רקע
אביגדור המאירי
אֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מוסד ביאליק; 1962

ליאיר זלצמן

שנפרד ממני ולא חזר


א

אִמִּי קָסְמָה לִי מַלְאָךְ קָטָן,

רֹאשׁ עַם כְּנָפַיִם;

מַלְאָךְ-תִּינוֹק, מֵעוֹדִי חָלַמְתִּי

בְּצָהֳרֵי-לַיְלָה, בְּאִשׁוֹן-צָהֳרַיִם.

מַלְאַךְ חֲזוֹנוֹ שֶׁל רְפָאֵל סַנְטִי

רֹאשׁ עִם כְּנָפַיִם.

קָרָאנוּ לוֹ בְּשֵׁם כַּלִּיא-שָׂטָן,

נָטַעְנוּ לוֹ בַּלֵּב גִּנַּת בִּיתָן

עַם מַעְיְנוֹת חָלָב וָיַיִן.

(וַאֲנִי לְחוּדִי סֻכֶּנֶת לוֹ הֵקַמְתִּי,

אֲנִי לְסִתְרַת-גּוֹרָלִי אוֹתוֹ שַׂמְתִּי

לִהְיוֹת לְלִבִּי לְעֵינַיִם).


רִפְרֵף הַמָּתוֹק בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם

וְשָׁב-שָׁב אֶל הַגָּן,

וְשִׁירַת שְׂרָפִים הִגִּיהַּ וָרָן

אֶל לֶב-וּכְלָיוֹת, אֶל ג’וּנְגֶּל-הַדָּם

לִשְׂרֹף שָׁם אֶת זְבוּל מִבְצַר-קַיִן;

אֱיָלוּתֵנוּ, שְׁכִינַת הָאָדָם,

רֹאשׁ עַם כְנָפַיִם;

הֵרִיעַ כָּל חַי, וְכָל זִיז וְכָל נִצָּן

הִתְלַכְּדוּ בִּמְחוֹלוֹת כַּלָּה וְחָתָן

בְּבִרְכַּת הוֹדָיָה לְמַתַּן כָּל מַתָּן:

לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בִּתְכֵלֶת-הַשָּׁמַיִם.


וּבְלֵיל סַגְרִיר, בֶּאֱשׁוּן-תְּבַלּוּל

שַׁכּוּל וּפַגּוּל

הִגִּיחַ חָתוּל

מִלֵּב אֶחָד מֵאִתָּנוּ –

וּבֹקֶר מָצָאנוּ אֶת מַלְאָכֵנוּ,

אֶת מַלְאַךְ אִמִּי,

מָצָאנוּ אוֹתוֹ גוֹסֵס וּנְטוּל

זֹהַר-עֵינַיִם וּמְרוּט כְּנָפַיִם.


קָדְרָה תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם.


מִלֶּב-מִי הִגִּיחַ, בְּלֶב-מִי אָרַב,

בְּלֶב-מִי, בְּלֶב-מִי

חֲתוּל-בְּרֵאשִׁית, אֲשֶׁר טָרַף

מִלִּבֵּנוּ אֶת הַשָּׂרָף הַקָּטָן

רֹאש עִם כְּנָפַיִם?


קִרְעוּ אֶת הַפָּרֹכֶת מֵעַל לְבַבְכֶם.


ב

סַבְתָּא שֶׁלִּי הִיא יַלְדָּתִי,

הִיא בַּת שָׁלֹשׁ בְּעֶרֶךְ:

אֲנִי מְדַדֶּה אוֹתָהּ בִּרְתֵת

וַאֲלַמְּדֶהָ אָלֶף-בֵּית

וּמֵעֵת לְעֵת

אֲנִי מַחֲדִישׁ לָהּ אֶת בֻּבּוֹתֶיהָ

וְעוֹנֵד לְשַׂעֲרָה אֶת הַפֶּרַח.

סַבְתָּא שֶׁלִּי הִיא יַלְדָּתִי.

הִיא מִתְיַּלֶּדֶת עַל אֱלֹהַּ

מֵאָז נִבְרְאָה הַדֶּרֶךְ.


סַבְתָּא שֶׁלִּי הִיא יַלְדָּתִי.

בַּת-פֵנִכְּסְ הִיא לְפֶלֶא:

בְּשֵׂיבָה מֻפְלֶגֶת הִיא מֻפְלֵאת,

בְּאִבָּהּ הָרַעֲנָן תָּמוּת בְּלֹא-עֵת

וְשׁוּב תִּוָּלֵד,

אֶלֶף פְּעָמִים וְאַחַת שְׂרָפוּהָ

וְאֶפְרָהּ פִּזְּרוּ לְרוּחַ, סֶלָה.

סַבְתָּא שֶׁלִּי הִיא יַלְדָּתִי

בִּגְעֹש עַמִּים וֶאֱלִילִים יִשְׁתֹּלָלוּ,

תִּוָּלֵד בְּכַף-הַקָּלַע.


סַבְתָּא שֶׁלִּי הִיא יַלְדָּתִי.

הִיא תְּלַמְּדֵנִי דַעַת:

אַל תְּחַטֵּט אַחֲרֵי הַסּוֹד,

הַסַּבְתָּא הַיַּלְדָּה אֵיכָה תִּשְׂרֹד

לְדוֹרֵי-דוֹרוֹת,

אַל תְּחַפְּשׂוֹ וְאַל תְּגַּלֵּהוּ,

פֶּן-תּוּסַר חָלִילָה הַטַּבַּעַת.

סַבְתָּא שֶׁלִּי הִיא יַלְדָּתִי.

הִיא מְדַדַּתְנִי עֲצוּם-עֵינַיִם

אֶל אֶרֶץ לֹא-נוֹדַעַת.


ג

תֵּימָנִיָּה קְטַנְטֹנֶת.

מִי קָטָן יוֹתֵר, הִיא אוֹ יַלְדָּתָהּ?

מִי צָעִיר יוֹתֵר, הִיא אוֹ יַלְדָּתָהּ?

יַלְדָּתָהּ בּוֹכָה לְבֻבָּה,

כָּזוֹ, בְּהִירָה, אֲדַמְדְּמֹנֶת.


הֵילִיכִי בֻּבָּה, יַלְדָּתִי,

תֵּימָנִיָּה קְטַנְטֹנֶת.

נוֹטֶלֶת הָאֵם אֶת הַבֻּבָּה,

הָאֵם זוֹ הַקְּטַנְטֹנֶת.

הוֹפֶכֶת וְהוֹפֶכֶת בַּבֻּבָּה

וּמְיַשֶּׁנֶת אֶת הַבֻּבָּה

וּמְזַמֶּרֶת לַבֻּבָּה –

וְיַלְדָּתָהּ בּוֹכָה בְּחֻבָּהּ:

גַּם אֲנִי רוֹצָה בֻּבָּה,

כָּזוֹ, בְּהִירָה, אֲדַמְדְּמֹנֶת.


(נְדִיבוֹת יִשְׂרָאֵל, נְדִיבוֹת עָם,

לְמִי מִכֶּן לֵב. לֵב בַּר וָחָם

תַּחַת הַשָּׁדַיִם?

הֲסִירֶינָה עֲדִי מִצַּוַּארְכֶן

וּקְנֶינָה בֻּבּוֹת, לְרִבֹּאתַיִם,

לְאִמָּהוֹת בְּיִשְׂרָאֵל…)


המלצות קוראים
תגיות