רקע
אהרן אמיר
שׂוֹרֵק
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: זמורה ביתן; 1966

 

א

לִחוּשָׁהּ עַל אָזְנִי כִּלְחֹךְ רוּחַ-קָדִים חֲרִישִׁית

הַמְּדַגְדֶּגֶת אָזְנִי. עוֹרָהּ אֶל עוֹרִי דָּבֵק, אֶצְבָּעָהּ

גּוֹשְׁשָׁה, וּכְבִיר-הָעִזִּים עָלֵינוּ. אֲנִי קוֹשֵׁב-לֹא-קַשּׁוּב.

נִים-לֹא-נִים. עַל רִבְצִי כְּהוּא-זֶה אָזוּעַ, אַךְ אֵינֶנִּי

נִנְעָר כַּמְּבֻקָּשׁ. מַחְלְפוֹתַי נְזוֹחוֹת עַל צַלְעוֹתֶיהָ,

מִשְׁתַּרְבְּבוֹת אֶל עֶרְיָתָהּ הָרְטֻבָּה הַמַּהְבִּילָה, קְוֻצַּת-שֵׂעָר

מִשְּׂעָרִי בֵּין שִׁנֶּיהָ. וְדִגְלִי עוֹד עָלֶיהָ: אַהֲבָה.


בַּלָּאט, כְּרוּחַ-קָדִים חֲרִישִׁית בַּבָּתָה, הוֹסְסָה, גּוֹהֶרֶת,

תִּלְחַשׁ עַל אָזְנִי. וְהָאֹזֶן נִזְקֶּפֶת. הִיא גּוֹהָה

אֶל לֶחְיִי. לְהִתְגָּרוֹת בִּי הִיא אוֹמֶרֶת:"פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ,

שִׁמְשׁוֹן! – "אַךְ צְחוֹק הִיא עוֹשָׂה לִי… הַאִישׁ כָּמוֹנִי

יִלָּפֵת? הֲכִי פְּלִשְׁתִּים יַחֲרִידוּנִי?… קִרְבִי אֵלַי, עֶגְלָה!

בַּל נְשַׁחֵת לֵילֵנוּ! הֵן עוֹד מְעַט וּמַר הַבֹּקֶר

סָר. עַל אֶשְׁכּוֹלוֹת בַּכֶּרֶם כְּבָר יִכְבַּד הַטַּל.


אֲנִי אֶזְכֹּר לָךְ חֶסֶד פְּעוּרַיִךְ, אַהֲבַת דְּלוּלוֹתַיִךְ:

בְּשָׂרֵךְ הַתָּחוּחַ. חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ. בּוֹרֵךְ הַסָּפוּן וְשׁוֹאֵב.

שְׂעָרֵךְ הַדָּלִיל. עֶרְגּוֹנֵךְ הַגָּרוּי. גְּרוֹנֵךְ הַנִּחָר. מִדְבָּרֵךְ

הַצָּרוּד. וְחֶרְקַת עַצְמוֹתַיִךְ בַּחֲבֹק אֶזְרוֹעִי. וְעֵינֵינוּ

הָרוֹשְׁפוֹת בְּגֹב הַלַּיִל, הָרוֹאוֹת וְשָׂבְעָה לֹא תֵּדַעְנָה.

וּצְמֹא גֵּוֵינוּ פֶּרֶא. וּשְׂכֹר גְּרָמֵינוּ יַחַד, וּרְווֹת

שֵׁגָל וְאִישׁ יַחְדָּו… הִנֵּה כָּלָה כֹּחִי, הָיִיתִי כָּעוֹלָל!


 

ב

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָה הָרָעָה שֶׁהֵם חוֹרְשִׁים עָלָיו,

גַּם לֹא בָּרוּר לִי אֶל-נָכוֹן עַל מָה הֵם רוֹצִים

לְהִתְחַשְׁבֵּן אִתּוֹ. אוּלַי פָּשׁוּט קִנְאַת גְּבָרִים יֵשׁ כָּאן.

בַּמּוּבָן הַיְּסוֹדִי וְהַקּוֹבֵעַ שֶׁל גַּבְרִיּוּת (הַנִּסָּיוֹן מַרְשֶׁה לִי

כָּךְ לִפְסֹק), הֲלֹא בֵּינוֹ לְבֵינָם פַּעַר בַּל-יְגֻשַּׁר!

לֹא אֲכַחֵד: אִלּוּ יָכֹלְתִּי לְהַרְשׁוֹת זֹאת לְעַצְמִי

הָיִיתִי מוּכָנָה לְהִתְמַכֵּר לוֹ בְּלִי הֲפוּגָה עַד בְּלוֹת!


מַה פִּתְאוֹם אֶתְיַמֵּר לְבַהֲלוֹ, בִּצְעָקָה אוֹ בְּקוֹל-מְלַחֲשִׁים:

“פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן!”? – הָעִנְיָן כֻּלּוֹ אֵינוֹ לְטַעֲמִי;

וּבִפְרָט הַהֶמְשֵׁךְ: “הַגִּידָה-נָא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָּדוֹל!”…

אֲבָל חֲמֵשֶׁת-אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ-מֵאוֹת כֶּסֶף, מַתַּת חֲמֵשֶׁת סְרָנִים,

זֶה לֹא הוֹלֵךְ בָּרֶגֶל! וּמָה רַע בִּקְשָׁרִים הַנִּקְשָׁרִים

הוֹדוֹת לְכָךְ בַּמְּקוֹמוֹת הַנְּכוֹנִים?! בַּל אֶחְטָא בִּשְׂפָתַי:

אוּלַי בֵּית-נְגִידִים עוֹד יֵצֵא לִי מִזֶּה לְחוֹף יָם!


שִׁמְשׁוֹן, שִׁמְשׁוֹן, כַּפָּ’רָה, יֶלֶד מָתוֹק שֶׁלִּי, עוֹד

אֲפָתְךָ וְתִפַּת… אַךְ לִבִּי בַּל עִמִּי… וְשָׂמוֹחַ אֶשְׂמַח,

חֵי דָּגוֹן, אִם תִּתְחַזֵּק וְלֹא יִתְגַּל סוֹד כֹּחֲךָ…

“אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ?!” אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת, הַהַצָּגָה

חַיֶּבֶת לְהִמָּשֵׁךְ! מָה עוֹד שֶׁבָּהּ גַּם עֲרֻבָּה לַעֲתִידִי.

“הֵתַלְתָּ בִּי שָׁלשׁ פְּעָמִים!”… לֹא יִקָּרֵא שְׁמִי

דְּלִילָה אִם לֹא אֶרְאֶה מִיָּד בִּקְצֹר נַפְשׁוֹ לָמוּת!

מאי 1995


המלצות קוראים
תגיות