א    🔗

חִבּוּר חִבַּרְתִּי וְנֶחְתַּם

בְּעִתּוֹן לֹא מְצוֹדֵד:

עִתִּים הוּא קוֹל הָעָם,

עִתִּים הוּא קוֹל בּוֹדֵד.

חִבַּרְתִּי בְּמִלִּין

פֶּסַח עַל כּוּכִים.

הַדְּבָרִים אָמְנָם שֶׁלִּי,

אַךְ מִן הָאָרֶץ לְקוּחִים.

פֶּסַח לֹא הוּבַן,

כּוּכִים אַף לֹא בָּרִי.

וַהֲרֵיהֶם כְּמוֹ אוֹפַן

חֲמִישִׁי אוֹ הָרְבִיעִי…

אַךְ מִלִּים הֵן מַרְגְּלָאוֹת

בְּבָתֵּי וָתִיקִים.

וְיֵשׁ גַּם אוֹהֲלוֹת,

וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים.

יֵשׁ נִיב כְּ“נוֹבִי”־צֶדֶק

וְ“נוֹבִי”־שַׁאֲנָן.

הֶחָרוּז כָּאן קְצָת בְּ“סֶדֶק”,

אַךְ לֹא זֶה הָעִנְיָן –

בָּאָה “מַלְכָּא” פֹּה מִ“מְּלַוֶּה”,

כְּמוֹ, מִזַּאמוֹשְׁץ בָּא זַאבְּלַאבִי

וּכְמוֹ שֶׁבְּנֵי־בְּרַק –

מִפֶּסַח וּמָרָק…

אַךְ מֵעִנְיַן אוֹתוֹ חִדּוּשׁ

נוֹבִי־צֶדֶק שֶׁחִדַּשְׁתִּי

לוּלֵא קָפַץ בִּי עוֹד יַתּוּשׁ,

כִּי אָז הֶחֱרַשְׁתִּי.

וְהוּא מִלָּה מֵאֵין עִבְרִית.

מָשָׁל אֶזְרָח הִיא רַעֲנָן.

כְּאִלּוּ בָּאָה לְהַחְרִיד

אֶת הַנּוֹבִי שַׁאֲנָן…

הוּא יְרֻשָּׁה לֹא מֵאָבִינוּ –

זֶה הַנִּיב: “רְכוּשׁ נָטוּשׁ”.

אֶזְרָחִים אַךְ זֹאת הֵבִינוּ:

כוּשְׁמַנְטוּשׁ…

 

ב    🔗

מַה זֹּאת יַהְנְדֶס, יַהְנְדֶס?

חֶמְלָה עַל רְכוּשׁ שֶׁל עֲרִירִי.

חֶמְלָה עַל הַטַּפֵּיטִין

וְעַל לֶקֶט וּפֵאָה נָכְרִים.

מַה זֹּאת יַהְנְדֶס, יַהְנְדֶס?

הָאֱמֶת עִם הַפּוֹאֶטִין.

וּלְפִי הַדְּרוּשׁ־נָאֶה־דָרַשְׁתָּ –

הָאֱמֶת עִם הַטַּפֵּיטִין.

לֹא חָמְלוּ קְצִינֵי־תַּרְבּוּת־

“בְּטֶרֶם”־רַאסְקִין.

לֹא חָמַל סוֹפֵר “חֵרוּת”,

לְפִי הַטְּרַאסְקִים.

מַה זֹּאת יַהְנְדֶס, יַהְנְדֶס?

יָדוּעַ אַף יָדוּעַ לַפּוֹאֶט.

וִידִידֵנוּ הַ“דָּבָר”

דָּקַר עֵינֵי אֱמֶת.

הֲלֹא הִיסְטוֹרְיָה פֹּה בִּקַּשְׁנוּ?

אָכֵן. אֵינָהּ אֶלָּא בִּקּוּשׁ.

אֵינָהּ צַלַּחַת מְעוֹפֶפֶת

וְאֵינֶנָּה “כוּשְׁמַנְטוּשׁ”.

אֵינָהּ מַמְלֶכֶת צִ’ינְגִיס־חַאן

וְלֹא, חָלִילָה, עַם מָלֵק.

יְהִי יְשַׁעְיָהוּ כָּאן

וּבֶן־אָמוֹץ לֹא הִסְתַּלֵּק.

דִּבְרֵי יָמִים יָבֹר הָעָם

לֹא בְּסַיִף וְלֹא בְּכַחַשׁ,

לֹא בִּגְוִיל וְלֹא בְּדָם;

אֶלָּא בְּבֹר־לֵב – אוֹ בּוֹר הַשַּׁחַת.

שָׁם, יַפְטִירוּ, אִלּוּ לָנוּ הַבְּרִיחָה,

בְּבֵית תַּמְחוּי, כְּשֹׁךְ הַלַּעַס:

קְבַרְתֶּם אֶת הַ“בְּדִיחָה”

וְשִׁלַּמְתֶּם מִכִּיס הַכַּעַס.

 

ג    🔗

מַה הוֹעִילָה הֵעָלְמוּת

מִ“לֹּא אִגֶּרֶת וְלֹא אִמָּא”.

מַה יֵּלֶד לֵב אִם הַהַלְמוּת

הִשְׁלִימָה.

זַכָּאַי מְשׁוֹרְרַי! גַּם הַמֻּאַזִּין

שֶׁל יָמִים יָמִימָה

זַכַּאי לְיַהְנְדֶס שֶׁל פּוֹאֶטִין,

שֶׁל אֱמֶת בַּלֵּבָב פְּנִימָה.

שֶׁמָּצִינוּ בַּכּוּכִים

כִּי אָנוּ עַם יוֹרֵשׁ –

בָּרְכוּ עַל פַּת־אַחִים,

לַחְמָם שֶׁנִּתְבַּיֵּשׁ.

לְמַעַן הַשֵּׁם: מְנוֹרָה אוֹרָה,

לְשֵׁם שֶׁבָּהּ שִׁבְעָה קָנִים –

שְׂאוּ יְדֵיכֶם

אֶל הַפָּנִים.

מְנוֹרַת מָאוֹר שֶׁעַל הַגְּרוֹבְּלְיֶע

וְהַבַּיִת, הָרוּאִינֶע…

מְנוֹרַת מָאוֹר שֶׁל שְׁטִיבְּלְ טְרִיסְק

וְלִיזֶרוּנְיֶע.

עֲשָׁשִׁית שֶׁל רֹאשׁ פִּנָּה

וְשִׁישֶׁה שֶׁל גַּ’אעוּנֶה.

מְנוֹרַת נֵפְטְ שֶׁל דְּגַנְיָה

וְאוּם־גּ’וּנִי.

פַּנַס לוּכְּס שֶׁל מַעְבָּרָה,

שֶׁל אֹהֶל, שֶׁל בַּדּוֹן –

לְאֵם חֲבַרְבָּרָה

וּלְיֶלֶד מִצִּידוֹן.

מְנוֹרַת חַנָּה הִיא וּבָנֶיהָ,

שִׁבְעָה יָהֵלּוּן.

חָקוּק עַל כֵּן קָנֶיהָ

יַהְנְדֶס פּוֹילִין.

 

ד    🔗

וְצֵא לִרְחוֹב שִׁבְעָה קוֹנִים.

מוֹכְרִים הַיּוֹם. מָחָר שִׁלּוּם…

שִׁבְעֵיהֶם קוֹטְלִים שִׁבְעָה קָנִים

בְּלִילְיֶנְבְּלוּם.

רִיסֵי סְלִיחָה זִיו ז' הַקָּנִים.

בָּעָם אָמְרוּ סְלִיחוֹת עִם הַקָּנִים,

וּזְהַב מְנוֹרָה, אִם בְּעִלּוּם,

הָעָם אוֹהֵב בְּלִילְיֶנְבְּלוּם.

לַאנְדְסְמַנְשַׁפְטִין שֶׁבַּלְאֹם

בְּנֶשֶׁף־זֵכֶר הַשָּׂרִיד,

בְּלֵיל נֵרוֹת לָאֵם וּבְכִית,

בְּלִילְיֶנְבְּלוּם:

"בְּנֵי יְהוּדִים וִיהוּדִיּוֹת

נִצְחוּ כְּמֹכְּלוּם.

מוֹכְרִים אֶת חֶרֶב שֶׁל גָּלְיָת

בְּלִילְיֶנְבְּלוּם."

וַתִּחַדְּ חֶרֶב שֶׁל גָּלְיָת

מִסְּמֹךְ עַל אוּ"ם,

וְשׁוֹסְעֵי קִבּוּץ וְגָלֻיּוֹת –

סַלַאם עַלַיְכֻּם…

 

ה    🔗

הֶן־עָם וְלֹא כִּבְאֵר

וְלֹא כְּנַחַל מִן הַכַּעְבֶּה.

וּבָא רוּחָם וְלֹא עוֹבֵר,

וְהוּא רוּחָם מִן הָאַרְבֶּה.

כְּרוּחַ בָּאַרְבֶּה, עַם כֶּבֶד,

שְׁלִיחִים הָיוּ פֹּה לַמָּקוֹם

גְּמַלֵּי רִבְקָה וֶאֱלִיעֶזֶר בְּנֵי הַקֶּדֶם

וּלְפִיהֶם הַמַּחְסוֹם.

אֶת אַרְצֶנוּ הֵם הוֹתִירוּ

לַפְּלִיטָה,

וְאֶת עַצְמָם הִדִּירוּ

מִקְּלִיטָה.

וְהֵם יָצְאוּ לַעֲבֹד

בְּחֹמֶר וּלְבֵנִים.

יִוָּדַע עוֹד לֶעָתִיד לָבוֹא

מָה אָנוּ לְפָנִים.

אִם בָּנִים

וְאִם “חוֹרַנִּים”.

אִם עֵת אֲחוֹרַנִּית

וְאִם עֵת חוֹרִין.

אַדְמָתֵנוּ, הַכַּלָּה, בְּרֶגַע אַט

יְסוֹבְבֶנָּה מִי כִּרְאוּת אִישׁוֹן,

יְמַגְנְטֶנָּה אֶל הַתֹּהוּ בְּלֵיל שְׁאָט

לָשׁוּב אֶל בֹּקֶר יוֹם אֶחָד…

וְלֹא יְטִילוּנוּ אֶל הַיָּם

שִׁבְעַת מַלְכֵי עֲרָב.

אַךְ מְשֹׁךְ אֶת אַדְמָתִי מֵהָעֲיָם.

רוּחָם עֲצֹר מִלֵּיל גָּרָב!

כִּי הֵם מֵימָם יַשְׁאִיבוּ

לֹא מִבְּאֵר.

וְאֶת רוּחָם יָשִׁיבוּ

לָאַרְבֶּה.

בַּכּוּכִים מָצִינוּ

שְׁתַּיִם חֲרוּטוֹת:

לְאַבְרָהָם אָבִינוּ

שְׁתַּיִם עֲקֵדוֹת.

יִשְׂרָאֵל, עַמִּי מְעַט,

עוֹד אָנוּ עֲקוּדִים.

הַלָּה שֵׁנִית יִשְׁלַח הַיָּד

וְאָנוּ מוּשָׁטִים.

בַּשֵּׁנִית יִשְׁלַח הַיָּד…

כִּי לְשָׁקְלֵנוּ אִם שָׁוֶה…

כִּי מִסִּינַי עוֹד לֹא יָרַד

הַלָּה: הָרוּחַ בָּאַרְבֶּה.

וּבַכּוּכִים שָׁשַׁר מָשׁוּחַ

וְנֻקְשֶׁה:

כִּי יִקְדַּם יְהוֹשֻׁעַ

לְמשֶׁה

וּבָא בִּן־נוּן

בְּשַׁעַר עָם.

וּבָא מָשִׁיחַ

בֶּן עַמְרָם.

ערב יום הכיפורים תשי"ג.