וְאִם מֵעִיר וְעִיר הָלַכְתְּ מִכָּל־וְלָהּ – –

(מאצל דף שעבר)

רַאחַת, מֵאַדְמָתִי אַתְּ, רַאחַת,

וְצֶבַע רִקְמָתַיִךְ עַל צַוְּארֵי־לֹא־לָךְ.

רַחַם, רַחְמָתַיִם רַחַם.

צֶבַע רִקְמָתַיִךְ הוּא הָאֶלֶף שֶׁל פֶלְלָח.

סוּמָא שִׁירִי כְּפַחַז גַּלְגַּלִּים. כַּצֶּבַע.

אֵינוֹ יֵדַע שְׂפָתֵךְ. וְאַךְ שִׂרְפָּתוֹת יַתִּיךְ.

צָחַקְתְּ לַצִּבְעוֹנִי: בְּעֵרוֹתָיו הֵן שֶׁבַע.

וְסִרְפָּד הוּא לֶחֶם־סַל בְּפִיךְ.

“שְׁאוֹל רָשַׁע הַשִּׁיר, מְכֻסָּתִי!”

כֶּלֶב, מַר כְּלֵיל בָּרָד, הֵטִיחַ –

"שְׁאוֹל רָשַׁע לָךְ: הוֹי, מְשֻׂשָּׂתִי,

אַתְּ קֶרֶן פּוּךְ וְגֹרֶן פִּיחַ!"…

עַד שֶׁצָּעַק הַכֶּלֶב מַר: "רָשָׁע,

לָמָּה תַּכֶּה אֶת הָאִשָּׁה!"

בָּכִית הָדָר, אַתְּ רַאחַת,

בָּכִית שֶׁאַתְּ פִּיַּחַת.

בָּכִית יָקָר, אַתְּ רַאחַת,

נָשָׂאת קוֹלֵךְ פִּי יַחַד.

וּבִבְקֹעַ יוֹם קָרְאֵנוּ סֶלַע אַדְמָתִי לָשֵׂאת –

רְאִיתִיךְ, הַבּוֹדֵדָה, הַלֹּא־נִשָּׂא־לָךְ,

שֶׁיָּצָאת לְמַשָּׂאוֹת, כְּמִיָּמִים כָּעֵת,

כְּמוֹ פָּרָתוֹ שֶׁל נֶבִּי סַאלֶיחְ.

וְאַתְּ – מֵאַדְמָתִי פּוֹרַחַת…

שֶׁבַע רִתְמוֹת־אֶלֶף לָךְ!

וְאַךְ תַּעְרִיפֶה – הַשֶּׁרִיפֶה! הָעֵת פִּיַּחַת, רַאחַת…

שִׁירִי מִשִּׁירִים שִׁירִי־שִׁירִי־פֶלְלָח:

טוֹב קְלִי שְׁקֵדִים

מִבֵּין שִׁנֵּי אָרוּס.

טוֹב רוּחַ הַקָּדִים

מִן הַזְּבוּבִים שֶׁבָּאֵבוּס.