רקע
אחד העם
הצעד הראשון על "דרך החיים"
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דביר; 1956

1

את הצורך והתועלת אשר באגודה לאומית, הבנויה על היסודות האמורים למעלה, הכירו אנשים אחדים אוהבי עמם וארץ אבותיהם ויאמרו איש אל רעהו: חזק ונתחזק להקיץ לבות נרדמים ולסוֹל מסלה לתחית עמנו! מלאי בטחון ואמונה בכוח הישר והטוב, כי רב הוא לכבוש דרך לעצמו בלב ישרים וטובים, מצאו עוז בלבבם לגשת לבדם, למרות רפיון כוחם, אל המלאכה הכבדה, ולהיות הראשונים להוציא את הדבר הגדול הזה אל הפועל. ובהתאספם יחד במוצאי-שבת בשבעה לחודש אדר שני תרמ"ט, הסכימו להתחבּר לאגודה אחת על פי הדברים האלה:

  1. האגודה תקָרא בשם “אגודת בני משה”, לאול לכל החברים, כי ישׂאו עיניהם תמיד אל בחיר עמנו זה והתבוננו אל כל אשר עשׂה ואשר סבל באהבתו את עמו, למען ידעו מה האהבה הזאת דורת מאתם.

  2. “אגודת בני משה” מתחלקת ללשכות, ואין לשכּה פחותה מחמשה חברים. – הלשכות נקראות במספרים, לפי סדר זמן הוָסדן: לשכה שנוסדה ראשונה נקראת לשכה א‘, שניה – לשכה ב’, וכן הלאה.

  3. כל לשכה בוחרת לה מתוכה " מנהיג" אחד ויועצים. המנהיג עומד בראש לשכתו וכל מעשׂיה נחתכים על פיו. הוא לבדו עושׂה מה שצריך לעשׂות בלי נטילת רשות מבני הלשכה, אבל חובתו להוָעץ ביועציו ולשית לבו לדעתם.

  4. כל חבר חדש מתקבל בהסכמת המנהיג וחברי הלשכה. וכניסתו צריכה שתהיה בפני רבים מן החברים. ואומרים לפניו דברי כבּוּשים ומודיעים לו חובותיו, והוא מבטיח לעשׂות הכל באמונה.

  5. שׂפת האגודה היא שׂפת עבר, ועל כן אין מקבּלים אלא יודעי ספר ולשון עבר. ואין מקבּלים צעירים שלא מלאו להם עשׂרים שנה ולא אנשים ידועים לנרגנים ונַצחנים או בעלי מעשׂים מגוּנים המחללים כבוד עושׂיהם.

הערה. חוב גדול על כל חבר לשמור תמיד על כבוד האגודה, שלא יחולל בעיני העם, לא על ידו ולא על ידי חברים אחרים.

  1. כל חבר נותן לקופת האגודה לא פחות מאחד מחמשים מהוצאותיו והוצאות ביתו. התרומה הזאת תנתן בכל לשכה ליד מנהיגה אחת לשלשה חדשים.

  2. המנהיג קורא אספה מעת לעת ומודיע לבני לשכתו את הדברים המותרים לכל חבר לדעת ושומע בשׂים לב את הצעותיהם.

  3. כדי לחבּר כל הלשכות לבנין אחד שלם, צריך שתעמוד עליה על גביהן, אשר יֵשב בה “הנשיא לבני משה” ויועצים אתו. כיחס כל מנהיג אל לשכתו, כן יהיה יחס הנשׂיא אל האגודה כולה: הוא השליט לבדו בכל דבריה, אומר למנהיגים והם עושׂים, גוזר והם מקימים, ויועציו עומדים לימינו לשמרו משגיאה. – אולם, לפי שבשנה הראשונה להוסדה יהיה עיקר מעשׂי האגודה רק לחַזק את הבנין, להרבות ולהגדיל את לשכותיו, על כן אין צורך ואין יכולת לבנות “עלִיה” קיימת, עד תום שנת ההכנות ומספר הלשכות ירבה – אז יתאספו המנהיגים לבחור את הנשׂיא ויועציו להוסיף חוקים חדשים ולבאר ולהגביל את הישנים, לפי ראות עיניהם. עד העת ההיא, למען לא תהפך האגודה לאגודות, תחָשב הלשכה הראשונה למרכז כל הלשכות שאחריה, ומנהיגה ויועציו יחָשבו לעומדים בראש האגודה לפי שעה. מובן מאליו, כי כל המנהיגים היועצים יבּחרו עתה גם כן לפי שעה, עד הבּנות העליה2.


  1. הכתב הזה נכתב ג"כ על ידי – אחר שקבּלו החברים את עצם התקנות הבאות בזה – בעת הוָסד האגודה.  ↩

  2. על פי התקנות האלה היתה האגודה (אף כי לא תמיד שמרה הכל בדיוק, ביחוד סעיף ה') עד האספה הכללית הראשונה, שהיתה בוורשא בט“ו – י”ח אב תר"נ ( עי' הערה שאחר זו). כל העת ההיא הייתי אני מנהיג לשכה א' (אודיסא) וממילא (ע"פ סעיף ח') גם המנהיג הזמני של האגודה כולה. – וכדי שיובן מהלך הענינים מכאן ואילך, אעתיק פה מקונטרס הזכרונות שהזכרתי למעלה עוד דברים אחדים, המתיחסים לאותו הזמן.

    “בראשית האביב שנת תר”נ נתקבל רשיון הממשלה ליסוּד החברה לתמיכת בני ישראל עובדי אדמה בארץ ישׂראל וסוריא, ומרכזה באודיסא. ובחודש אייר נאספו רבים מחו“צ לאודיסא לבחור את הוַעד להנהגת החברה. רבים מן הנאספים, כן מבני עירי וכן מן האורחים, היו חברים לאגודת בני משה. כראש האגודה הייתי מחויב על כן לקחת חלק בכל מהלך האספות ובפתרון כל השאלות שנתעוררו אז. וככה נמשכתי, שלא בטובתי ונגד תכוּנת רוחי, לעצם מערכת המלחמה בין כתּות ואנשים שונים, והייתי פתאום ל”איש מלחמה“ וקניתי לי – אולי זאת הפעם הראשונה בימי חיי – אויבים ומקנאים. ממילא מובן, כי לא יכלתי ג”כ לסרב לחברי, אשר חשבו לנחוץ שאשב גם אני בתוך הוַעד ואשתדל להטותו אל הדרך הישרה בעינינו".  ↩

המלצות קוראים
תגיות