מֶה הָיָה אַבְשָׁלוֹם

עוֹשֶׂה בִּשְׂעָרוֹ כִּי רָב, בְּיוֹם שָׁרָב?

הָיָה הוֹלֵךְ לַנְּעָרוֹת?

הָיָה טוֹבֵל בַּנְּהָרוֹת?

בְּעֶצֶם הוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה דָּבָר,

אַבְשָׁלוֹם כִּי רָב, בְּיוֹם שָׁרָב.

אֵין לוֹ כָּל עֵצָה לְהִפָּטֵר

מִן הַשֵּׂעָר הַמִּסְתַּלְסֵל, הַמִּסְתַּלְסֵל וְהַנּוֹפֵל

כְּמוֹ אַדֶּרֶת־מֶלֶךְ עַל כְּתֵפָיו.

סַפַּר־הַמֶּלֶךְ כְּבָר הִצִּיעַ לוֹ, בִּשְׁעַת־רָצוֹן,

סָפֶק בִּרְצִינוּת, סָפֶק בִּקְצַת־לָצוֹן,

לְהִסְתַּפֵּר. עַל דִּבְרָתִי,

שֶׁלֹּא תִּהְיֶה פָּחוֹת יָפֶה, אָמַר לְאַבְשָׁלוֹם,

בְּכֹבֶד־רֹאשׁ שֶׁל מִי שֶׁרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ בְּיָדָיו.

אֲבָל כַּמָּה יְפֵהפִיּוֹת

עִקְּמוּ אֶת הַפִּיּוֹת, בַּצֵּל הָעֹפֶל,

וְאַבְשָׁלוֹם לֹא מְסֻּגָּל הָיָה

לִגְמֹר דָּבָר, לֹא בְּלִבּוֹ

וְלֹא בִּשְׂעָרוֹ, בְּלִי אֲחִיתֹפֶל.

וְהַשֵּׂעָר, כְּדֶרֶךְ כָּל שֵׂעָר, צָמַח.

דָּוִד, בְּרֶגַע שֶׁל מְאוֹר־פָּנִים, אָמַר

שֶׁהוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר כָּבֵד, וַדַּאי,

מִכֶּתֶּר הַמַּלְכוּת, וּבְדַבְּרוֹ

הֵאִיר חִיּוּךְ נָדִיר אֶת שִׂרְטוּטֵי־פָּנָיו

אֲשֶׁר הָיוּ כְּבָר יְגֵעִים מְאֹד בָּעֵת הַהִיא.

מִי שֶׁשָּׁמַע אֶת הַדְּבָרִים אוֹתָהּ שָׁעָה

(וְהָיוּ שָׁם אֲנָשִׁים יוֹדְעֵי־דָּבָר־

מִתּוֹךְ־דָּבָר) זָקַף עֵינַיִם בִּשְׁכֵנוֹ, וְהַשֵּׂעָר

צִמֵּחַ, כְּדַרְכּוֹ. הֵן

שׁוּם דָּבָר אַחֵר אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת

גַּם לְאַחַר מוֹתוֹ

שֶׁל בְּעָלָיו, גַּם בִּהְיוֹתוֹ אָחוּז

בַּעֲנָפֶיהָ שֶׁל אֵלָּה, הוּא מְדַמֶּהּ לוֹ,

בְּגִּילָה, שֶׁהוּא קִסּוֹס

יָפֶה וּמְסֻלְסָל, כְּמוֹ צֶמַח שֶׁעָלָה

כְּמוֹ אֵיזֶה צֶמַח־בָּר כָּזֶה מֻפְלָא

וְעוֹד יַגִּיעַ לִגְדֻלָּה, כְּשֶׁיִּשְׁתַּחְרֵר

מִזֶּה הַנֵּטֶל הַמְיֻתָּר, הַזָּר וְהַמּוּזָר,

שֶׁנֶּאֱחַז בְּאֹרַח לֹא־בָּרוּר בְּשָׁרֳשָׁיו

וּמִטַּלְטֵל אֲחוּז־תְּזָזִית לְכָל מַשָּׁב

שֶׁל רוּחַ צָהֳרֵי־הַיּוֹם, הַמְּבִיאָה רִפְאוּת לַחֹם

וְרֵיחַ שֶׁל צֳרִי מֵהַרְרֵי־גִּלְעָד.