לוגו
ד"ר יצחק נפך
מיקום ביצירה:
0%
משה גליקסון
שם היצירה...
mנחלת הכלל [?]
שפת מקור: רוסית
פרטי מהדורת מקור: עם עובד; תשס״ד 2004
תוויות:

הידיעה, שבאה אתמול ב“הארץ”, על פי טלגרמה מחוץ-לארץ, על פטירתו של השופט ד“ר יצחק נפך ז”ל, עשתה רושם מדכא על הצבור, ובצער עמוק ישמעוה כל ידידיו ומכבדיו הרבים של האדם המצוין והיהודי היקר הזה בכל מקום שהם. יצחק נפך היה אחד האישים היפים ורמי המעלה המוסרית בדור השני לציונות. הוא בנו של אחד העסקנים הציוניים הנלהבים והמסורים ביותר, של יהודה נפך במינסק. חנוכו היה מזיגה מצוינת במינה של יהדות והשכלה אירופית: ביום שגמר למודיו בגימנסיה סיים גם את הש“ס. מימי נעוריו התיצב במערכה הציונית והקדיש את כל כוחותיו ואת כשרון העבודה הנפלא שלו למפעל התחיה. יצחק נפך לא היה איש דברים ומליצה. הוא הבין את הציונות כחובה אישית, כתוכן-חיים ותכלית-חיים. הוא היה מן הראשונים בדור, שלא הסתפקו בתעמולה ובהטפה לציונות, אלא הוציאו ראשית-כל מן הציונות את מסקנת החובה לחייהם האישיים. לאחר שקנה לו השכלה מדעית יסודית בתורת המשפטים ובלשונות המזרחיות באוניברסיטה שבפטרבורג, לא בקש מנוחה וחיי רוחה לעצמו אלא יצא לקושטא לשבת שוב על ספסל התלמידים בבית הספר למשפטים בבירת טורקיה, אשר ברשותה היתה אז ארץ-ישראל, על מנת לשמש אחר כך את הישוב בא”י כעורך דין, היודע את לשון המדינה ואת חוקיה וסדריה. במשך שנות שבתו בטורקיה קנה לו ידיעה עמוקה בלשון המדינה, במנהגיה ובתרבותה והתקשר עם כמה מן המנהיגים הפוליטיים שלה. לאחר המהפכה של הטורקים הצעירים, כשהתחילה עבודה פוליטית מסודרת בבירת טורקיה מטעם ההסתדרות הציונית, היה יצחק נפך לעזר רב לעבודה זו על ידי בקיאותו בעיניני הארץ ועל ידי קשריו האישיים עם המנהיגים הטורקיים. בימי המלחמה הגלה נפך מקושטא לאחד המבצרים הטורקיים. כתום המלחמה נשתחרר מגלותו ועלה עם בני ביתו לארץ-ישראל. מתחילה ישב בירושלים ושמש מנהל למשפט השלום העברי, ואחרי כן נתמנה מטעם הממשלה לשופט השלום ביפו, ומשם עבר לשמש בכהונתו זו בתל-אביב.

כשופט הצטיין המנוח במדות תרומיות: באנושיות נלבבה, בכובד ראש, במתינות ובצניעות, בשאיפה נאמנה לחדור לפרטי הדברים ולמסבותיהם, בכשרון עבודה יוצא מגדר הרגיל. שקדנותו היתה עוברת כל גבול. קמצנותה של ממשלתנו בכל מה שנוגע לצרכי הישוב העברי ולצרכי תל-אביב בפרט, מצד אחד, ומדת הצניעות והכרת החובה הרבה של המנוח, מצד אחר, הביאו לידי כך, שבמשך שנים שלמות היה האיש עובד עבודת פרך ממש והיה משמש לבדו שופט, חוקר-הדין, מזכיר וכמעט גם שמש בבית משפט השלום של תל-אביב שעבודתו היתה מרובה מאד, בלי לחשוש לבריאותו ולכוחותיו הגופניים, בלי ליטול לעצמו חופש לנוח ולהחליף כוח. העבודה הרבה והקשה הזאת – שלא היתה חסרה לפעמים גם ענויים רוחניים וקונפליקטים נפשיים – ערערה סוף סוף את בריאותו, ולפני כמה חדשים נפל למשכב. כשלשה חדשים היה מוטל במטתו, ולפני כמה שבועות יצא לחוץ-לארץ לשם נתוח. והנה הקיץ הקץ על החיים האלה, עמוסי עבודה ואחריות. הלך לעולמו אדם יקר, בעל לב ונפש, שהיה חביב על הבריות ומסביר פנים לכל אדם, יהודי מצוין ונאמן-רוח, אשר כל חייו היו שלשלת רצופה אחת של עבודה חובה ואחריות.

זכרו של ד"ר י. נפך לא יסוף מלב מכיריו ויודעי שמו הרבים.

כבן חמשים ושלש היה במותו. תנצב"ה.


“הארץ”, ט“ז סיון תרפ”ט1 24.6.29


  1. 24.5.29 במקור מודפס, צ“ל 24.6.29 – הערת פב”י  ↩