מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בפנים שוחקות [10.09.1933]

מאת: ישעיהו קרניאל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דאר היום, 10.09.1933

סוגה:

שפת מקור: עברית

דאר היום, 10.09.1933, עמוד 3

פזמון מפראג

מה מצ’כיה? מה מפראג?

הולך קולם של אילני-סרק.


כל בטלן, מנהיג או נהג,

גרוש, נשוי או רוק,

מדברו ישא כרב או מג,

וציטאטות יביא מאבק ומקק.


פה חיש ישוטט, כזנב הדג,

פה ציף יצפצף כצפור-גג,

פעם ירעים קולו עז: חזק!

ופעם יהיה קולו רך ודק.


וכל נאום הוא חד-חלק.

דורש הוא על תג–ותג,

הדרשן צועד צעדי ענק

וירום למעלה מת“ק על ת”ק.


ורב השאון, רב הדחק,

סקרנים פורצים בעד כל סדק –

והמרצע יוצא מתוך השק:

סוף דבר: פלג ופלג!!!


פראק. י. הפטמן

————-


על מגרש אחד בירושלים

זה דרכי מאז ומנהגי בקודש מימים ימימה – לשוטט בגפי ולעבור בירושלים עיה“ק על שכונותיה ופרבריה, על חוצותיה ומגרשיה, כדי להסתכל בתוך החצרות והבתים של אחב”י ולערך אותם אח"כ לעיניכם בצביונם ובדמות תבניתם.

והנה בשבוע זה הביאוני רגלי דרך המבואות והסימטאות של מאה-שערים למגרש אחד הסמוך לה, מקום גדול ורחב ידים, שלפי מקומו ומצבו נועד להיות לפאר השכונה, אלא שבעונותינו הרבים, נהפך לרועץ חס-ושלום לשכונה זו ולסביבה כלה.

תארו בנפשכם:

מהאי גיסא – רפתות של בקר ובני-בקר, פרות ועגלים, ומאידך גיסא – ארוות של סוסים וחמורים ופרדים וערודים למיניהם, והעיקר ששם שוכן כבוד המטה הראשי שקורין בלע“ז ה”הדקווארטר" הרשמי של כל זבובי ירושלים ויתושיה.

אשר מי שזכה לראות בעיניו כמוני המאושר בתבל, בשעה שהקרונות הפתוחים לרוחה באים למגרש זה לקבל את הזבל, במחילת כבודכם, והם מתקבלים ע"י הצבא הרומש ובעל-הכנפים למיליוניו, בסבר פנים יפות, ומוסיפים על הצחנה ועל הבאשה.

וכדי להגדיל ולהאדיר את חן המקום על יושביו, קבעו בו מחסנים לקבל את הבשר מבית-המטבחים לפני החלקו לאיטליזי ירושלים.

בדין הוא, שבנין כגון זה צריך להבנות עפ“י כל חוקי ההיגיינה ועפ”י כל דיני השלחן-ערוך של הבריאות; אלא שירושלים היא לחוד, ומאה-שערים לחוד. כאן אין מקפידים כל כך על הנקיות וכיוצא בזה מהבלי-העולם.

וזה לעומת זה עשה האלהים. בשעה שהנדיב הגדול המנוח נתן שטרויס הקים על גבולות מאה-שערים ממש היכל ופלטין לתורת הבריאות ולמלחמה כנגד כל המזיקין הקטנים המביאים בעירנו כל מחלות ומרעין בישין, בשעה זו הולכת ומתפתחת לעיני השמש במגרש הסמוך לבית-הבריאות שטרויס – תרבות שלמה ועצומה של מיליוני זבובים ויתושים וחרקים וחידקים, שיש בהם כדי להרעיל ולסמם חס-ושלום את חצי ירושלים ביום אחד!

וספרו לי השכנים, עדי ראיה והרחה:

כשמנקין, פעם ביובל, את מחסן הבשר, שופכין את המים בראש כל חוצות ורואין בשעת מעשה מעין “גן-עדן” עם נחל פישון העובר לארכו ולרחבו של המגרש, ומקלחין לתוכו ובאים “מכל טוב”.

וכל מה שיש ביבשה יש גם באויר.

מלמטה – בצאות ואגמים, עבטיט ורפש, זוהמה ולכלוך, ומלמעלה – ברקיע השמים תמרות עשן העולה מהתנור של המאפיה הסמוכה. ובני ישראל עם קודש שנפל להם חבל בנעימים לגור שם, ממלאים את נחיריהם ריח-ניחוח ופיח המעשנה ואת ריאותיהם אויר צח וטהור של הבצה…

הוא אשר אמרתי: אשרי ירושלים, עיר הבירה, שזכתה למחלקת-בריאות כזו, שהיא ערה תמיד ומשגיחה בעין פקוחה על הנקיון ועל הבריאות של הצבור הירושלמי.

אשרינו כלנו שזכינו ל“בלדיה” השוקדת על תקנתה של עירנו ירושלים, להספיק לה מים חיים מראש-העין ומנס-ציונה, להחכיר את גן-העיר לערביי חברון ולמנהיגיה…

אשרי “הבית-הלאומי” שככה לו!

עזמות

ישעיהו קרניאל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של ישעיהו קרניאל
יצירה בהפתעה
רקע

הקדמה ל"בילי בוד ועוד סיפורים" מאת הרמן מלוויל

מאת הרמן מלוויל / אברהם רגלסון (פרוזה)

הֶרְמַן מֶלוִיל – יותר מחמישים שנה אחרי מותו – צועד בצעדי-ענק לתפוס מקומו כגאון-ענק בספרות אמריקה. “שר-של-ים” כינהו המשורר הבריטי רוֹבּרט בּיוּקֶנֶן שביקשהו בניו-יורק ולא מצאהו, כי מוצנע ומוזנח היה האיש בחייו; ואכן, איש-ים היה מלויל מנעוריו, ספינות של ציד-לויתן היו האוניברסיטה שלו; איי האוקינוס השקט - קרקעות יניקתו הרוחנית; סופות הים, תנועות חיות-הקדומים והדגה אשר בו, וצריחות העופות המתפרנסים ממנו, היו הסימפוֹניוֹת שנתנו רותמוּס לכתיבתו.

בסיפוריו הקצרים, ששלושה מהם מוצעים כאן, האמנות שלו – כולה אינסטינקט אדיר ולא מצות אנשים מלומדת – מתגלית לא פחות מאשר ברומנים רחבי-המידות שלו, “מארדי”, “פְּיֶר”, “מוֹבּי דיק”.

בקבענו את הסיפורים הללו בסדרת “שחרוּת” אנו סומכים על קוראינו הצעירים – וידידיהם הקשישים – שלא ירתעו מפני תופעות לשון ומפני דיוקי הרצאה – קמטים הגיוניים ופסיכולוגיים – הטעונים ערנות מחשבתית ורגשית מצד המקבל. העלילות כשהן לעצמן חצובות לפשטות; אך מה עושר-רוח המספר משפיע להן!

יש בסיפורים כמה אזכרתות קלאסיות, היסטוריות, אף בנות-יומן, ולא טרח המתרגם לבארן; לפעמים המחבר שת שם פרטי במקום סוג שלם, כגון מֶרלין (מאגדות המלך ארתור) תחת אַשף, חנניה (מן הברית החדשה) תחת שקרן. על אחדות מן האזכרתות יעמוד הקורא מאליו לפי הענין, ומהן – ימצאן על נקלה באנציקלופדיות. אך אם יסָתמו לפניו מספּר מהן, הרי אין הוא במצב יותר גרוע מקוראי המקור, שאף הם לא תמיד בקיאותם מספקת לעמוד על כל רמז וסמך; והבנת המאורעות אינה נפגמת בשל כך. אכן, הקורא העברי יש לו יתרון לעומת חברו האנגלי (שבדורנו הוא הולך ומתרחק מכתבי-הקודש) לגבי האסמכתות התנ"כיות הפזורות ברחבות במלוא הספר: הלילה, הנמס בלהבות, זורק את אדרת אפלילותו על הים עם שחר, כהשלך אליהו את אדרתו אל אלישע; הקברניט ויר מחבק את הספן הצעיר, בּילי בּוֹד, שהוא עצמו עשהו קרבן למשמעת-צי והסב פסק-דינו לתליה, כחבק אברהם את יצחק מסמוך למוריה; ועוד כהמה. (מלויל, בנדודיו הכל-כדוריים, ביקר גם את ארץ-ישראל, וכתב שיר-מסע בשם “לקארֶל: שיר ועליית-רגל לארץ-הקודש”).


סיפורו של בּילי בּוֹד נוקב לעומקי הטראגי, בשווֹתו לעינינו “נקי, אָבד”, לא בלא נקמת-אלים קודמת במאבדו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.