לוגו
ש.א. פן
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

לא רב היה הקהל, שנהר שלשום אחרי ארונו של ש.א. פּן.

סימן טוב הוא למנוח, שלא נספד כהלכה.

אילו היה פן מסוגם של אותם בני העליה, אשר לבם לאוצרות רוחם שלא יבוזבזו ושאיפת-חייהם היא לממש את מהותם במפעל השלם והמרוכז, ודאי שכשרונותיו המצוינים ומזגו החי ורב-התנועה היו עומדים לו ליצור את המפעל השלם והמשוכלל, שהיה מכניסו לשורותיהם של היוצרים והדבּרים בממלכת-הרוח.

ואולם חסר היה פן אותה מדה של אגואיסמוס יפה, של חסכון הכחות הרוחניים, כל ימיו היה מפזר את ניצוצי נשמתו לכל רוח; כל ימיו היה הולך ונשרף בלהבו הפנימי, היה הולך ומשליך את עצמו לכל כבשן הבוער סביבו, היה הולך ונלחם את המלחמות הרבות והשונות, הקטנות והגדולות, החיצוניות והפנימיות, שחיי סבלה של היהדות בגולה הרוסית הטילו עליו מיום ליום. מלחמה לשם שפורה ושכלולה של הרבנות הרשמית, מלחמה בתופעותיה ובצורותיה השונות של האנטישמיות הרשמית והצבורית, מלחמה בטולמאצ’וב הידוע, בשלטון העירוני שבאודיסה, מלחמה במפיצי-השכלה האודיסאים ובשאר מיני מתבוללים, הממעטים את דמותה הלאומית של היהדות, מלחמה בתעלולי הקומוניסטים היהודים, המתנשאים לתקן עולם על-ידי מעשי אלמות ודמים, מלחמה בכל מקום, שראה פגיעה בעניני הצבור, ברגש הצדק והיושר, בחובה ובאחריות הצבורית – זה היה תוכן חייו של שמואל אבא פן במשך עשרות שנים.

וכעבודתו הצבורית כך גם עבודתו הספרותית. כמה מעלות טובות של סופר פובליציסטן היו לו: עט חריף ושנון, השכלה פוליטית מקיפה, ידיעות עצומות בכמה ממדעי הרוח, ביחוד במקצוע המשפט, הכללי והעברי, כוח תפיסה מהירה וקולעת של עלוי טפוסי, טמפרמנט חי וסוער ולוהט – כל הסגולות היפות האלה הכשירו אותו לתפוס מקום חשוב בספרות הפובליציסטית, ואף אמנם התפיסו לו מקום ניכר בעתונות הרוסית של דרום רוסיה. ואף-על-פי-כן לא נתן פן כל מה שהיה יכול לתת לספרות. בהשואה לכוח יכלתו הפנימית ולכשרונותיו המזהירים לא נתן פן הרבה, אם כי נתן הרבה דברים (הוא פרסם אלפי מאמרים, בהם מחקרים מדעיים מקיפים) כי גם בספרות היה מפזר את ניצוצי נשמתו לכל רוח. הספרות לא היתה לו מקדש חבוי ובדול מן העולם, שאדם פורש אליו ברגעים של עלית נשמה, על מנת לשכוח את המהומה ואת החולין שבחיים. הוא לא היה לא “ליטרט” ולא איש המדע במשמע המקובל באירופה. הספרות לשם ספרות, המדע לשם מדע, לשם הנאה וקורת-רוח אסתטית, לא היו מענינו, יחסו אל הספרות היה כיחס אבותינו אל התורה. התורה היא – תורת חיים. לא המדרש עיקר, אלא המעשה.

ואמנם שורש נשמתו היה המעשה, המפעל, הצווי המוחלט והדחיפה הפנימית של הכרת החובה והאחריות לגורלו של עולם זה, שבתוכו אנו חיים ואת אוירו אנו נושמים,

  • אותו המפעל, שכל פנה מקומו וכל יום וכל שעה זמנו.

כזה היה פן, העסקן והסופר, כל ימיו. אף לעת “זקנתו” – כמה תמוהה מלה זו ביחס לאיש הטמפרמנט החי הזה! - לא עזבתו התלהבות נעוריו, לא עזב אותו כוח הרצון והמפעל, היוצא מגדר הרגיל.

פן היה כל ימיו, עד היום שמחלה אכזריה קרעה אותו ממערכות העושים והפועלים בחיים, איש מלחמה במשמעה היפה, המוסרי, של מלה זו. לב חם היה לאיש הזה, שהיה מתחמץ והומה לכל תקלה וקלקלה שבחיים, לכל מעשה של עלבון וגזל משפט ועושק-זכויות. יזכרו הקוראים את המאמרים, שפרסם המנוח בשתים-שלש השנים שישב בארץ-ישראל. אחרי המאורעות של מאי תרפ“א התחמץ לבו על העלבון הגדול, שהגיע לנו במולדתנו. הוא לא רק נכנס, בתור עסקן ועורך-דין, לעבודה הקשה והטרדנית של סדור הענינים המשפטיים, שהיו כרוכים במאורעות: אף הפובליציסטן והעתונאי שבו לא ידע מנוחה בימים ההם. ב”הארץ" ב“הפועל הצעיר” וב“קונטרס” – בכל מקום שבא לידו עורר את כל זעם עטו החריף על שונאים ועל “ידידים” ומיחה בדברים כאש על עלבונו וגזל משפטנו. פן, האיש בן חמשים ושבע שנים, בעל דעות מדיניות וחברתיות מתונות, נתבע אותה שעה לדין ביחד עם שני סופרים אחרים, צעירים הרבה יותר ורדיקליים הרבה יותר ממנו. עונש קשה היה צפוי לו בימים ההם, ואף-על-פי-כן לא נענה האיש הזקן והעיף ממלחמות-החיים הקשות להצעה שהוצעה לו: לחתום על גלוי-דעת, שלא היתה כונתו לפגוע במי שהוא, למען תוסר מעליו חרב המשפט המתעופפת…

כזה היה פן, העסקן והסופר, כל ימיו: איש המפעל והמעשה, איש החובה והאחריות המוסרית. ומעלות גדולות אלו נעשו לו מגרעות במשמע האישי. בשלהן בזבז כל ימיו את אוצרות רוחו המרובים והיה משבב את נשמתו העשירה שבבים שבבים.

חבל על האי שופרא!


“הארץ”, כ“ט סיון תרפ”ג