כְּשֶׁאִמָּהוֹת נַעֲשׂוֹת עֲצוּבוֹת,

זֶה פִּתְאוֹם נוֹרָא קָשֶׁה.

אֲנִי אוֹהֵב כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלִּי צוֹחֶקֶת.

אֲנִי פָּשׁוּט… נוֹרָא אוֹהֵב אֶת זֶה.

כִּי, כְּשֶׁהִיא עֲצוּבָה וְיֵשׁ לָהּ דִּמְעָה

קְטַנָּה שֶׁזּוֹלֶגֶת עַל כָּל הַלֶּחִי

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבַּקּוֹל שֶׁלָּהּ הִיא שׁוֹתֶקֶת

אֲבָל זֶה כְּמוֹ אֵצֶל יֶלֶד, בֶּכִי.

אָז אֲנִי מְלַטֵּף אֶת אִמָּא שֶׁלִּי

וַאֲנִי מְשׂוֹחֵחַ עִם אִמָּא שֶׁלִּי

וַאֲנִי דּוֹאֵג לְאִמָּא שֶׁלִּי

וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת אִמָּא שֶׁלִּי.

רַק דָּבָר אֶחָד לֹא כְּדַאי.

לֹא כְּדַאי לִשְׁאֹל אוֹתָהּ

“לָמָּה אַתְּ עֲצוּבָה?”

כִּי בְּסַךְ־הַכֹּל הִיא תַּתְחִיל לְחַיֵּךְ

חִיּוּךְ לֹא אֲמִתִּי, וְתֹאמַר:

"עֲצוּבָה?

אֲנִי עֲצוּבָה?

אֲנִי רִסַּקְתִּי בָּצָל.

אֲנִי סְתָם.

אֶצְלִי הָרֹאשׁ קְצָת מְבֻלְבָּל.

וּבִכְלָל, לֵךְ לְשַׂחֵק קְצָת. רֵד לְמַטָּה. מַה־יֵּשׁ?

הַכֹּל אַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת? תָּמִיד אַתָּה מֻכְרָח לָבוֹא וּלְקַשְׁקֵשׁ?

זֶה לֹא שַׁיָּךְ לְךָ. זֶה לֹא חָשׁוּב בִּכְלָל.

אַתָּה יוֹדֵעַ מַה? אֲנִי מַבְטִיחָה לְהַסְבִּיר לְךָ הַכֹּל — כְּשֶׁתִּגְדַּל".

אֲנִי גָּדוֹל כְּבָר הָמוֹן חֳדָשִׁים.

מָתַי הִיא תָּבִין שֶׁאֲנִי כָּל הַזְּמַן גָּדוֹל?

הֲרֵי כְּשֶׁאֶהְיֶה בֵּן עֶשְׂרִים אוֹ שְׁלשִׁים

בֵּין כֹּה וָכֹה אַפְסִיק לִשְׁאֹל.