רקע
ישעיהו קרניאל
בפנים שוחקות [27.08.1933]
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דאר היום, 27.08.1933

דאר היום, 27.08.1933, עמוד 2

 

“גדוד מגיני השפה”

אותו יהודי טוב מראל"צ – כמדומני, בן-צבי – ישב עמי בש— זה ברכבת בין לוד וראש-העין וספר מעשה שלם.

– תאר בנפשך – הוא אומר מתוך צער – בשבוע זה חזרה בתי מבית-הספר מלאה שמחה: "אבא אתה יודע? היום היה לי "מזל נורא שעורי היה טוב מאד – רק “שלש שגיאות”!

עודנה מדברת והנה הופיע בני הקטן בצעקה: “אבא, הבט! ה”דג’רה" (הכד) נשברה!"

באותה שעה החלטתי להצטרף לגדוד מגיני השפה ולהגן עליה לא בחוץ כי אם בבית… מה עשיתי? נטלתי את קופסת הקה"ק מעל הקיר העמדתיה על השלחן, קראתי לאספה את כל בני-ביתי והכרזתי להוי ידוע לכם כי ממחר בבוקר ואילך, מי שיוציא מפיו שגיאה אחת בעברית, ישלם לקופה בן ברגע, קנס של מיל אחד – מיל תחת מלה!

וכדי לתת תוקף וצורה רשמית להחלטה זו, בחרנו מיד בועד של גדוד מגיני השפה: אני, כמובן, היו"ר, – אשתי – המפקחת, בתי – המזכירה, ובני – הגזבר. הוצאתי מגנזי את סרטי “גדוד מגיני השפה”, השמורים בקופסתי, והכרזתי יום סרט בביתי.

הבוקר אור, ובחדר הילדים רעש והמולה.

–א–מ–א! – צועקת הבת – האם לא ראית את ה"לייבעלע שלי?

– גברתי המזכירה, אמרתי לה בהגישי לפניה את הקופסה – באתי להזכיר לך כי אצלנו אין לייבעלע אלא חזיה. בבקשה – מיל אחד…

והנה הקול קול יעקב בני:

– אבא, כמה השעה?

– “מה אמרת?! – שאלתיו בחרדה – “כמה השעה”?! הרי תפשתי אותך… אתה הרוצח של… השפה! “מה השעה?” אומרים. תן, בני, מיל לקופסה.. נו, מהר!”

בקצור, המלים המשובשות עפו מן הפה והמילים עפו אל פי הקופסה.

בשעת הצהרים – היה זה ביום הששי, – כך מספר לי היהודי שלי מראל"צ, פונה אלי הילד בבקשה, כרגיל, לתת לו כסף לקנות “פאפיטעס”, לכבוד שבת.

– הא לך כסף, ותקנה גרעינים, ולע"ע תשלשל לקופה את הקנס.

אחר המקרה הזה נהפכו פני כל חברי הגדוד בביתי לרציניים, כנראה, מחשבה אחת נקבעה במוחם: לשמור מכל משמר לבל נבטא חס-ושלום, מלה זרה.

ואולם הקופסה לחוד והמציאות לחוד.

כלנו מסובים אל השלחן בחדר האוכל. –"תני לי, אמא, עוד מעט “בורשט”, – לא “בורשט” אלא חמיצה, מגיש הגזבר את הקופסה לאחותו המחמיצה את פניה. – "אמא, האם תעשי למחר “קוגעל עם לוקשין?”

– “פשטידא באטריות”, לעזאזל, מעיר היו“ר לבנו ומורה לו באצבע על הקופסה. בינתים הגיעה הסעודה לסופה, והאם מבקשת מבתה להביא את ה”קומפוט" העומד בתוך ה“לופסשאפקרלא”, – והקופסה עושה הקפות מסביב לשלחן וממלאה כרסה אגורות ומילים.

מה אומר? – סר תאבוני ממני ומתוך כעס אמרתי לילדי:

– יאללאה!" ילדים לכו אל חדרכם להכין את השעורים.

שניהם התנפלו עלי כעיט על אפרוח: – הא, הא! תפשנו אותך סו“ס! – הבה, אדוני היו”ר, שלשל במחילה לקופסה מיל אחד!…

– “אם נמשיך –הוא מסיים חס ושלום ב”טומפו" (עוד מיל אחד) כזה, נוכל לרשום בקרוב את ה“גדוד” שלנו בספר הזהר…

 

לקוי חמה, לקוי לבנה ועוד לקוי

מספרים, כי המיור ב. מת“א, הידוע היטב בחבתו הגדולה לעיר העברית הראשונה, וביחוד לנוער הספורטיבי שלה, פנה לפני זמן-מה למחלקה האסטרונומית הממלכתית בלונדון ובקש ממנה להודיעו על הזמן המדויק של לקוי-החמה בת”א ביום 31 לח“ז. לא עברו ימים מועטים, והמיור החביב קבל תשובה קצרה וברורה מהמחלקה האסטרונומית בעיר הבירה, שנהירין לה שבילי דרקיעא הרבה יותר משבילי דארעא דישראל, כי עיר המכונה “תל-אביב” אינה ידועה להם ושומעים הם את השם הזה בפעם הראשונה. ממש כאותו המפקד התורכי, ששלח אותו השולטן עבדול חמיד בראש הציר מקושטא, לנסוע למלטה כדי להגן עליה בפני האויב. ה”קומנדאד" התורכי סבב, בכל רחבי הים התיכון, ולסוף חזר אל השולטן ואמר: “מלטה יוק” (אין מלטה בעולם!).

מפקדי הרקיע בלונדון ענו אף הם בלשונם: “תל-אביב יוק!”

עזמות

המלצות קוראים
תגיות