עַל אָח בִּעֲרוּנִי / עֶבֶד וְאָח, / בַּיָּם נִעֲרוּנִי.
אֶחֱרוּ זְמַנֵּי / קֵץ מוֹעֲדִי –
וַאֲנִי מְעֻנֶּה, / צָר צַעֲדִי,
צָרַי יִשְׂטְמוּנִי, / נָתְנוּ בְחָח / אַפִּי, יַחְמְסוּנִי.
בִּתְּקוּ בְנוֹתַי / וַיִּשְׁרְקוּ,
יִרְאוּ עַצְּבוֹתַי / וַיִּשְׂחֲקוּ,
יוֹם יוֹם צוֹדֲדוּנִי, / רַגְלַי בְּפַח – / אֵיךְ לֹא יִלְכְּדוּנִי?
רֹעֲעוּ לְחָיַי / בֵּין אוֹיְבִים
עַד קַצְתִּי בְּחַיַּי / מִסּוֹבֲבִים:
אֵלֶּה יִמְשְׁכוּנִי / לֵאמֹר “זְבַח!” / אֵלֶּה יִזְבְּחוּנִי.
מָה אֹמַר? וְאוֹיְבַי / בִּי נִלְחֲמוּ,
נוֹעֲצוּ מְרִיבַי, / לִי זָעֲמוּ,
לִשְׂחוֹק יִתְּנוּנִי / יֹאְמרוּ “זְנַח!” / חִנָּם יִרְמְסוּנִי.