אוֹדֶה לְךָ, חִזְקִי, נֶצַח וְאֶרְחָמְךָ,

כִּי אֵל מְנָת חֶלְקִי אַתָּה, אֲרוֹמִמְךָ.

בֹּקֶר לְךָ אֶעְרֹךְ זֶמֶר לְפִי יָכְלִי,

אַךְ לֹא כְּפִי טוּבְךָ וְתַעְצֻמְךָ.

רַמְתָּ וְגָבַהְתָּ עָלַי וְגָדַלְתָּ

לִמְאֹד, וְנַעְלֵיתָ עַל כֹּל בְּעֹז רוּמְךָ.

הַקְשֵׁב לְקוֹל שַׁוְעִי, מַלְכִּי וֵאלֹהַי,

רַגְלַי בְּמַעְגָּלָךְ יַשֵּׁר וְגַם תָּמְכָה.

מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים זִכְרָךְ, אֲנִי עַל כֵּן

תָּמִיד אֲהַלֶּלְךָ וַאְבָרְכָה שִׁמְךָ.