.

וּמִלֵּילוֹת גִּבְהֵי־שָׁמַיִם

צִפֳּרִים גְּדוֹלוֹת בָּאוֹת

בַּחֲלוֹמָם, שָׂרוֹת בִּשְּׂעָרָם,

רוֹקְמוֹת בְּמַקּוֹרָן חוּטֵי־שָׁנִים לְטַבּוּרָם,

מוֹשְׁכוֹת אוֹתָם בִּנְפִילָה,

רַכָּה וַאֲרֻכָּה, אֶל תְּהוֹם מְשֻׁקָּקָה

מַיִם חֲתוּמִים בְּאֶבֶן עַתִּיקָה.

ב.

יַלְדֵי הַמַּיִם הַשְּׁזוּפִים

מְצַחֲקִים בְּצֵל יָרֹק.

כְּלֻלְיָנִים שַׁלְוֵי־פָּנִים

הֵם מְהַלְּכִים עַל מִגְדְּלֵי־

הַמַּיִם, כְּמוֹ עַל כְּלֻנְסָאוֹת,

לְהַאֲכִיל מִידֵיהֶם

אֶת צִפֳּרֵי הַשִּׁיר וְאֶת

רוּחוֹת הַבֹּקֶר־בָּא

כְּמוֹ עַרְסָלִים, לְהִקָּשֵׁר

אֶל אִילָנוֹת אֲשֶׁר גִּדְּלוּ,

בִּזְמָן לֹא־יְאֻמָּן,

שָׁרֳשִׁים עַזִּים מֵאֶבֶן.

אריה סיון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אריה סיון
יצירה בהפתעה
רקע

יהודה זאב נפך

מאת שמואל ליב ציטרון (מאמרים ומסות)

ואחד מאלה הוא – יהודה זאב בן מרדכי נפך ממינסק, שעליו יסבּו זכרונותי הפעם.

א.

את נפך אני זוכר עוד מימי נערותי. הוא יצא מן המחלקה השביעית של בית מדרש הרבנים בווילנה לאחר שנסגר (בשנת 1873) ונעשה מורה לשון-רוסיה ותורת-החשבון לנערים ולנערות במינסק. שעוריו היו מתחילים עם הנץ החמה ונגמרים אחרי חצות הלילה; ואף-על-פי-כן, למרות עמלו הרב, פרנס את עצמו ואת בני-ביתו בצמצום גדול קרוב לדוחק, כי כמנהג הימים ההם, קבל בשכרו סכום מצער, כמעט פרוטות. עת ידועה נמניתי על תלמידיו גם אני. לפי המדובר צריך היה לבוא אלי בשעה העשירית בלילה, אבל כמעט בכל יום אֵחר הרבה מן המועד הזה, והשיעור היה מסתיים בשעה השתים-עשרה. וגם בשובו עיף ויגע לביתו לא ידע מנוחה עדיין, כי שּם חכו לו שנים, שלשה צעירים מתלמידי-הישיבות, שהיה משנן להם את תורתו בלי שכר.

הוא היה מפורסם בעיר למורה היודע את אומנתו, אבל עם זה גם לעצל קצת ולרודף בטלה. היו מרננים אחריו, כי יותר משהוא עוסק בשעת השעור בהוראה, הוא משוחח עם התלמידים והתלמידות במילי דעלמא, מספר באזניהם מעשיות ומסביר להם דברים, שאינם עומדים בשום שייכות אל הלמודים, וכי בשּביל כך אין רוח האבות נוחה הימנו. כשהעירו אותו על הדבר, היה משתדל להוכיח, כי רגעים אחדים של שיחה שקולים בעיניו כנגד שעה שלמה של למוד, מפני שהיא מסייעה לפתח את התלמיד התפתחות שכלית ולתת את העולם בלבו. הוא היה אומר: הלמודים היבשים מיגעים את התלמיד, ולפיכך צריכה שתבוא השיחה בינתים, כדי לרומם את רוחו. ושיחותיו של נפך באמצע השעור נסבו על חזיונות-החיים, שיש בהם כדי לעניין את הצעירים, והוא היה מבאר אותם לכל תלמיד ותלמיד לפי כשרון ההשגה שלו ויכלת הבנתו.

הרי דוגמה אחת מהרבה:

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.