לֹא שֵׁרַתִּי וְלֹא שַׁרְתִּי –

אַךְ רַק אוֹתָךְ בִּלְבַד שְׁנוֹרַרְתִּי.

הֲתַעַלְמִי תּוֹעֶלֶת מִתּוֹלַעַת?

מִצְּבָת וּצְבָת, רוֹאִים, עוֹלָה אַתְּ!

יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ. וְטֹרַף.

יָדַע אֵבוּס אֹכְלֵהוּ. וְשׂרַף.

וְהַעַל אַלְלָהוֹ מִסְגָּדוֹ עֻזַּב?

בַּמִּסְגָּד בַּלַּיְלָה עֵרֶב־רַב.

וְשׁוֹר מִשָּׁשַׁר בְּדָהֹר מֵעַל קִיר

כְּרַאד־אִיל־רַאנְס.

וְנוֹצָה עוֹד אַחַת שֶׁחָפְזָה מֵעַל צוּק

כְּרַאד־אִיל־רַאנְס.

אֵין לִי יוֹנָה עַל הַגָּג

הֶעָשׂוּי מִסְּפִינָה הֲפוּכָה.

וְיֵשׁ בְּיָדִי מִן הַשַּׂק

לְפַזֵּר לַפְּרוּחָה.

אָמֹר לַמֵּרִיב עֲרַב־רַב:

בָּא עַם הַסֵּפֶר.

אִישׁ כִּסָּה בָּנָיו

עוֹלֶה מִשֵּׁן וָאֵפֶר.

גְּוִיל נוֹטֶה פָּנָיו.

עַם מִשֵּׁם וָעֵבֶר.

הַדָּם כִּסּוּהוּ רַב

גָּהַר עַל נְעוּרָיו.

בָּשֵׂר לָעֲרָב הָהֵם

עַל מְדִינַת שֵׁם.

אָמֹר לְמֵרִיב הַדָּמִים

כִּי עִמָּנוּ תֻּמִּים.