רקע
אחד העם
מלואים ל"דרך חיים"
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דביר; 1956

1

  1. על יסוד הרעיון המבואר ב“דרך החיים” נוסדה בז' אדר שנת תרמ“ט אגודה לאומית בשם “אגודת בני משה”. ככל יתר האגודות הלאומיות אשר נוסדו לפניה, שׂמה לה גם היא למטרה עליונה ואחרונה: “תחית עמנו בארץ אבותינו”. אפס כי לפי דעתה אין תקוה לתשועתנו ממעשׂים בודדים בארץ ישׂראל, הנעשׂים ע”י אנשים פרטיים או אגודות אגודות, שמחוברות זו לזו וכל אחת לעצמה בחשבון פרוטות בלבד; כי להשׂגת מטרה לאומית דרושה גם עבודה לאומית בהתאחדות מיטב הכוחות הלאומיים, החמריים והשׂכליים, אחדות מוסרית פנימית; דרושה עבודה ארוכה לדורות, אשר תתנהל לאט לאט, לא בערבוביא, לא ברעש וחפּזון, כי אם “בזהירות ומתינות” וסבלנות, על פי סדרים וחוקים קבועים; אשר תקבּץ על יד מכל פנות העם את כוחותיו הפזורים והנדחים, ומדור לדור תלך הלוך וגדול בכמות, הלוך וחזוֹק באיכות, הלוך וקרוב אל המטרה, בפסיעות קטנות, אבל בטוחות. – כדי לאַחד איפוא את הכוחות הלאומיים וכדי לסדר את העבודה הלאומית ככל הדרוש להשׂגת המטרה הלאומית – לכך נוצרה “אגודת בני משה”.

  2. אגודה כזאת, לפי טבעה ורוחה, “לא תוכל למנות ולהגביל מראש את פעולתה” ( דרה"ח). אבל, בהיות מטרתה לנגדה, יודעת היא – וידיעתה זאת תספיק לנחוֹתה באורח מישור – את תכוּנת המעשֹים אשר לה לעשׂות. יודעת היא, כי לעבודה לאומית בשביל מטרה לאומית דרושה קודם כל אהבה לאומית טהורה ועמוקה בלבות אישי העם אל הכלל כולו, אהבה שדוחה מפניה כל התנגדות הדעות והחפצים הפרטיים, שמקרבת ומאַחדת כך הלבבות, בלי הבדל כּתה, ונותנת להם כוח ועוז לעבוד ולסבול בלי ליאות, עד שיתגבּרו על כל המכשולים, החיצוניים עם הפנימיים. אהבה לאומית כזאת לא תמצא בעמנו בזמן הזה במדה מַספקת (דרה"ח), ועל כן על האגודה לעוררה ולחַזקה בכל אשר תוּכל, לרומם את הרוח הלאוּמי בלבות כל העם ולתתו עליון על כל הרוחות השונות המנשבות בפלגות ישׂראל. מבלי להתערב ברב או במעט בריב הכתּות המתגרות זו בזו על התורה ועל העבודה בסבלנות חלוטה לאמונותיהן ודעותיהן הפרטיות בדברים שבין אדם למקום, תרים, מעל לכולן, את הדגל הלאומי הכללי, תתאמץ להשריש בכולן אמונה אחת ודעה אחת בדברים שבין אדם לעמו. תעמול לחבּב על כולן את הקנינים הלאומיים הכלליים אשר מהם תוצאות לרוח לאומנו בכל צורותיו השונות: את ארץ אבותינו וישובהּ, שֹפת אבותינו וספרותה, זכרון אבותינו וקורותיהם, מנהגי אבותינו היסודיים ודרכי חייהם הלאומיים מדור דור2 מכל הדברים האלה תשתדל האגודה, בכל האמצעים אשר תשׂיג ידה, בפעולה ובדבּוּר, בכתב ובדפוס, ככל אשר יורוה “הזמן והמקום ותנאי החיים”, – להפיץ מושׂגים נכונים בכל מפלגות העם, לעשׂותם לקנינים לאומיים באמת, המשותפים לכּל ואהובים לכּל, המקשרים בכל חלקי העם זה לזה בקשר רוחני אמיץ ומעוררים בלב כולם הרגשה לאומית חיה, אמתּית, שמביאה לידי מעשׂה. ביחוד תשתדל לחדור אל בתי החנוך העברים, אל חדרי בני הנעורים מכל המפלגות השונות, להאציל מרוחה על המורים והמורות, להראות פעולתה על הבנים והבנות, ולחנך ככה על ברכיה לאט לאט "את הדור אשר אנחנו מבקשים (דרה"ח).

  3. “לפי שיודעת היא, כי למען עשׂות גדולות בארץ צריך שיהיה הדור ראוי לכך”( דרה"ח), לכן תקדיש האגודה ראשית אוֹנה להכשיר את הדור; ואולם עיניה נשואות תמיד אל מרכז העבודה הלאומית – אל ארץ אבותינו, וכאשר אך יתפתחו כוחותיה עד מדרגה ידועה, תתאמץ, אם לא תוכל עוד “לעשׂות שם בעצמה מעשׂים שלמים ומתוקנים”. – להשלים ולתקן מעשׂי אחרים; אם לא תוּכל עוד להשען על כוחה, – להיות הרוח החיה בכוח אחרים. לדבר הזה עליה לפרושׂ מצודתה שמה ביתרון הכשר חכמה, לדעת תמיד בבירור ובצמצום ממקורים נאמנים כל הנוגע לתכוּנת הארץ ותנאי ישובה ומצב יושביה, כל הנעשׂה וכל אשר יוּכל להעשׂות ואיך ועל ידי מי, ומזוּינת בכל אלה, תבקש אמצעים נכונים לתת את רוחה בכל המעשׂים שם, רוח אהבה טהורה אל העם והארץ, רוח אחדוּת וסדרים, דעת וסבלנות; תשתמש בכל מקרה נכוֹן, בכל שעת הכושר, למצוא מסלות ללבב העושׂים או שהיכולת בידם לעשׂות, ובכוחם, וברבות הימים גם בכוח עצמה, בכשרון המעשׂה ובעצה ותחבולה, תעשׂה מלחמה בכל המכשולים המונחים על דרך תחית עמנו בארץ אבותינו, תשתדל לרומם מצב אלה שכבר נאחזו שם, לישר הדרך לפני הבאים להאָחז מחדש, ובכלל – להגדיל ולהאדיר ישוב בני ישׂראל בארץ ישׂראל על יסודות חזקים, חמריים, מוסריים ולאומיים.

  4. אם בנוגע לפעולותיה מחוצה לה מוכרחת האגודה, וגם תוּכל, להניח את הפרטים לכל מקום ולכל זמן לפי מצבו ולהסתפק רק בהציבה לה ציונים אשר יתוו לפניה את דרכּה בכלל, – אך “בקרבה פנימה עשׂה תעשׂה לה סדרים נכונים וקבועים” (דרה"ח). כי לעבודה קשה כזאת, המורכבת מפעולות רבות ושונות, וצריכה איפוא להתחלק בין פועלים רבים ושונים, הרחוקים זה מזה במקום ודעותיהם שונות ולפעמים גם מתנגדות זו לזו, – לעבודה כזאת, אשר עם כל התחלקותה, תישאר בעיקרה ויסודה עבודה אחת למטרה אחת, מוכשרת רק אגודה הבנויה על יסוד האחדוּת השלמה, אשר תשֹכיל להביא שווּי-ערך גמור בין חלקיה ותקשר את כולם למרכז אחד כללי, אשר ממנו יצאו ויתפרדו ואליו ישובו ויתאחדו.



  1. כאמור למעלה, נקראה בחודש אב תר“נ האספה הכללית הראשונה, בשביל להביא סדרים קבועים בחיי האגודה, בהסכם לסעיף האחרון מן ”הצעד הראשון“. למטרה זו הציעה הלשכה הראשונה ספר–תקנות גדול ומפורט, שנתקבל ע”י האספה בשנויים שונים, ובתור מבוא לספר התקנות כתבתי אז את המאמר הזה, שנתקבל גם הוא מאת האספה. וכשבטל ספר התקנות בשנת תרנ“א (עי' להלן), השאירו את המבוא, כדבר בפני עצמו, בין הכתבים היסודיים וקראו לו ”מלואים לדרה“ח”.  ↩

  2. את המלים “שׂפת אבותינו וספרותה” מחקה האספה הנזכרת למעלה ונתנה תחתן: “תורת ישׂראל, שׂפתו וחכמתו”. ואני נתתי כאן את הדברים כמו שיצאו מתחת ידי.  ↩

המלצות קוראים
תגיות