אֱמֶת כִּי צְבִי לוֹקֵט וְרָדִים בְּגַנֶּךָ –
אֲהַבְתִּיו, לְכֵן עָלַי תְּשַׁלַּח חֲרוֹנֶךָ,
וְלוּ תֶחֱזֶה, אֶת שֶׁאֲהַבְתִיו, בְּעֵינֶיךָ –
אֲזַי שִׁחֲרוּךָ אוֹהֲבֶיךָ וְאֵינֶךָ.
אֲשֶׁר שָׂח: רְדֵה נָא לִי דְּבַשׁ מִנְּחִילֶךָ!
עֲנִיתִיו: תְּנָה לִי אֶת דְּבַשׁ מִלְּשוֹנֶךָ.
וְקָצַף וְאָמַר לִי בְּזַעַף: הֲנֵחָטֵא
לְאֵל חַי? עֲנִיתִיו: בִּי, אֲדוֹנִי עֲווֹנֶךָ!