(ושמא: אש לבנה על אש שחורה)

לַאֲשֶׁר נֶעֱלַם וְאֵינֶנּוּ יַעֲלֶה בֶּכִי:

הוֹי לִבְנִי אֲשֶׁר נֶעֱלַם יַעֲלֶה בֶּכִי:

לַתַּמּוּז אֲשֶׁר נֶעֱלַם יַעֲלֶה בֶּכִי:

לְרֹאשׁ כֹּהֲנַי אֲשֶׁר נֶעֱלַם יַעֲלֶה בֶּכִי:

פתיחה ל“קינה על התמוז”. תרגום: ש. טשרניחובסקי

“וְאַתָּה”, כָּךְ קָרָא לוֹ לַשִּׁיר שֶׁאוּלַי נֵשֵׁב לְדַבֵּר בּוֹ מְעַט.

שִׁיר עַל הַיֶּלֶד הָעוֹשֶׂה בְּתֵל-אָבִיב בְּבֵית-הַסֵּפֶר בִּיל"וּ –

בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה – חֵלֶק מִשְּׁנוֹת-הַלִּמּוּדִים 1948 וְ- 1949.

הַיֶּלֶד הָיָה אָז מִן הַפְּלִיטִים הַקְּטַנִּים אֲשֶׁר פֻּנּוּ

מֵחֲזִית הַמִּלְחָמָה הַמִּתְלַקַּחַת בְּעֵמֶק-הַיַּרְדֵּן.

הוּא פָּתַח בְּ“וְאַתָּה לֵךְ סַפֵּר לָהֶם עַל בָּרוּךְ הָאִיסִי”,

וְהִמְשִׁיךְ בְּרֶמֶז אָפֵל עַל “כַּת סְגוּרָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ”,

וְעָבַר אֶל חַוָּה, "מוֹרָה לִילָדִים קְטַנִּים שֶׁהֵלִיטָה פָּנֶיהָ בְּכַפּוֹתֶיהָ

וְחָנְקָה יְבָבָה כְּשֶׁנֶּאֱמַר לָהּ שֶׁאֲהוּבָהּ נֶהֱרַג בַּמִּלְחָמָה".

וּמִכָּאן, אֶל גַּרְעִין הַחֲוָיָה הָאִישִׁית שֶׁל הַפָּעוֹט-שֶׁמֵּאָז, אֲבִי הַגֶּבֶר-הַכּוֹתֵב:

"לֵךְ סַפֵּר לָהֶם עַל יֶלֶד קָטָן, הַשְּׁלִישִׁי מִיָּמִין בַּשּׁוּרָה הַשְּׁנִיָּה,

שְׁנֵים-עָשָׂר יֶלֶד בְּשׁוּרָה. אַרְבָּעִים-וַחֲמִשָּׁה יֶלֶד בַּכִּתָּה."

הַגִּבּוֹר-הַדּוֹבֵר-הַמִּתְנַבֵּא מְזֻהֶה כְּ"הַיֶּלֶד הַקָּטָן הַשְּׁלִישִׁי מִיָּמִין

בַּשּׁוּרָה הַשְּׁנִיָּה", וְסָמוּךְ לָזֶה תֵּאוּר לְבוּשׁוֹ: "כּוֹבַע קָטָן מְקֻפָּל

שׁוּלֵי מִכְנָסַיִם קְצָרִים מְקֻפָּלִים

חֻלְצָה רוֹטֶטֶת מֵהֶמְיַת רֶטֶט עוֹרוֹ עַל לִבּוֹ הַקָּטָן."

“אַרְבָּעִים-וַחֲמִשָּׁה יֶלֶד בַּכִּתָּה”, הֵעִיד אֵיתָן אֵיתָן. הֵיטֵב זָכַר.

“מְאוֹת רַגְלֵי יְלָדִים קְטַנּוֹת רָצוֹת לַמִּקְלָט”. וּמִמֶּרְחַק הַזְּמַן

דִּוֵּחַ דַּיְקָנִית: "שִׁשָּׁה נֶהֶרְגוּ בַּמִּלְחָמָה. עֲשָׂרָה נִפְצְעוּ בַּמִּלְחָמָה. אֶחָד

הִשְׁתַּגֵּעַ בַּמִּלְחָמָה. שְׁמוֹנָה בִּפְזוֹרַת הָעוֹלָם בְּתִקְוַת שָׁוְא

לֹא לָדַעַת מִלְחָמָה."

שָׁאַלְתִּי אֶת הַשּׂוֹרְדִים, אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ, מָתַי נִכְתַּב הַשִּׁיר.

עָנוּ מַה שֶּׁעָנוּ. עַל-פִּי עֵדוּת הַטֶּקְסְט, דּוֹמֶה שֶׁלֹּא דִּיְּקוּ.

לְמַעַן הָאֱמֶת, מֻטַּת הַשִּׁיר נִפְרֶשֶׂת

מִשַּׁחֲרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַחֲדָשָׁה וְעַד יְמוֹת הָאִנְתִּיפָאדָה.

מִכָּאן הַתֹּקֶף הַבּוֹטֶה, הַמְחֻסְפָּס שֶׁל שׁוּרוֹת הַסִּיּוּם הַמְּהֻדָּקוֹת:

"לֵךְ סַפֵּר לָהֶם עַל הַיֶּלֶד

כִּי הַיֶּלֶד יַעֲצֹר אֶת הַמִּצְעָד, אֶת הַגַּרְזִנִּים, אֶת הַבַּרְזִלִּים, אֶת הָאֲבָנִים,

אֶת חֶרֶב הָאִסְלָאם, אֶת הַדָּם.

הִנֵּה חַיָּל, הִנֵּה מַצְבִּיא בִּגְדוּד.

הִנֵּה הָאֲדָמָה תִּרְעַד

כִּי יְדַבֵּר דָּבָר."

מַה נּוֹתַר עוֹד לִי לָלֶכֶת וּלְסַפֵּר לָהֶם עָלָיו? אוּלַי רַק זֹאת

שֶׁהַיֶּלֶד בַּתַּצְלוּם הַמַּצְהִיב הוּא טֹפֶס-אָב מְמֻזְעָר שֶׁל הַגֶּבֶר-הַכּוֹתֵב,

שֶׁבְּעוֹדוֹ רוֹאֶה עַצְמוֹ בְּדִמְיוֹנוֹ מִין בֶּן-אֵלִים –

חוֹנֵךְ וְאָב לְאַנְשֵׁי-בְּרֵאשִׁית וּלְאֵשֶׁת-בְּרִית,

רוֹדֶה בָּאָרֶץ וּבַדָּרִים עָלֶיהָ, שֶׁבִּבְשָׂרוֹ יִשָּׂא

מִכְוַת צְפוּנוֹת עֲתִידוֹתֶיהָ, הוּא הַמֵּפֵר

עֲצַת כָּל מִתְנַכֵּל, שֶׁנַּחְשׁוֹלִים יָשִׁיב אָחוֹר

וְאֶת קָמָיו יָבִיס – כְּבָר הָיָה בֶּן קָרוֹב לַחֲמִשִּׁים:

אִישׁ בְּמִבְחַר אוֹנוֹ, וְרַק נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁעָתִיד לְהִתְגַּלּוֹת,

בְּכֹחַ-שִׁכְנוּעַ מְהַמֵּם, מִקֵּץ שָׁנָה אוֹ שְׁתַּיִם:

שֶׁרֵאוֹתָיו סְפוּגוֹת נִיקוֹטִין וּמָוֶת עוֹלֶה בָּן, צָהֹב וְנֶחְרָץ.

כְּפָפַת עוֹרוֹ הֶחָרוּךְ עַל אֶגְרוֹף-לִבּוֹ הַכָּבֵד.

אוקטובר 1994