מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בפנים שוחקות [19.10.1933]

מאת: ישעיהו קרניאל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דאר היום, 19.10.1933

סוגה:

שפת מקור: עברית

דאר היום, 19.10.1933, עמוד 2

ה“כפר השוחה”

בקאנאדה נמצא כפר, הנקרא בפי כל באיו “הכפר השוחה”. שם זה יש להבין פשוטו כמשמעו, יען כי כל אחד עשר הבתים, ובכלל זה בית הספר, בית הכנסיה, והחנות הצבורית, נמצאים כולם על רפסודה אחת גדולה.

ב“כפר השוחה” גרים פקידי ההנהלה, שתפקידם להשגיח על הסדר ב“כפר”. הם עוסקים גם במדידת העומק של המים ובחקירתו של מצב הרוחות המנשבות על פני המצולות.

ב“כפר” הזה גרים יותר ממאה איש, ביניהם שלושים ילד. החיים ב“כפר” בריאים הם ונעימים, חוץ מבימים, שבהם מתחוללות סערות. בימים כאלה יושבים בני ה“כפר” בבתיהם, חגורים חגורות-הצלה.

במשך ארבעים השנים, שה“כפר” הזה קיים, לא קרה אף פעם מקרה אסון.

מקדולנד “בסנדליו”

ראשית כל – הוא מעשן גדול ונורא, ולא פסקה מקטרתו מומיה כל ימיו.

– אי-אפשר לי, הוא אומר, לעסוק בעבודת המוח, לקרוא או לכתוב, בלא מקטורת או סיגרה בפי.

הטבק הוא מעורר-המוח שלי, כשם שהיה הקפה לסופר הצרפתי בלזק.

קורא ותיק הוא, וקשה עליו הפרידה בימי שלטינו מידידיו היקרים והחביבים עליו – הספרים.

– אהבתי מאד את צ’ארלס דיקנס, אבל קורא אני ברצון גם את קונאן דויל, (ספורי שרלוק הולמס…). חביבים עלי, הוא אומר, הסופרים הרוסים טולסטוי וטורגנייב, אבל חבה יתרה נודעת לי לצרפתים. לפנים עשיתי לילות כימים על ספרי אלכסנר דומא, ויותר מהם – על כתבי בלזק ואמיל זולא.

– והמשוררים?

כאן מצטחק המיניסטר מטוב לב:

– את המשוררים אהבתי פחות… אבל בתי מכל אוהב אותם משנה אהבה: גם בעדי וגם בעדה.

ואעפ"י שהוא ספורטיבי מאד, אינו עוסק בהלכות הציד, משום שאינו מחסידיו של נמרוד. חוששני שלא היה מסכים להרשם באגודת הציידים של סדומסקי בעירנו…

– אי-אפשר לדעת מה שעלול לקרות בציד, – אמר בדרך צחוק, – היות ואיני מאמין בהשארת הנפש, ע"כ אני חושש…

וגם את התיאטרון אינו מחבב ביותר; הו אמבכר עליו את הראינוע: צ’ארלי הוא בן-שעשועיו.

– הראינוע הוא בשבילי מקום מרגוע, – הסביר. –כמו המוסיקה.. אבל לא המוסיקה המדעית, הקלאסית המקמיטה מצחים, אלא המוסיקה העממית הפשוטה.

*

ובתו מבל, שהיתה מלוה אותו בכל נסיעותיו הגדולות, היא חכמת-לב. גדולה השפעתה של הבת על האב אפילו מכח השפעתה של שושנה פרסיץ על מועצת העיריה בת"א.

כשרמזי מקדונלד נתקל בעבודה באיזה קושי, ועל כל צרה שלא תבוא, היה רגיל לומר: “אשאל את פי מבל”…

היה דורש בעצותיה הטובות, אבל לא תמיד היה מקיים את דבריה.

וכשהוא יושב במסבה אינטימית, בין אנ“ש, אוהב הוא לשוחח אתם ע”ד המדינאים האירופיים, שהוא בא עמם במו"מ לרגלי עבודתו המדינית.

– המדינאים הצרפתים, הוא אומר, מחוננים הם מטבע ברייתם בחוש הראות ובכשרון ההתעמקות לתוך תוכם של הענינים באופן יוצא מן הכלל. הם רואים את הדברים למרחוק – וזה יתרונם עלינו האנגלים. אבל רואים הם את הכל כאידיאליסטים; לא כן אנחנו הבריטים, כשהדבר קרוב לעינינו, הרינו רואים אותו כאנשי-מעשה, ובזה אנו עולים עליהם…

*

את הנואמים הוא אוהב דוקא מבני עמו וארצו, את הדברנים האנגלים:

– אין לכחד, הוא אומר, כי יש דברנים ובעלי-לשון גדולים בצרפת ובאיטליה. כך היה בריאן וכך הוא גם הריו היום, וכך הם גם מוסוליני וגרנדי. אבל מדברים הם לרוב, ואם גם בכשרון רב, דברים טפלים… לדעתי, בנאום מדיני צריך להשמיע רק דברם הכרחיים, בלא שפת יתר. למה הדבר דומה? לדג זה שיש בו הרבה עצמות. הזמן שמבטלים לשחרר את הבשר מהעצמות היתרות מונע אותנו מהתענג על טוב טעמים של הדגים.

ולסוף – מקדונלד הנהו סבא צעיר ובעיקר סבא טוב. והראיה: בסבובו המדיני הגדול באוירון באירופה, ירט מן הדרך המדינאית וירד “לרוות נחת” מבתו, שילדה לו למזל-טוב בן-זכר, ולחבק את נכדו הראשון.

עזמות

ישעיהו קרניאל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של ישעיהו קרניאל
יצירה בהפתעה
רקע

משי

מאת שמחה בן-ציון (פרוזה)

(מרשימותיו של עובר אורח)

מזלי גרם לי שאהיה שרוי יום תמים בטיטוביץ העיר השרויה ברפש, לזון עיני בה ולפהק במלוא פי ולהזין עיניה בי – ולהשתעמם. הסבּה: לבעל-העגלה של אותו היום חלה אחד מסוּסיו, ומשום פיקוּח-נפש נדחה המסע. סגרה טיטוביץ על בריותיה ואמרה: כיון שאין ר' שמחה שלי משמש בעגלתו, לכן, הנכנס – נכנס, והיוצא – ישב תחתיו. ואשב תחתי על האכסדרה באכסניתה של מוּשקה.

והיום – יום נשׂיאים ורוח עם תערובת שמש – אחד מהימים הראשונים של ניסן, שבו הרפש בחוצות טיטוביץ מתעבּה ונותן ריחו… והשעה – שעת שינה לאורחיה של מוּשקה אחרי תענוג אכילה ושתיה במשתה הצהרים. “בריה” קטנה ופטומה זו הִרְוָתַם דשן, פִטְמָתַם משמנים מתובלים ומיין המפורסם של “קרוֹבץ” הִשְקָתַם – עד שנאחזו בחבלי שינה, וקול נחרתם אימה נשמע לי מבעד החלון, זה כשלש שעות רצופות.

עת היקיצה הגיעה, ואני, שכבר נלאיתי לעמוד עוד בתפקידו של רואה ונראה בחוץ, – נכנסתי לחדר.

חדרים מיוחדים אינם נהוגים בשום אכסניה בטיטוביץ. ה“טרקלין” ושני חדרי-המיטות שבאכסניה משותפים ומעורבים הם לכל הקונים בה שביתה. ומשנכנסתי מצאתי את האושפיזין שלנו כשהן מסובין בהטרקלין שלנו, יושבים ומחכים למיחם, שקול רתיחתו נשמע מן המטבח.

ישבו להם סוחרי-הצאן, השותפים הכרסנים שלסתותיהם נתנפחו ונתאדמו בשנתם, ויחד געו כשוָרים מתוך גיהוק ופיהוק.

ישב לו “המטיף הלאומי " אצל החלון, איחה במחט ובחוט “הסכמות” הרבנים ו”תעודות" המשכילים שבידו, ורטן לתוך זקנו על עיר קמצנית זו ועל אברכיה; זה לו היום החמישי שהוא יושב, אוכל ושותה רק משלו, מוציא – והם אינם מכניסים כלום…

ישב לו "עורך-הדין ", שבא לכתוב אדרכתא על חנויות שבטיטוביץ, עשה חשבונותיו והביט ברוגז על כל העובר עליו… נראה, שמצא את החנויות שהן שייכות כבר לנשיהם של בעלי-החובות וכבר הופקעו משעבּוּדו.

וישבתי לי אני – והסתכלתי בספר דרוּש הכתוב “לרוח העת החדשה”, שעזב “המטיף הלאומי” על השולחן העגול…

והנה נפתחה הדלת ונכנסה פרוה חדשה העוטפת את גופו של אברך אחד, ומראה האברך – “משי” ו“השכלה” פתוכים זה בזה… “המטיף הלאומי” חרד לקראתו ועשה לו סבר פנים יפות עם “ברוך הבא” מרוּוח:

– ומה?… – שואל הוא את האברך בחינוּן. …

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.