כִּי אֵין מִסְפָּר לַמַּלְאָכִים

אֲשֶׁר יָצְאוּ מִמְּךָ

וְהֵם עוֹמְדִים עַל כָּל דְּרָכִים

קוֹרְאִים לִי בְּשִׁמְךָ.

לוּ יָכֹלְתִּי לֹא לָלֶכֶת

אוֹ אִלּוּ נֶחְסְמָה דַּרְכִּי בְּאֵשׁ,

הָיָה לָבֶטַח מִתְבָּרֵר לִי

מַשֶּׁהוּ גַּם בָּרִבּוּי הַזֶּה הַמְּיָאֵשׁ.

אִלּוּ רַק יָכֹלְתִּי לַעֲמֹד מִלֶּכֶת,

הָיִיתִי בְּוַדַּאי נִמְלָךְ בְּדַעְתִּי,

אֲבָל הֶמְיָה דַקָּה מְאֹד

מוֹלֶכֶת בִּי כְּרוּחַ יָם, וּמוֹלִיכָה אוֹתִי

עַל פְּנֵי הַמַּלְאָכִים כֻּלָּם בְּעַנְנֵי אָבָק

וּבְתוֹכָם גַּם הַמַּלְאָךְ הַהוּא, הַנֶּאֱבָק.