לוּ הָיוּ שְׁתֵּי יָדַי

אֲרֻכּוֹת יוֹתֵר,

הָיִיתִי עַל הָאֹפֶק מִתְמַתַּחַת לְאִטִּי

אוֹ מַהֵר

וְצַוָּארִי שׁוֹטַחַת עַל הַחוֹל

לִרְאוֹת סְבִיבִי

הַרְבֵּה יוֹתֵר

וְלַסִּירוֹת שֶׁעַל הַיָּם הָיִיתִי מְנַחֶשֶׁת

מַה יָּבוֹא

וְאִם יִהְיֶה אַחֵר

וְאֵדַע שֶׁהַסִּירוֹת הַיְשָׁנוֹת

אֵינָן שָׁבוֹת לַחוֹף,

אִם הַלֵּב שֶׁבְּתוֹכָן אַחֵר.