לוגו
גולגלתא
מיקום ביצירה:
0%
אהרן אמיר
שם היצירה...
mנחלת הכלל [?]
שפת מקור: רוסית
פרטי מהדורת מקור: עם עובד; תשס״ד 2004
תוויות:

 

I

אֵלִי אָבִי, אַל נָא תַּסְתִּיר עוֹד פָּנֶיךָ, לְמַעַן שִׁמְךָ

הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, הִגָּלֵה-נָא אֵלַי. רַק עוֹד מוֹפֵת אֶחָד.

בְּבַקָּשָׁה. אַךְ זֹאת הַפַּעַם. הֲלֹא אֲנִי אֶת אֲחֵרִים

הוֹשַׁעְתִּי, וְעַתָּה לְנַפְשִׁי לֹא אוּכַל לְהוֹשִׁיעַ? הֵן נִסִּים

וְנִפְלָאוֹת יִדְרְשׁוּ מִמֶּנִּי, עַשְׁתֵּי-הֶעָשָר שֶׁלִּי. אָכֵן בִּי

רַק בִּי הָאָשָׁם: לְמוֹפְתִים הִרְגַּלְתִּים, וְעַתָּה הִכְזַבְנוּם. אַף

אֶחָד לֹא יֵרָאֶה מִתְּרֵיסַר הַבּוּרִים בָּרֵי-הַלֵּב שֶׁלִּי, אֲשֶׁר

לָהֶם אֶת מַלְכוּת-הַשָּׁמַיִם הִבְטַחְתִּי. נוֹתְרוּ רַק הַנָּשִׁים,

אֲבָל גַּם הֵן שׁוֹמְרוֹת מֶרְחָק, צוֹפוֹת מִנֶּגֶד, כּוֹבְשׁוֹת אֶת

רִגּוּשָׁן. הַלָּלוּ שֶׁהִסְכַּנְתִּי עִם נוֹכְחוּתָן וּדְבֵקוּתָן. נִכְמְרוֹת-הָרֶחֶם,

שׁוֹחֲרוֹת-הַכָּרִיזְמָה, תְּאֵבוֹת-הַדְּרָמָה, אֲשֶׁר לְמַעֲנִי עָזְבוּ

אִשָּׁה אֶת תַּזְנוּתָהּ, אִשָּׁה אֶת מַרְכֻּלְתָּהּ, אִשָּׁה אֶת אִישָׁהּ

וִילָדֶיהָ, רִישׁ אַלְמְנוּתָהּ וּמְרוּדֶיהָ, הוֹן בֵּיתָהּ וּשְׂדוֹתֶיהָ.

לִשְׁמֹעַ אֶת לִקְחִי, לִרְחֹץ אֶת רַגְלַי, לָסוּךְ בְּשָׂרִי וּלְכַבֵּס שַׂלְמוֹתַי.


 

II

הַאִם אַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ זֹאת – שֶׁאֶמְצֶה אֶת קֻבַּעַת

כּוֹס הַתַּרְעֵלָה עַד תֹּם?… הִנֵּה כְּאַחַד הָרֵיקִים הִלְבִּישׁוּנִי:

מְעִיל-שָׁנִי; וַעֲטֶרֶת-הַקּוֹצִים הַנּוֹאֶלֶת שֶׁשָּׂמוּ עַל רֹאשִׁי…

וְהַיְּרִיקוֹת הַנִּשְׁפָּכוֹת כְּגֶשֶׁם-נְדָבוֹת… “שָׁלוֹם לְךָ, מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים!”

הֵם מִתְקַלְּסִים. "שָׁלוֹם, בֶּן-הַנִּדָּה! עֲלֵה, גְּלִילִי מֻשְׁתָּן! עֲלֵה,

זָב וּמְצֹרָע!"… אֲנִי, שֶׁאֶל מְצֹרָעִים שַׁחֹתִי וְנִגְעֵיהֶם רִפֵּאתִי…

“הֲיָבוֹא אֵלִיָּהוּ לְהוֹשִׁיעֲךָ?” שׁוֹאֵל זֶה הַנָּבָל וַחֲנִיתוֹ בְּצַלְעוֹתַי.

אֵיךְ אַתָּה מַרְשֶׁה זֹאת, קֶנְטוּרְיוֹן! וְכִי סָר מוֹרָאָהּ

שֶׁל מַלְכוּת מִיְּרוּשָׁלַיִם?! וּמַה שִּׁקּוּי-הַתּוֹעֵבָה הַזֶּה אֲשֶׁר

הִשְׁקוּנִי? חֹמֶץ מָסוּךְ בִּמְרוֹרוֹת. מֵעַי מִתְהַפְּכִים בְּקִרְבִּי, וְקִיאִי

עַל זְקָנִי… אֵלִי אָבִי, עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ אִם לֹא לְמַעֲנִי!

הֲרֵי לֹא יִתָּכֵן כָּךְ! הֵן לֹא הָיָה הַכֹּל מִקַּח-טָעוּת

אֶחָד גָּדוֹל. הֵן אִי-אֶפְשָׁר שֶׁאַךְ סִיּוּט-עִוְעִים הוּא זֶה!

לֹא כִי בְּחִידוֹת תְּנַסֵּנִי, בְּסוֹד-רָזִים צָפוּן-שֶׁבְּצָפוּן – –


 

III

אִם בֶּן-אֱלֹהִים אַתָּה”, הֵם מְרִיעִים עַכְשָׁו נִחֶרֶת,

רְדָה מִן הַצָּלוּב!” חַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה,

עַכְשָׁו שֶׁצְּלוּבִי כְּבָר נִצָּב, כְּמוֹ אֲלֻמָּתוֹ שֶׁלְּיוֹסֵף,

לֹא בַּחֲלוֹם כִּי בַּעֲלִיל, וּשְׁנֵי הַפָּרִיצִים מֵעֲבָרַי פֹּה

אִישׁ עַל פִּשְׁעֵהוּ וְאִישׁ בְּחֶטְאוֹ! לֹא אֲנִי, מַה פִּתְאוֹם?!

בַּל אֶחְטָא בִּשְׂפָתַי, אֱהִי כַּפָּרָתָם… אַךְ זֵעָתִי נִגֶּרֶת, מַיִם

וָדָם… שִׁמְעוֹן אִישׁ-קוּרִינִי שָׁמַעְתִּי קוֹרְאִים לוֹ לַגֶּבֶר

שֶׁהָלַךְ אַחֲרַי וּמַשְּׂאוֹי צְלוּבִי עַל שִׁכְמוֹ. הַאִם אַחֲרַי

יִצָּלֵב? אוֹ אוּלַי, אִם אַפִּיל תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ, אֶזְכֶּה

לְהַכְנִיסוֹ אַחֲרַי לְגַן-עֵדֶן?… בַּעֲבוּר שֶׁבִּי לֹא נִמְצְאָה

מֵעוֹלָם עֶרְוַת דָּבָר, אוּלַי תִּמְחֶה גַּם אֶת עֲווֹנוֹתָם, אוֹ

לְמִצְעָר אֶת עֲווֹנוֹ… לְאָן אֶשָּׂא עֵינַי, עֶזְרִי מֵאַיִן? הֲלֹא

אֵין לִי גּוֹאֵל מִלְּבַדְּךָ! כִּי עַל כֵּן אֵין יוֹדֵעַ

מִי הַבֵּן בִּלְתִּי הָאָב וּמִי הָאָב בִּלְתִּי הַבֵּן


 

IV

אִמְרוֹת-הָעֹז-וְהַגְּבוּרָה אֲשֶׁר כָּבְשׁוּ לֵב כָּל שׁוֹמֵעַ – –

אָזְנֵי הַזִּכָּרוֹן חַדּוֹת, שָׁבוֹת לִשְׁמֹעַ אֶת אִמְרֵי-הָרַהַב:

"אֶת אוֹיְבַי הָהֵם אֲשֶׁר מְאָסוּנִי מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם,

הָבִיאוּ הֵנָּה וְהִרְגוּ אוֹתָם לְפָנַי". נִרְאֶה אוֹתְךָ

חוֹזֵר עַל זֶה כָּאן וְעַכְשָׁו, בְּהִתָּקַע הַמַּסְמְרוֹת בְּפִסּוֹת-יָדֶיךָ

הַפְּשׁוּטוֹת, בְּכַפּוֹת-רַגְלֶיךָ הַמְּצֻמָּדוֹת, וּבְאֵין שׁוֹאֵל רְשׁוּת אוֹ

מִתְנַצֵּל! הֲיֵשׁ כְּאֵב גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁל מַסְמְרוֹת-בַּרְזֶל

הַמְּפַלְּחִים בָּשָׂר וָעֶצֶם? הַמֹּחַ כְּמוֹ נָזוֹחַ מִמְּקוֹמוֹ. אֵימָה!

אֵימַת-קְרָבַיִם! וְהַדְּמָעוֹת, יִמַּח שְׁמָן, אָצוֹת-רָצוֹת וְאֵין מַבְלִיג.

תִּזְלַגְנָה לָהֶן, אֵין דָּבָר. סְטוֹאִיקָן מֵעוֹדִי לֹא הָיִיתִי,

אוֹ שֶׁפָּשׁוּט לֹא הִזְדַּמֵּן. גַּם לֹא טוֹרֵף-נָשִׁים, אַף

שֶׁיָּכֹלְתִּי. לֹא, לֹא. נְזִיר-אֱלוֹהִים מִבָּטֶן. מְשִׁיחַ אֲלוֹהִים? "אַתָּה

אָמַרְתָּ!" עָנִיתִי לוֹ… וּבְכָל זֹאת, לוּ אִשָּׁה יֵשׁ כָּאן לִשְׁפֹּךְ

דְּמָעוֹת מִשֶּׁלָּהּ עַל רַגְלַי, לְנַשְּׁקָן… כְּמוֹ תְּמוֹל-שִׁלְשׁוֹם הָיָה זֶה…


 

V

עֲלֵי גִּבְעָה שָׁם בַּגָּלִיל. בְּבֵית הַפְּרוּשִׁי הַהוּא, שִׁמְעוֹן.

אִשָּׁה חוֹטֵאת, וּמִתְחַטֵּאת. בִּשְׂעַר רֹאשָׁהּ נִגְּבָה אֶת הַדְּמָעוֹת

אֲשֶׁר הִרְעִיפָה עַל רַגְלַי, וּבַמִּרְקַחַת הִסִּיכָה אוֹתָן אַחַר-כָּךְ.

מֵאָז בָּאתִי לֹא חָדְלוּ נְשִׁיקוֹתֶיהָ… בְּסִילוֹנִים דַּקִּים זָב דָּמִי

עַתָּה, וְכָךְ יָזוּב עַד שֶׁיֶּחְדַּל וְנִשְׁמָתִי תֵּצֵא, תָּשׁוּב אֶל אֲדוֹנֶיהָ.

אֵין דָּבָר סָתוּם אֲשֶׁר לֹא יִגָּלֶה,” אָמַרְתִּי לֹא אַחַת לְתַלְמִידַי,

וְאֵין גָּנוּז אֲשֶׁר לֹא יִוָּדַע וְיָצָא לָאוֹר.” אַךְ מַה

דְּבַר הַסּוֹד הַיָּצוּק בַּמּוֹצְאוֹת אוֹתִי מֵאָז וְעַד הֲלוֹם?

רוּחַ-קָדְשְׁךָ אֲשֶׁר עָלַי, אָבִי, מְאוּם אֵינָה פּוֹתֶרֶת עוֹד.

אֵין זֹאת כִּי סָרָה מִמֶּנִּי, וַאֲנִי אָדָם וְלֹא אֵל,

וּבִינַת אֱנוֹשׁ תִּקְצַר. וְהָרַקּוֹת מִתְבַּקְּעוֹת מִן הַכְּאֵב.

הֲיֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאוֹבִי? הַאִם הָיָה כְּמוֹתוֹ אֵי-פַּעַם?…

הֲכִי בָּכוּ עָלַי בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם בְּדַרְכִּי לְכָאן וַאֲנִי הִשְׁתַּקְתִּין?!

צְאֶינָה וּבְכֶינָה לִי, בְּנוֹת צִיּוֹן, כִּבְכוֹתְכֶן לַתַּמּוּז מִכְּבָר!!


 

VI

מוּזָר אֵיךְ מִתְרַגְּלִים. פִּתְאוֹם כְּמוֹ הוּצְקָה גַּם מְתִיקוּת

בַּיִּסּוּרִים. וְרֹגַע רַד. אַחַי-לִצְלִיבָה נֶאֱנָקִים, אֶצְלָם יְלָלָה

וַחֲרֹק-שִׁנַּיִם, אֲבָל אֲנִי, בַּתָּוֶךְ, כְּאִלֵּם. רֹאשִׁי שׁוֹמֵט-נִרְכָּן

בִּכְמִין צִדּוּק-הַדִּין. כָּל זֹאת אָכֵן מֵרֹאשׁ חָזִיתִי בְּקָרְאִי:

"יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם, הַהוֹרֶגֶת אֶת הַנְּבִיאִים וְהַסּוֹקֶלֶת אֶת הַנִּשְׁלָחִים

אֵלֶיהָ!" בִּזְחִיחוּת-דַּעַת פִּתְאוֹמִית, לֹא-לָעִנְיָן, מְעַקְצֵץ בִּי

זִכְרָן שֶׁל אֲמָרוֹת שֶׁהִפְרַחְתִּי בַּחֲלַל הָאֲוִיר, תַּאֲוָה לָאָזְנַיִם!…

חַיִּים קְצָרִים, נִקְפָּדִים בְּאִבָּם כִּמְעַט, בְּטֶרֶם אַגְדִּיל לַעֲשׂוֹת,

אַךְ מְלֵאִים הָיוּ – מַעַשׂ? לֹא בְּדִיּוּק. חַיִּים שֶׁל אִישׁ-דְּבָרִים,

מַקְהִיל-קְהִלּוֹת, אֲשֶׁר לְשַׁלֵּחַ אֵשׁ בָּאָרֶץ בָּא וְהִיא כְּבָר

בּוֹעֶרֶת… לְמַעַן הָאֱמֶת, שֶׁאֵין מָקוֹם יָפֶה לָהּ מִן הַצְּלָב:

חַיִּים שֶׁל שְׂנָאוֹת. שִׂנְאָה לְאָב וָאֵם, שִׂנְאַת אַחִים

וּמִשְׁפָּחָה; שִׂנְאַת נָשִׁים, שֶׁגַּם אַחַת מֵהֶן לֹא פִּתַּתְנִי,

אֲשֶׁר רַבּוֹת מֵהֶן בִּקְּשׁוּ אֶת קִרְבָתִי וְלֹא זָכוּ.


 

VII

כָּלְתָה נַפְשִׁי לְאֵל חַי, אֱלֹהֵי חַיַּי וֵאלֹהֵי מוֹתִי.

רַבִּים הֵם קְרוּאֶיךָ וּמְעַטִּים נִבְחָרֶיךָ, אַךְ אֲנִי לְבַדִּי

עִם הַשָּׂטָן שָׂרִיתִי וָאוּכַל, כִּי בִּנְךָ יְחִידְךָ הָיִיתִי…

תּוּגַת אִמִּי הָיִיתִי וְאֶת אָבִי הִשְׂבַּעְתִּי רֹגֶז, אַךְ גְּבוּרָה

יָצְאָה מִמֶּנִּי; עִם מַלְאָךְ וְשָׂרָף הִתְהַלַּכְתִּי, שֵׂה הָאֱלוֹהִים

הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם, וּלְתַלְמִידָיו הוּא תַּחַת אֱלוֹהִים. שְׁמִי

בַּשָּׁמַיִם נִכְתַּב, וְרוּחוֹת נִכְנְעוּ תַּחְתַּי… שִׁמְעוֹן אִישׁ-קוּרִינִי

הִנֵּה זוֹעֵק אֵלַי מִתּוֹךְ בִּכְיוֹ: "זָכְרֵנִי נָא אֲדוֹנִי

בְּבוֹאֲךָ בְּמַלְכוּתֶךָ!" לֹא מִתַּלְמִידַי, אֶפֶס הוּא הַיָּחִיד הַמַּאֲמִין

עַד כְּלוֹת: הֲלוֹא הוּא אֶת צְלוּבִי נָשָׂא וּבָא אַחֲרַי.

לוּ יֵשׁ לְאֵל יָדִי וְחִבַּקְתִּיהוּ. "אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ

כִּי הַיּוֹם תִּהְיֶה עִמָּדִי בְּגַן-עֵדֶן!" אַךְ לִבִּי בַּל עִמִּי,

נָכְרִיָּה לִי נַפְשִׁי, מָה-רַב הַחשֶׁךְ. אֵלִי, אֵלִי, לָמָּה עֲזַבְתָּנִי!

הִנֵּה זֶה בָּא… אָבִי, בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי… הוֹי לָמָּה אֲהַבְתָּנִי – –


טבריה, יולי 1992