מֻקְדָּם, כֹּה מֻקְדָּם הִתְחִיל הַנִּגּוּן
לְגַלְגֵּל אֶת קִצְבּוֹ הֶעָצוּב וְהָרַךְ.
חֲבֵרִי הַמְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ לִחְיוֹת
הָלַךְ.
בְּחַדְרִי צִלְצְלוּ כּוֹסִיּוֹת שֶׁל זְכוּכִית
בְּצֶבַע לִילָךְ
וּמֶזֶג הָאֲוִיר הָיָה טוֹב.
פָּנָיו הָיוּ שְׁחֹרִים כַּצֵּל, פָּנָיו כְּשֶׁהָלַךְ,
וּמַגָּעוֹ הָיָה קָרוֹב.
מֻקְדָּם, כֹּה מֻקְדָּם הִתְחִיל הַנִּגּוּן…
הַתְּמוּנוֹת שֶׁנָּפְלוּ מִן הַקִּיר בְּחַדְרִי
הָיוּ כְּמוֹ אוֹת,
אַךְ מֶזֶג הָאֲוִיר הָיָה טוֹב.
פָּנָיו כְּמוֹ נִשְׁקְפוּ פִּתְאֹם מִכָּל הַחַלּוֹנוֹת
וּמַגָּעוֹ הָיָה קָרוֹב.
מֻקְדָּם, כֹּה מֻקְדָּם הִתְחִיל הַנִּגּוּן…
בְּחָזְקָה הִתְנַשֵּׂאתָ כְּאֵד אֶל חַדְרִי
גָּבֹהַּ וְקַר,
וּמֶזֶג הָאֲוִיר הָיָה טוֹב.
פָּנִים אֲמִתִּיּוֹת אֲשֶׁר הָפְכוּ לְנֹגַהּ קַר
רַק הַמַּגָּע נִשְׁאַר קָרוֹב.
מֻקְדָּם, כֹּה מֻקְדָּם הִתְחִיל הַנִּגּוּן…