לֵאָה הָיְתָה
לֵאָה. תָּמִיד
הָיְתָה לֵאָה. בָּעֲרָבִים
הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת וּמוֹנָה
טִפּוֹת שֶׁל חֶלֶב מִן הַנֵּר.
סְבִיבָהּ קִפְּצוּ הַיְּלָדִים
וְהִיא לֹא נִזְכְּרָה בִּשְׁמוֹתֵיהֶם.
הַלֹא כָּל מַה שֶּׁבָּא
צָרִיךְ הָיָה לָבֹא.
כָּל שֶׁצָּרִיךְ הָיָה
בָּא.
לֹא יַאֲמִינוּ לָהּ. לֹא
יַאֲמִינוּ לָהּ, שֶׁלֹּא נִסְּתָה
לְהַעֲרִים בְּעֵרוׂמָהּ
וּבְמוּמָהּ עַל אִישׁ,
וְלֹא מֵרֹב בֶּכִי עֵינֶיהָ רַכּוֹת.
וְרוּחַ לֹא הָיָה בָּהּ
לְהַסְבִּיר, וּלְשֵׁם מָה? הַרְבֵּה
הַרְבֵּה יוֹתֵר פָּשׁוּט הָיָה לָהּ
לְשַׁכְנֵעַ אֶת עַצְמָהּ, שֶׁאָהֲבָה
אֶת יַעֲקֹב, וְשֶׁמַּגַּע
בְּשָׂרוֹ גָּאַל אוֹתָהּ
מִמַּשֶּׁהוּ, בְּאֵיזֶה אֹפֶן.
הָיָה בָּזֶה וַדַּאי מִן הָאֱמֶת.
בְּכָל דָּבָר יֵשׁ מַשֶּׁהוּ
מִן הָאֱמֶת, וּמִמֵּילָא
הַכֹּל נִסְבָּךְ וְנֶאֱרָג
עִם הַשָּׁנִים
לְאֶרֶג מִתְעַבֶּה, לִפְקַעַת
בַּגָּרוֹן.