א
תּוֹלַעַת הַמּוֹרֶשֶׁת נוֹקֶבֶת-כּוֹסֶסֶת
בְּנִשְׁמַת בְּשָׂרֵנוּ, בַּתַּמְצִית הַקּוֹדַחַת:
בְּהֶגְיוֹן-מַרְכְּס וּבְעֶזְרַת אֱלֹקִים.
אָנוּ בִּנְעוּרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ,
בַּחֲכָמֵינוּ וּבְטִפְּשֵׁינוּ גַם יַחַד
מִתְפּוֹרְרִים וּמִסְתַּדְּקִים.
עַתִּיק יוֹמִין הוּא תַּהֲלִיךְ זֶה הַמָּוֶת,
לֶאֱדוֹם וּמוֹאָב בְּפֻלְסִין דִּי-זַעַם
יְסַּקֵּל הַדֶּרֶךְ בְּאֵין מַעְצוֹר:
מַמְזְרֵי-דָמֵנוּ מִתְרוֹצְצִים בָּנוּ,
אֶשְׁתּוֹלְלוּ אֵיבְרֵי גוּפֵנוּ הַפַּעַם,
הַתְּזוּזִים מִנִּי דוֹר-דּוֹר.
כָּל קוֹצוֹ שֶׁל יוֹד שׁוֹט נוֹגֵשׂ הוּא,
כָּל פִּטְפּוּט-יֶלֶד לַחַשׁ צִפְעוֹנִי הוּא
וְתוֹתָח רוֹעֵם כָּל צְחוֹק נַעֲרָה.
בִּרְכַּת בִּלְעָם לִקְלָלָה הוֹפֶכֶת, -
שִׁלְדֵי גַת-אַשְׁקְלוֹן קוּמוּ וְהָרִיעוּ
לְיִרְאַתְכֶם הַנִבְעָרָה.
לִבְשׁוּ שְׁחֹרִים בַּעֲלֵי-תְּרִיסֵינוּ,
חֲשַׂפְתֶּם לְעֵין-כֹּל אֶת נֶגַע הַצָרַעַת,
נֶצַח-אֲסוֹנֵנוּ לֹא יְשַׁקֵּר.
מַלְתְּעוֹתַי, אֶת לְשׁוֹנִי נְשֹׁכְנָה:
מֵאֶצְבַּע שְׁכִינָתֵנוּ הוּסְרָה הַטַּבַּעַת –
הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי בּוֹעֵר.
ב
מָה רוֹצִים מִמֶּנּוּ?
הַאִם לֹא כָּךְ חֲלַמְנוּהוּ
בְּלִבְנַת הַסַּפִּיר? –
חָדָשׁ, מְחֻצָּף, קוֹמְמִי וְיָהִיר,
וְלֹא יְהֵא כָּמוֹנוּ,
שֶׁלֹּא יְהֵא כָּמוֹנוּ.
מַה תְּחַטְטוּ בּוֹ?
הַאִם לֹא כָּךְ רְצִינוּהוּ
בַּחֲזוֹנֵנוּ הַתָּכֹל? –
אַחֵר, כֻּלּוֹ מֶרִי, שֶׁלֹּא יֵדַע אֶתְמוֹל,
יוֹרֵק בְּקָדְשֵׁי-צַעַר,
יוֹרֵק בְּקָדְשִׁי-צַעַר.
מָה זֶּה תִּשְׁתָּאוּ כָּךְ?
הַאִם לֹא כָּךְ נִבֵּאנוּהוּ
בְּתִקְוָה, בִּתְחִנָּה? –
‘הַצּוֹחֵק בְּגָאוֹן עַל גָּלוּת הַשְּׁכִינָה’.
הַאֻמְנָם לֹא תָבִינוּ
לַדּוֹר אֲשֶׁר אִוִּינוּ?
הַאִם לֹא מִקִּרבֵּנוּ
צוֹחֵק הוּא בְּעַצְמֵנוּ
בְּשַׁחַץ מְשֻׁחְרָר? –
מִזַחַל-גָּלְמֵנוּ יָצָא הַפַּרְפַּר,
וּמִי יַכִּירֶנּוּ,
מִי יַכִּירֶנּוּ?
ג
מִבַּעַד לְחַשְׁרַת עַנְנֵי-הַצַּעַר
מַגִּיהַּ זִיק-שֶׁמֶשׁ בְּחַיִךְ מַחֲלִים:
מִירוּשָׁלַיִם צוֹעֵד חֵיִל זָקֵן וָנַעַר,
סֶגֶל-שַׁבַּבִּים פְּרוּעֵי-שִׁירָה
לְקִבּוּץ צֶאֱלִים.
פְּזוּרִים יָשְׁבוּ שָׁם בִּירוּשָׁלַיִם,
הֲמִית מְלִינֵי-פַּעַר צוֹרֶמֶת סָבִיב.
וּפֶתַע-פִּתְאֹם הִתְרוֹנֵן בָּאָזְנַיִם
קוֹל-אֲנָקָה, כָּאוּב, עָרֵב, צוֹהֵל:
נֶאֱנַק הָאָבִיב.
הִתְיַחֲמָה בַּעֲגָבִים אַדְמַת הַנֶּגֶב,
אַפִּרְיוֹן-בְּתוּלֶיהָ מֻצָּע לִנְשִׁיקָה.
זוֹעֵק, מְרַצֵּד, שִׁכּוֹר-טַל הוּא הָרֶגֶב,
מִתְחַנֵּן וּבוֹצֵץ לְשַׁד-תְּנוּבָתוֹ,
הַבְּרָכָה הָעַתִּיקָה.
אֲדוֹלְף הַהַגְרִי, עוֹבֵד בֵּי-הַדֹאַר,
בֶּן הַשִּׁשִּׁים הִתְמַתַּחַ וְאָרַז –
מִי-זֶה מַצִּיב גְּבוּל לַגִּיל, לְדַם-נֹעַר?
מְזַמְרֵר וְאוֹסֵף תַּפּוּחֵי-אֲדָמָה
כִּכְּרֵי כֶתֶם-פָּז.
אַבְנֵר הַמְזֻקָּן רוֹטֵן בֵּין הַשְּׂפָמַיִם:
אֵין יֹפִי כָּזֶה בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ,
מְחַפְּשִׂים אֶת הַנֵּפְטְ – חַפְּשׂוּ אֶת הַמַּיִם!
חַכּוּ, עוֹד מְעַט וּבַתְּכֵלֶת פֹּה יָזִיו
עֵדֶן בְּהִלּוֹ.
הַכֹּל, הַכֹּל יֵשׁ פֹּה שֶׁפַע-שִׁפְעָתַיִם –
וְרַק בַּחוּרוֹת חֲסֵרוֹת לָנוּ עוֹד:
בְּנוֹת תֵּל-אָבִיב, הַפְשֵׁלְנָה מִכְנָסַיִם
וּבֹאנָה בַּסָּךְ, הַחוֹלוֹת מְרַנְנִים
אֶת הִמְנוֹן-הַכְּלוּלוֹת.
מַבִּיטָה, מַבִּיטָה הַשֶּׁמֶשׁ הַמְחַיֶּכֶת;
הִיא רָאֲתָה פֹּה תְּמִיהוֹת לְמַדַּי.
עַם-קֻנְדֵּסִים, מִתַּחַת הַשַּׁלֶּכֶת
יִפְרֹץ וְיַאֲבִיב פִּרְחֲחֵי-עוֹלָם,
שָׂשׂוֹן לְאֵל שַׁדַּי.