וְשׁוּב פּוֹרֵחַ הַלִּילָךְ,

וְשׁוּב נוֹהֶמֶת הַצּוֹצֶלֶת –

וּבְכֵן, בְּכָל זֹאת עוֹד כְּדָאי,

בְּכָל זֹאת לֹא הַכֹּל אִוֶּלֶת,

תְּכֵלֶת עוֹד צוֹהֶלֶת.

מָטוֹס נוֹגֵן מִמַּעַל-לִי

אוּלַי לְוִינָה אוֹ צָרְפַתָּה –

מִדַּם לִבִּי אַזֶּה עָלָיו:

כַּפָּרָתְךָ אֱהִי פֹּה מָטָּה,

ג’וֹנִי, הֲשָׁמַעְתָּ?

פַּרְטִיזָנִית צְעִירָה

יוֹרֶקֶת בִּפְנֵי מְעַנֶּהָ –

אֲנִי תּוֹלֶה לָהּ אֶת רֹאשִׁי

עֲלֵי לִבָּהּ הַזַּךְ קָמֵעַ,

יַחַד נִנָּגֵהַּ.

בְּבֵית אַחַת הֶחֳרָבוֹת,

בְּגֶטוֹ וַרְשָׁה הַנֶּחְרֶכֶת,

תִּינוֹק נוֹלַד לְמַזָּל-טוֹב,

אִמּוֹ לוֹ נֶצַח מְחַיֶּכֶת

וְדִמְעַת-יָהּ נִתֶּכֶת.