בְּעוֹד אַתָּה קָרוֹב כִּבְיָכוֹל לְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ, וְהִנֵּה לְפָנֶיךָ
הַצַּלְמוֹנִיָּה הַיְּשָׁנָה בֶּחָצֵר הַפְּנִימִית שֶׁל הַבַּיִת בִּרְחוֹב אַחַד-הָעָם
[מוּל עֲרוּגוֹת גַּן-הַיָּרָק שֶׁל הַגִּימְנַסְיָה, שֶׁאַדְמָתָן (חוֹל-חַמְרָה)
מַנְבִּיטָה קְצָת בָּצָל יָרֹק, גְּזָרִים וּצְנוֹנִיּוֹת וְגַם קוֹלְרַבִּי,
אֲשֶׁר הִצְמַחְנוּ שָׁם (בְּחֶדְוַת-יְצִירָה וּבְזֵעַת-אַפַּיִם) תַּחַת
עֵינוֹ הַפְּקוּחָה שֶׁל הַמּוֹרֶה לַעֲבוֹדַת-הַגַּן, סַמְכוּתִי בְּקוֹבַע-שַׁעַם
שֶׁלְּרֹאשׁוֹ, מֵטִיל שְׂרָרָה כִּצְבִי נִשְׁרִי (זֶה הַמּוֹרֶה לְהִתְעַמְּלוּת),
בַּמַּשְׁרוֹקִית שֶׁבֵּין שְׂפָתָיו] בָּהּ הָיִיתָ חוֹלֵם לְהִצְטַלֵּם [עַלִּיז-קְרָב,
עַל רֶקַע דַּבְלוּלֵי-עָנָן דְּלוּחִים, מֵטִיס לְךָ אֲוִירוֹן
דּוּ-כְּנָפִי תְּלַת-גַּלְגַּלִּי – אוֹ לְחִלּוּפִים, בְּכָפִיָּה וְעָגָל,
נִשָּׂא עַל גַּב גָּמָל דּוּ-דַּבַּשְׁתִּי מֻפְשַׁל-שָׂפָה, מְגַמֵּא
אַפְסֵי-מִדְבָּר], בְּהַיְשִׁירְךָ מַבָּט אֶל הַצַּלָּם נְכֵא-הָרוּחַ,
חֲמוּץ-פָּנִים וּמְעוּךְ-מִגְבַּעַת, הַנֶּחְבָּא אֶל כְּלִי-הַסְּתָרִים הַגַּמְלוֹנִי
(מֻזְקַף-הַחֲצֻבָּה) וְאֶל שְׁחוֹר הַכַּפֹּרֶת (הָעוֹטָה אֶת שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו)
עֵת יְסוֹבֵב אַף יְכַוְנֵן אֶת עֲדֶשֶׁת-קְסָמָיו הַזְּגוּגִית
עַד לַשְּׁנִיָּה הַמַּכְרִיעָה שֶׁבָּהּ יִלְחַץ עַל מֶתֶג וּלְעוֹלְמֵי-עַד
יַקְפִּיא אֶת בִּעְבּוּעַ הָרֶגַע הַחַי, וּמִיָּד אַחַר-כָּךְ
תִּשְׁלֹף יְמִינוֹ הַזְּרִיזָה אֶת טַבְלַת הַתַּשְׁלִיל וּבְמַיִם תַּשְׁרֶנָּהּ
וְכַעֲבֹר עוֹד דַּקּוֹת אֲחָדוֹת וְהַפֶּלֶא יִתַּם, וּבְכֶסֶף מָלֵא יִפָּדֶה
צַלְמְךָ הַמְּפֻתָּח וְנִתַּן בְּיָדְךָ לְקִנְיָן – כְּכָבֵד מְפַרְכֵּס שֶׁעַתָּה-זֶה
חֻלַּץ מִכֶּרֶס בְּהֵמָה מְבֻקַּעַת – חָדָשׁ, וְטָרִי, וְרָטֹב.
צֻלַּמְתָּ? שִׁלַּמְתָּ? חָלַמְתָּ? – בְּנֵי גִּילְךָ (רֵעֶיךָ-מִנִּי-אָז)
הָיוּ בָּהֶם, מִכָּל מָקוֹם, אֲשֶׁר מֵאָז וְעַד הַיּוֹם
הִגְבִּיהוּ עוּף הִרְחִיקוּ טוּס (אִם הֵם וְאִם בְּנֵיהֶם
אוֹ נֶכְדֵיהֶם) הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכָּל הַמִּצְטַלְּמִים הַמְּחֻטָּטִים,
הַנִּפְעָמִים לְפִי תֻּמָּם, שָׁם בְּחֶבְיוֹן חָצֵר פְּנִימִית אֲשֶׁר בִּרְחוֹב
אַחַד-הָעָם, לִפְנֵי חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ עַשְׂרוֹת-שָׁנִים; גַּם מֶרְחָבִים
גִּמְּאוּ פִּי שִׁבְעָה-וְשִׁבְעִים מִכָּל שֶׁיֶּחֱזֶה רוֹכֵב-גָּמָל
בַּחֲלוֹם-לַיִל. אוּלָם בְּטֶרֶם יֵאָסֵף הַשֶּׁמֶשׁ אֶל לֵילוֹ,
בְּמוֹ-יָדְךָ תִּמְשֶׁה מִדְּלִי, כְּמוֹ אוֹתוֹ צַלָּם נִשְׁכָּח
שֶׁבֶּחָצֵר הַפְּנִימִית, טַבְלַת-תַּשְׁלִיל בָּהּ תְּזַהֶה יְמוֹת-מָחָר;
כָּךְ גַּם תִּרְאֶה כִּי כָּל הַגְּדוֹלוֹת וְהַנְּצוּרוֹת אֲשֶׁר יָדְעוּ
כְּאַיִן תֵּחָשַׁבְנָה כְּנֶגֶד הַצָּפוּי וְהַמְזֻמָּן לַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם.
אִלֵּם יוֹם-הַמָּחָר. רַק שְׂפָתָיו נָעוֹת; קוֹלוֹ בַּל יִשָּׁמֵעַ.
אַךְ מִי שֶׁאֹזֶן לוֹ לִשְׁמֹעַ, יַסְכִּית וְיִתֵּן אֶל לִבּוֹ.
אפריל 1993