…מוּתר – ומוטב – לומר יַהְנְדֶס, שהיא מלה המצפּוּניוּת היהודית והחמלה בקֶרב יהודֵי פולין. אף במחוזות שלא נוגעה – היתה קינת. היתה ה“יהודות” של יהדות פּולין. מִרמַז שׂפתיה ומִפתח לבה, מבחן נפשה ומִכמן רוחה כל יום תמיד. היא השארת הנפש והשארת הלב שלה; ה“שמע” שבּוֹ חתמה לרגע עיניה־נצח.

כּוֹבַע שְׁכִיב־דֹּפֶן שָׁאַף

בֵּין כָּתְלֵי בֵּית הַנְּכוֹת שֶׁל בְּצַלאלְלְ.

הָיָה כָּרוּךְ עַל רָאשֵׁי בָּתֵּי־אָב.

הָיָה כָּעוּךְ – וְצָנַח כְּזַלְזַל.

וְאַחַר שֶׁנֶּאֶמְרוּ כָּל מִשְׁלֵי

בַּעַל־שֵׁם־טוֹב בִּלְשׁוֹן הַסְתִּירִינִי,

בַּת קוֹל מִ“בְּצַלְאֵל, יְרוּשְׁלֵם”,

אוֹמֶרֶת מַרְאַיִךְ הַרְאִינִי: –

"הוּנַא מַחַטְטַתְּ אִישְׂרַאִיל!

מִתּוֹכֵכִי הַקּוֹל, יְרוּשְׁלֵם,

מִתּוֹכֵכִי הַהֵד וְהַצֵּל,

הַשָּׁבִים אֶל שְׁעָלַיִךְ!"

וְיָצָא מִזַּלְזַל אֲרִיעָף;

וְכוֹבַע־שֶׁל־רֹאשׁ – מִבְּצַלאלְלְ.

הֻדַּף הַשֶּׁל־רֹאשׁ וְלֹא שָׁב.

אָץ וְצָלַח כְּצִימְבַּל:

הוּנְ־נְ־נַ־אַ מְקוֹם יִשְׂרָאֵל!"

הָיָה נֵס מִתּוֹכֵכִי. מִכָּל שְׁעָרַיִךְ.

קִיר־שֶׁל־שׁוּבָה יְרוּשָׁלַיִם,

הַרְאִינִי מַרְאַיִךְ.

רָאִינוּ בָּךְ קוֹל עֲנָוִים,

שַׁחֲרִית וְעִבְרִית וְעַרְבִית

עַל־שׁוּם יִידִישׁ שַׁכּוּלַת מְנִיבִים

וְיַהְנְדֶס לָשׁוֹן הָעִבְרִית

שֶׁאוֹמְרִים בָּהּ: קָרְבָּן שֶׁעוֹלֶה.

וְאוֹמְרִים בָּהּ: נוֹפֶלֶת הָאֵשׁ…

מִי אֻמָּה, וְלָשׁוֹן לָהּ דּוֹמֶה?

צְאוּ, הִתְחַקְּרוּ־נָא, אִם יֵשׁ!

מַעְיָן שֶׁל פָּנִים מְפַכֶּה מִלּוּלָהּ:

צִפֹּרֶת־הַגֹּרֶן זוֹ הִיא מְאַלֶּמֶת.

אֲפִלּוּ מָקוֹם לֹא נוֹדַע צִלְצוּלָהּ –

הִיא נוֹדְעָה, לָאֱמֶת, וּמְחַיֶּמֶת:

"עַלְמָתִי, שֶׁעֻצַּבְתְּ בַּשָּׂדֶה הַקָּצוּר,

אֵזוֹר שֶׁל מָתְנֵךְ – שִׁבֳּלַי.

עַד גֹּרֶן לִי פַּעַם – שָׁמַרְתְּ כְּאִסּוּר.

עַכְשָׁו, מִשֶּׁבָּאת – שָׁאַלְתְּ עָלַי.

עַלְמָתִי, אֲלֻמָּה, אַתְּ עוֹבֶרֶת הֲלֹם.

יִרְאוּךְ הַקּוֹצְרִים – לֹא יַחְקֹרוּ.

טוֹבָה כָּאן עֲלֵיכֶם־שָׁלוֹם,

רוּת מִזִּמְרַת הַגֹּרֶן!"

זֹאת הַשְׁאָרַת־נֶפֶשׁ מִפּוֹילִין.

יָצְאוּ מִן הָעוֹלָם כְּיוֹם אוֹר.

בַּעֲבוּרָם לְבָבוֹת לֹא יִפֹּלוּ.

יָצְאוּ מִן הָעוֹלָם כְּיוֹם בְּרֹא.

הֵם הָלְכוּ בְּשָׁעָה, בְּשָׁעָה,

בִּשְׁעַת אֶפֶס־הֲוַי.

הֵם הָלְכוּ בַּיַּעַר, בַּיַּעַר,

בְּלִי אֶפּוֹס־לְוַאי.

אֶת הַיַּהְנְדֶס עָשׂוּ לָהֶם אֶפּוֹס,

הָפְכוּ אֶת הַדִּין לְשׁוּרָה.

נָתְנוּ לָנוּ מַשֶּׁהוּ (עֶפּעֶס)

לָשֵׂם בִּמְגוּרָה.

הֵם הָיוּ אוֹהֲבֵי הָעוֹלָם.

לְאָדָם הֵם רָקְדוּ מַה־יָּפִית.

"בּוֹא וּרְאֵה: חַי אָדָם בָּעוֹלָם,

וְהַמֶּלֶךְ דּוֹמֶה לְדָוִד.

בּוֹא וּרְאֵה: הָאָדָם –

מֵהַדְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר.

בּוֹא וּרְאֵה: כָּל־הַבָּשָׂר כְּדַאי,

עַל דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם תֵּאוּר."

וַחֲתָם… שֶׁלֶט נָע עַל הַיַּעַר:

"מִי רָאָה – שָׁאֲטוּ הַכְּבָשִׂים,

הַמְשֻׁטִּים גָּהֲרוּ, חַ־חַ־חַ…

אַךְ בַּיִת גְּבָרִים אֲחוּזִים

אָכַל אֶת הַקַּשׁ הַמְבֹעָר,

רַק בַּיִת, שַׁאקַאל בּוֹ חוֹסִים,

הֵרִיחוּ כְּבָשִׂים בֶּעָפָר.

אִי־לָכֵן מִתְבַּקְּשִׁים מִתְחַפְּשִׂים,

הֵם־מֵאֶתְמוֹל שֶׁנִּמְרֹדוּ,

הֵם בְּקַרְנֵי הַקִּירָה.

שֵׁשֶׁת יָמִים יַעֲבֹדוּ

וַנִּבֶז לָהֶם כָּל הַמְּכוֹרָה.

כִּי אָחֲזוּ בְּקַרְנֵי הַפָּרָה

וְאוֹחֲזִים אֶת עֵינֶיהָ – –"

וַתִּפֹּל הָאֱמֶת עַל חַרְבָּהּ.

אָז הַשֶּׁמֶשׁ נָפְלָה עַל קַרְנֶיהָ.

וּמַה בְּיַאלִיק אוֹמֵר? צְבִי

לְטִיסָה רְחוֹקָה וְעַלִּיז

• כַּנַּר הָרוּחוֹת רְאֵם קַרְנָיו –

מְצֻיָּר בְּיַד שֶׁלֶט אִטְלִיז.

וּמַה בְּיַאלִיק אוֹמֵר? זֶה הַשְּׁוָר

אֲרֻכָּה לְשׁוֹנָם שֶׁל שְׁוָר.

אֲרֻכָּה לְשׁוֹנָם שֶׁל שְׁוָר

וְלִתְקַע לֹא יֵדְעוּ בְּשׁוֹפָר…

וּמַה בְּיַאלִיק אוֹמֵר? שֶׁנּוֹרָא

מִי יִתֶּן־לָךְ קוֹל, יִשְׂרָאֵל!

לֹא הִגּוּ אָז “פּוֹלִין”, כָּךְ, מִלְּרַע,

פּוֹילִין הִגּוּהָ – מִלֵּב.

הָגוּ – בַּיְצִירִים שֶׁבָּצֵקוּ.

אֵלּוּ רַגְלַיִם צָלֵקוּ.

לָעֶרֶב יַבְרִיכוּ בִּרְכַּיִם

מִתַּחַת דַּבֶּשֶׁת שַׁדַּי.

הָגוּ בַּגָּמָל, יִתְבָּרַךְ,

שֶׁהֶעֱלָה אֶת רִבְקָה בְּגִיל רַךְ.

שׁוֹמֵעַ יֵשׁ! אַךְ מַלְאָךְ מִמִּילְיוֹן

לְהָגָר כְּבָר הִבְטִיחַ לִגְיוֹן.

הֲיַעֲלוּ לַעֲקֵדָה צִחֵא־צִיחַ?

יִשְׁמָעֵאל הוּא הַבֵּן שֶׁהוּחַס.

הוּא הַבֵּן – הוּא מַלְאָךְ הַמַּבְטִיחַ.

וּמַלְאָךְ־לְהַבְטִיחַ לֹא חָס.

הֲמִבְּלִי אֵין בְּאֵרוֹת,

יִשְׁמָעֵאל וְעֵשָׂו בְּכוֹרִי?

וַתֵּצֵא מַכַּת בְּכוֹרוֹת

מִבְּאֵר לַחַי רֹאִי.

שָׁמְרָה בְּלִבָּהּ… וְהִלְבִּישָׁה

רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל וְהֶחֱשִׁישָׁה

פֶּן יִשְׁמַע אֵל וְהֶחְמִישָׁה

יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל.

קָם אֱלִיעֶזֶר בַּעַל מֶזֶג,

וְרָם אֱלִיעֶזֶר בַּעַל מֶשֶׁק,

וַיַּעַל עַל גּשֶׁם דַּבֶּשֶׁת־

גָּמָל מִתְגַּבֵּהַּ לַמֶּשֶׁךְ.

וְנִסְתָּר – עַד אָסְפֵי הַשַּׁלֶּכֶת.

גָּמָל יָקָר־הוֹלֵךְ (עִם רָבִיד).

"בַּיִת, לְכוּ וְנֵלֵכָה!

הַחֲרֵשׁ עוֹד יוֹתֵר מִבָּהֳנֶךָ,

מֵהַרְחֵק הוּא הוֹלֵךְ לְהָבִיא.

מֵהַרְחֵק, מֵהַרְחֵק הוּא הֵלֵכָה.

לְעִתִּים, בְּצָרַי, הִרְעַמְנוּךָ אֶחָא:

מְיֻפֶּה־כָּךְ! וְכִי מַה זֶּה תָּבִיא?"

לֹא קַל עִם תַּרְמִיל הַגְּרוֹרִים… בְּרַם

הוּא כְּתֹנֶת־סֵתֶר לִצְרוֹרָם.

כִּי אִם בְּתַרְעֵמָה –

אָז מָה?!

הַאִם נָא יֵשׁ אָבִי?

הַאִם נָא אִמָּא יֵשׁ?

כִּי מִכְתָּבִי

הָיָה בּוֹשֵׁשׁ:

"חָנֵּנוּ, נַעַר,

וְיַגִּיעַ,

פִּסַּת הַנְּיָר,

פִּסַּת רָקִיעַ."

לֹא עַל לֶחֶם

הוּא שֵׁחָם.

לֹא עַל לֶחֶם,

לֹא עֲלֵיכֶם.

בַּאֲשֶׁר־בְּכֵן,

הֲיֵשׁ בָּזֶה?

מִכְתָּבִים

אֲנִי נוֹשֵׂא…

הִתְבַּשְׂרוּ שִׂפְתֵי הַשָּׁכֵן

–בְּמַפּוּחִית שֶׁל מְבוּכִית –

כִּי כֵן:

Tam – אֵין.

בְּשָׂשׂוֹן, אֵפוֹא, תִּסֹּב תַּרְמִילָתִי… בִּגְלַל

שֶׁהִיא נִמְשֶׁכֶת אֶל הַכְּלָל.

כִּי אִם בַּטַּלְטֵלָה –

בְּטֵלָה.

בַּתַּרְמִיל דַּף מִשִּׁיר־הַשִּׁירִים וּקְלָף

מֵעוֹר צְבִי בְּקִפְלֵי־קִפְלַיִם וְאַף

קְדֵרָה שֶׁל מִצְרִים וְכָנָף

מִלִּבְנַת הַכְּנָפַיִם.

חַף הַמֶּרְחָף! וְאוּלָם

כְּסַם לַפְּרָחִים –הַכַּלָּנִית.

יִתְקָעָה בְּדַשּׁוֹ הָעוֹלָם

וּכְצֵאתוֹ לַחֻפְשָׁה – לֹא אִכְפַּת.

שֶׁבְּכָל הַזְּמַנִּים הַקָּשִׁים

עָלְתָה לְחֻפָּה כַּלָּנִית.

וַתּוּרַשׁ לִרְשִׁישִׁים

וַתֻּקַּשׁ לִקְשִׁישִׁים יוֹנָתִי.

הַסִּפּוּר־בְּעָלְמָא עַל קוֹסְמוֹ הַפָּלִיט,

אַתָּה שְׁתֹק! הַמַּסָּה – לַבָּנִים.

אַשְׁרֵיכֶם מֵיתְרֵיכֶם בַּסִּפּוּר, טַפְלַיָּא.

בַּסִּפּוּר־לְפָנִים. לְפָנִים –

הַחֹרֶף זָקַף

נְחִירֵי אַפָּיו.

בְּחֹרֶף חָרִיק

וּבְשֶׁלֶג שָׁרִיק.

וְאִם גַּם הִרְחִיקוּ רַחֲקוּת

הַכְּפָר, הַנָּהָר וְהַשְּׁוָר –

הָיָה בָּהֶם אָז מִדַּחֲקוּת

הַשְּׁוָרִים שֶׁחָצוּ עַד צַוָּאר.

עַטְאָפֵל שָׁם לְמַעַל בָּהָה

–כְּנַף טַחֲנַת־רוּחַ־הָרִים –

וּלְמַטָּה צִלּוֹ פְּנֵי נָהָר

מְחַלֵּף אֶת צַוְּארֵי הַשְּׁוָרִים.

כָּזֹאת טַחֲנַת כְּנַף הָרוּחַ:

רוּחַ־רוּחַ.

שְׂמֹאל וְיָמִין הִיא תָּנוּעַ:

הוּא אַךְ. הוּא אַךְ.

וַיִּנּוֹעוּ עָלֹה וְהָפוּךְ

אַוָּזִים בְּנֵי הָאָחוּ.

הָאַשּׁוּחַ, הַנָּהָר הַשָּׁפוּךְ –

הֵיאַךְ הֵם שֻׁפְּכוּ וַיִּשְׁתָּחוּ.

וּבָרָקִיעַ – בָּרוּר – הַגַּלְגַּל.

גַּלְגַּל־מַיִם נִקְצָף וְנֶחֱרָץ.

נִצְנְפוּ הַדְּגָנִים לִפְנֵי עָל.

וַיְּיקַץ הַטּוֹחֵן. וַיֶּחֱרַד.

יָרְאוּ יְלָדִים שַׂקִּים בָּר.

הַדָּגָן לֹא בָּא לָאַמְבָּר.

הִשְׁתַּפֵּךְ הַדָּגָן בְּעִקּוּף

וַיְזַמֵּר מִן הַשַּׂק הַנָּקוּב.

הַטַּחֲנָה הַשֵּׁנִית – גַּלְגַּל־מַיִם:

• “רֵ־חַי־יִם, רֵ־חַי־יִם!”

• הַס מִגַּלְגַּל… מֵהָמֹה עִם…

אַךְ עַטְאָפֵל לֹא יָנוּחַ. הוּא אַךְ.

אַחֲרוֹנֵי קַשׁ מִסְפּוֹא בְּאוֹר צַר.

דְּגָנִים בְּמִדְגֶּה זְהַב עֲרַאי.

וּבָאוּ שָׁמַיִם, נָשְׁקוּ לַשְּׁוָר.

וְנָשְׁקוּ לַנָּהָר – וְנִלְקַח מִן הַמַּי.

זְקַן הַטַּחֲנָה אָז גָּוַע.

בּוֹר הוּטַל כְּשַׂק קֶמַח,

טוֹב אִם מֵת מִשֶּׁכְּבָר.

מִן הַסְּתָם עוֹלֶה צֶמַח.

וְעוֹלֶה עַל הַכֹּל שֶׁעָבַר

גִּלּוּי הֶעָפָר.

יֶעֱרַב הֶעָפָר. וּבְרִגְבּוֹ

יֶעֱרַב הָעוֹלָם אֲשֶׁר בּוֹ.

בּוֹ הַחֹרֶף שָׁרַק

עֲלֵיכֶם, טַפְלַיָּא.

וְהֶרֶג הָרַג

הָא טַלְיָא.

לָקַח יְלָדִים

לְעִיר מַעֲטֶרֶת.

נָשְׁמוּ גְדָיִים

בְּעִיר אַחֶרֶת.

בְּעִיר שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יֵחַתּוּ

וְשָׁכְבוּ לִישֹׁן בְּשָׁעָה שֶׁבַע,

יוֹדִיעוּ בְּ“הוּנַא מַחַטְטַתְּ”:

עִירֵנוּ כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע.

בּוֹאוּ בֶּאֱמֶת יְרוּשְׁלֵם.

שֶׁתִּרְאוּ יְלָדִים לְקוּחִים וְאוֹנִים,

שֶׁתִּרְאוּ הַקּוֹלוֹת שֶׁלָּהֶם

כִּי לֹא נִים.

רוּחַ קְהִלּוֹת בְּתוֹכֵכִי.

לֹא נָפְלוּ בִּלְבָבָן הָרוּחוֹת.

וְאָמַרְנוּ: רְאֶינָה, רְאֶינָה,

כְּשׁוּבֵנוּ מִסְּלִיחוֹת.

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם,

עֲלֵיכֶם שָׁלוֹם.

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם,

עֲלֵיכֶם שָׁלוֹם.

וּלְאִמִּי עוֹד כּוֹתְנַיִ מִכְתָּב.

אֲנִי נוֹשֵׂא־מִכְתָּבִים שֶׁל אִמִּי,

אֲנִי דַוַּר תִּיק סוֹדִי בַּל־אֶפְתַּח –

וְלֹא נְגִיד עֲתִידוֹת לְאֻמִּי.

רַק כּוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם כְּקַנַּאי

לְהַלְעִיט אֶת נַפְשִׁי כְּעָרֵל.

אֶת שְׁמָהּ שֶׁהָלַךְ לְפָנַי

וּמַדְבִּיק לוֹ בּוּל־קֶבֶר־רָחֵל.

חֲתִימָה    🔗

נִתְחַכְּכוּ הַדְּבָרִים בְּלִי מֵשִׂים.

עוֹמְדִים הָיִינוּ בְּנוֹשֵׂא מְשֻׁמָּשׁ.

מְקוֹמוֹת יֵשׁ קַלִּים וְקָשִׁים.

הַבֵּאוּר לֹא בֵּאוּר שֶׁל חֻמָּשׁ.

עוֹמֵד הֵן הַזְּמַן עַל סְיָג

לִשְׁתִיקָה, לְשִׁכְחָה –הַהֶחְכֵּם:

וְהוּא כְּבָר יוֹצִיא אֶת הַפְּסָק:

הַשְּׁתִיקָה־שִׁכְחָה – כְּהֶסְכֵּם.

הַאִם לֹא אֲהַבְנוּם? הֵם נִשְׁמָטוּ.

הִנֵּה לֹא בָּאוּ אֶל קֶבֶר־שֶׁל־יָם…

סְפוּנוֹת הַמָּשִׁיחַ, לֹא מְשִׁיתוּם!

וְהִנֵּה בָּאוּ אֶל קַרְקַע הָעָם.

וְלִרְאָיָה יָבוֹא עַל הַחֲתוּמִים

–יִקְפֹּץ בְּיָד אוֹת כָּכָה־סְתָם –

עֵד אֶחָד. עֵד עֲמָמִים,

שֶׁרָאָה אוֹתָם רַק לִפְנֵי זְמַן:

עֲזַאי אֶת עַמְּךָ הִכָּה בְּאֵירוֹפָּה

בְּכָל הַבָּא בְּיָד – בְּעָרְפַּיִם.

כְּכָל אֲשֶׁר הוּשַׁת אֵרַע פֹּה

לְעַמֵנוּ כְּפוּלֵי הַכְּתֵפַיִם.

לֹא אֲהֵבָם וַעַד עַרְבִי הָעֶלְיוֹן.

לֹא אֲהֵבָם וַעַד עַרְבִי, אָח אָמִיד.

כִּי נִשְׁקַף בְּאָרְבָּה לְכִלְיוֹן.

כִּי דִבֵּר אֶל עַמּוֹ לֹא־עַמִּית.

וְלָנוּ אֵם נִשְׁקְפָה כְּאַלְמוּת

מִהְיוֹת יַד עֲזַאי בָּעָרְפַּיִם.

אֵם עִם נֵר וְיָדָהּ עִם פָּמוֹט

וְעִם יָשָׁר־בַּפָּנִים בָּעֵינַיִם:

הַמְצֵא נְכוֹנָה לָעַמִּים,

נַחֲמֵם עַל שִׁבְרָם שֶׁהָלַם.

חַמִּים חַלְלֵיהֶם, וַחֲלָלֵינוּ חַמִּים,

וּמָצְאוּ הָעַמִּים אֶת גְּבוּלָם.

תשט"ו