רֵיחָנִית טַלִּית אַבָּא
קְרוּמָה עָלַי כְּמִין טַלִּיסְמָא.
וְרוּחַ יִשְׂרָאֵל סָבָא
בְּטַלִּיתוֹ שֶׁל כָּל “תַּעַל אִשְׂמַע!”
אַדִּירִים טַלִּית אַבָּא,
פְּרוּעָה עָלַי, מִי לֹא שׁוֹמֵעַ.
פֶּן אֲנִי לַכַּעְבֶּה,
פֶּן אֲנִי מִצְחִי טוֹבֵעַ…
אַבָּא מוֹרְאִי,
שְׁלַח יָדְךָ לְצַוָּארִי…
תְּמוֹל מָצָאתִי קֶרֶן אַיִל,
הַרְחֵק בַּנֶּגֶב מִדְבָּרוֹ.
שִׁפְטוּ אַתֶּם בִּירוּשָׁלַיִם,
אִם לֹא הָיִיתִי צַוָּארוֹ…
תְּמוֹל מָצָאתִי קֶרֶן אַיִל,
אוּלַי הַקֶּרֶן עֲבוּרִי.
שִׁפְטוּ אַתֶּם בִּירוּשָׁלַיִם
אִם לֹא מָצָאתִי שׁוֹפָרִי.
תְּפִלִּים עַל הַחֹדֶשׁ (תש“י–תשי”א)