ד“ר דניאל פסמניק ירד זה כמה שנים מעל במתנו הלאומית-הצבורית. אבל היו ימים, שתפס מקום כבוד בשורות הראשונות של הדור השני לציונות, הוא הדור הראשון לציונות המדינית מיסודו של הרצל. פסמניק היה אדם בעל כשרונות פינומנליים, סופר פורה ובעל כח עבודה יוצא מגדר הרגיל. הוא היה רופא לפי מקצועו – בימי נעוריו היה פרופסור לרפואה בבולגריה, פריוואט-דוצנט באוניברסיטה בג’ניבה – אבל עם זה קנה לו ידיעות עצומות במדעי החברה והרוח. בשנים הראשונות לציונות המדינית מלא תפקיד גדול בתעמולה הציונית ובבסוס האידיאולוגיה של הציונות בתוך חוגי הסטודנטים באוניברסיטאות שבשווייץ. ידיעותיו הרחבות, כשרון פולמוסי חריף, כח דברני בלתי מצוי עשו אותו לאחת הדמויות הפופולריות ביותר במלחמת הדעות ובמפלגות בימים ההם ובאותה סביבה. מג’יניבה יצא לרוסיה בימי הסער וההתפרצות של המהפכה הרוסית הראשונה, השתתף בועידת הלסינגפורס כאחד מראשי המדברים ומחברי הפרוגרמה ההליסינגפורסית הידועה, ושם נבחר לחבר הועד המרכזי לציוני רוסיה. במשך כמה שנים היה ממנהיגי התנועה והשפיע השפעה עצומה על הדור הצעיר בציונות ביחד עם חבריו למערכת ה”רזסווייט" המנוח א. אידלסון, ז. ז’בוטינסקי ואחרים, רב את ריבה של הציונות, בכתב ובעל-פה, מידי מתנגדיה ואויביה ממפלגת ה“בונד” וממפלגות אחרות של שונאי ציון, והרבה לכתוב מאמרים וספרים לבסוס הציונות והתנועה הלאומית בישראל. פסמניק כתב כמה מחקרים בסוציולוגיה ובפילוסופיה של ההיסטוריה הישראלית.

עם עלות הבולשביקים לשלטון ברוסיא נצטרף פסמניק למתנגדיהם ממחנה האמיגרנטים הימניים והמונרכיסטים, השתקע במלחמה בבולשביסמוס בצדם של אלה והתרחק מחבריו ומן התנועה הציונית. בשנים האחרונות היה בודד ומובדל מן העולם, חי חיי דחקות ועוני ומחלה קשה (הוא היה חולה שחפת במשך הרבה שנים, אבל כח חיונותו הרב והתגבר על מחלתו). לפני זמן מה פרסם ספר קטן בצרפתית על מהותה של היהדות. הספר תורגם לעברית והתרגום היה עומד לצאת בקרוב בא"י.

פסמניק השתדל, שהתרגום יצא במוקדם, כי תקפה עליו מחלתו ורצה לראות את הספר בעברית קודם שיסגור את עיניו לנצח. אבל לא אסתייעא מילתא. תנצב"ה.

“הארץ”, י“ב תמוז תר”ץ, 8.7.30