אורח חשוב בא היום לארצנו, אחד האישים המצוינים והמופלאים שבדור, ממרומי המעלה והתפארת שבעם האנגלי ובעם ישראל כאחד, אדם שטפס ועלה למעלה־למעלה בקאריירה מרהיבה, רבת פלאות ותמורות: בנו של תגר קטן בסיטי, נער משרת באניה, סרסור־בורסא צעיר, עורך־דין מזהיר ב“מידל טמפל” בלונדון, פוליטיקאי מצוין, ראש השופטים באנגליה, חבר הקבינט של אסקווית בימי המלחמה, מחולל פוליטיקה פיננסית חדשה ונועזה, דיפלומט חרוץ רב תושיה בימי הנסיון הקשים ביותר לארצו, שליחה המיוחד של אנגליה לארצות־הברית של אמריקה בימי ההכרעה של מלחמת העולם, נושא עטרת המשנה למלך בהודו, מיניסטר החוץ של אנגליה בימי זעזועים ופרשת דרכים — הוא רופוס דניאל איזאקס, בנו של תגר יהודי, הוא הוויקונט ארליי והמרקיז אוף רידינג, הוא ה“עילוי” הדיפלומטי והפיננסי שמעטים דוגמתו בעולם.

רשימה קצרה זו של ראשי פרקים ופרשות דרכים בחייו יש בה כבר להתמיה ולהרעיש את הדמיון. אבל תמוה עוד יותר סודה של אישיות זו, אותה מזיגה נפלאה של שכליות חריפה יהודית מובהקת וקסמה של צורת חיים אנגלית מקורית, שנקנית לכאורה רק מתוך הרגשה הטבעית של “אריסטוקרטיות” מורשת דורות. רופוס דניאל אייזיקס, בנו של התגר היהודי, לא זכה בגדולתו בקלות שבירושה; הוא איננו חניך איטן ואוכספורד ואין הוא נמנה על טפוס תלמיד־החכם של ה“אסכולה”, אשר את דוגמתו המזהירה ראינו בלורד בלפור המנוח, כשבא אלינו לפתוח את האוניברסיטה העברית בירושלים. חברו למפלגה של לורד רידינג ויורשו במשרת המיניסטר לעניני חוץ, סיר ג’והן סיימון, ודאי עולה עליו בהרבה בידיעת הקלאסיקים היוניים במקורם. אבל אם בתורת־ספרים עולים עליו רבים, הרי בתורת־חיים אך מעטים ישוו לו. “סלף־מייד־מן” זה הוא טפוס מעולה של תורת־חיים ואמנות חיים. תפארת אדם המעלה, שעור קומה, פנים צרים מחוטבים חדות וחריפות, הליכות־קסם של ג’נטלמן מטבע ברייתו, מציינים אותו ואת דרכו המופלאה. “משנה למלך” מלידה ומבטן כביכול, אדם שיודע לישא את פרוות־הפרופיריה, את הכתר והשרביט כדוכס בן בנם של דוכסים — כזהו היהודי הזה, בנם של סוחרים ותגרים של הגיטו, אשר קנאתם ומשפטיהם הקדומים של אריסטוקרטים משמרים לא יכלו לעכב עליו מלהגיע למשרת־התפארת הגדולה ביותר של בריטניה הגדולה ומלמלא תעודות לאומיות נעלות ביותר שלה.

אמנות־חיים וחכמת־חיים רבה גילה לורד רידינג בכל פעולתו, רבת הפנים והגוונים, ויותר מכל גילה סגולות מופלאות אלה במרומי דרכו, כשהגורל הכתיר לו את העטרה המזהירה ומלאת הקוצים של משנה למלך בהודו, בשנת 1921, בשעה שהזעזועים הקשים שמלחמת העולם הביאה אתה לשלטונה של בריטניה בעולם, הצריכו שאחד הכוחות הגדולים והחשובים ביותר של האומה יועמד על המשמר בהודו, עשה לורד ג’ורג' את המעשה הנועז והציע ללורד רידינג את כסא המשנה למלך בהודו. ואותה בחירה, ש“דייהרדים” רעמו פנים עליה, הנחילה כבוד לא רק להעזתו אלא לגניוס הפוליטי של לויד ג’ורג‘. לורד רידינג, אדם בא בימים כבר אותה שעה, שבקש לשבת בשלוה לעת זקנתו והורגל כבר לחיי שלוה באנגליה, אדם שמשרתו הגבוהה של שופט עליון ניתנה לו לכל ימי חייו — קבל עליו את התפקיד הקשה ורב הקוצים מתוך הכרת חובה. “אני עוזב את המקום הזה” — אמר לורד רידינג לשופטי אנגליה, שהתאספו להפרד ממנו — “לא כדי לעזוב את בקשת הצדק, אלא כדי להקיים את הצדק בשדה נרחב יותר”. והוא קיים את הבטחתו. אותה שעה היתה הודו, כמו בימינו אלה, שדה סכסוכים חריפים ומהומות בלתי פוסקות. תעמולת ההתנגדות הפאסיבית מיסודו של גאנדי הגיעה כבר בימים ההם למרום גבהה. ויותר מאשר בימינו אלה הצליח גאנדי אותה שעה להשרות מדת־מה של אחדות בין ההינדוזים והמושלמים לשם שאיפה פוליטית אחת. תנועה “אקאלי”, תנועה דתית־פוליטית מיוחדת במינה, פשטה אותה שעה בין הסיקים וגרמה דאגה מרובה לשלטונות הבריטיים. אף תנועת החליפות, שחודה היה מכוון נגד אנגליה והפוליטיקה האנטי־טורקית שלה בימים ההם, גברה וסבכה את המצב. לורד רידינג מצא את דרכו, דרך של צדק ושלום, בתוך כל התסבוכת, הרת הפגעים והסכנות הזאת. הוא התרחק מדרך הדכוי והתקיפות, לא חשש לנהל משר ומתן עם המתקוממים, לבקש פשרות, בגלוי נגד שיטתו האנטי־טורקית של לויד ג’ורג’, ולקנות מתוך כך את לבם של המושלימים. אבל עם זה לא חשש גם לנהוג במדת הדין והתקיפות כשראה צורך בכך (בשנת 1922 נאסר גאנדי ונידון להכלא שש שנים במאסר, אבל מקץ שנתים, כשנחלשה השפעתו בעם וסכנתו לא נראתה עוד גדולה ביותר, שוחרר), וסוף סוף הצליח להשקיט במדה מרובה את הרוחות, להחליש את המלחמה הפוליטית ולתקן את המצב הכספי של הודו. לורד רידינג, מושל ליברלי מובהק, שלא בחר לא בדרך החיילים ולא בדרך הביורוקרטים, השכיל — פחות בכח ה“שיטה” ויותר בכח אישיותו וחכמתו — למצוא את הפשרה בגבולות האפשרות ההיסטורית בימים ההם. וכששב לאחר חמש שנים לאנגליה הלך לפניו כבודו, כבוד ארצו וכבוד גזעו היהודי. כי אמנם הרבה מתכונות הגזע היהודי וחכמת־החיים היהודית העליונה, המבקשת את הצדק ואת השלום בכח מצותה התקיפה של ירושת־דורות, התגלו בדרך שלטונו של לורד רידינג בהודו ובמאות מיליוני אנשים. אותה שעה הזכירו העתונים, שלפני ארבעים שנה ויותר בקר רופוס אייזיקס הצעיר בפעם הראשונה בהודו כנער עני, שהיה מוכרח לעבוד בדרכו לשם ובחזרה עבודת נער ומלח באניה קטנה…

ומי יודע, אילו היו בעולם הרבה מושלים מבני מינו של לורד רידינג — אם לא היו נמנעים מבני אדם כמה פגעים וזעזועים ומלחמות־חנם.

לורד רידינג, איש המעלה והתפארת שבעם האנגלי ובעם ישראל כאחד, שהתקרב בשנים האחרונות גם למפעל התקומה והתחיה של גזעו העתיק, בא אלינו היום לבקור קצר. הישוב העברי בארץ ישראל יקבל את פניו בכבוד ובברכת־אחים נאמנה.

“הארץ”, י“ד טבת תרצ”ב, 24.12.31