הָעִיר הַזֹּאת, צָרִיךְ לִנְשֹׁם אוֹתָהּ, לִנְשֹׁם
אוֹתָהּ. רַק כָּךְ אֶפְשָׁר
לְהֵאָבֵק עִם מַלְאָכִים
הַמִּסְתַּבְּכִים בִּשְּׂעַר הַיְרֵכַיִם הַפָּקוֹת
וּמַשִּׁירִים נוֹצוֹת רַכּוֹת.
רַק כָּךְ, בְּלַיְלָה דַּק וּמְאַוֵּשׁ כִּנְיָר,
אֶפְשָׁר לְהִוָּכַח: הָעִיר הַזֹּאת תָּמָר,
שֶׁסַּנְסִנָּיו טוֹוִים לְרוּחַ הַמִּדְבָּר
שִׁיר דּוֹדִים עָדִין, לַיּוֹם שֶׁיְּדֻבָּר.