אַחֲרֵי עֲלוֹת הָאֵד

חָבַק הַשֶּׁמֶשׁ דֹּק-שָׁמַיִם

וּשְׁטָפַנִי אוֹר צָלוּל וָחַי

אַחֲרֵי עֲלוֹת הָאֵד

אֲנִי יוֹצֵא לָשׁוּט בָּאָרֶץ

וּלְהִתְהַלֵּךְ בָּהּ לְרוּחַ הַיּוֹם

רוּחַ הַיּוֹם צוֹנְנָה וְנוֹשֶׁכֶת

צִנַּת קַרְחָהּ תִּשָּׂא מֵרוּם הָרִים

מֵהַר-הַגַּבְנוּנִים בִּגְאוֹן שַׁלְגּוֹ

אָשׁוּטָה לִי בָּאָרֶץ

וְהָאָרֶץ כְּעוֹלָה מִן הָרַחֲצָה

אַף הַיָּם מִנֶּגֶד כְּמוֹ הַיּוֹם נוֹלַד

הִנֵּה אָשׁוּב מִשּׁוּט בָּאָרֶץ

וְהָאָרֶץ הָיְתָה עֵדֶן-גַּן-מִקֶּדֶם

כְּבַעַל-בְּעַמָּיו מַדֹּתִי שְׁעָלֶיהָ

וְהָאָרֶץ הָיְתָה מַשְׁקֶה

דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע

כֻּלָּהּ רְטֻבָּה כִּבְעוּלָה-לִי

יַרְקוּתָהּ לְמָתְנַי חָגַרְתִּי

שִׁמְשִׁי גִּבְעוֹתֶיהָ יְמוֹגֵג

הָרֶיהָ לִי אַךְ לִי הָרָתָה

רִוְיוֹנָהּ כְּשִׁגָּעוֹן נוֹסֵס בִּי

שִׁגָּעוֹן שׁוֹקֵט יַצְלִיל דָּמַי

שִׁגְעוֹן-אַדְנוּת יַפְרִיחַ עֲצָמַי.

טבריה, פברואר 1993