הַפָּנָסִים כָּבוּ. הַצּוֹפָרוֹת הִצְרִידוּ.
וּבְנֵי-אָדָם חָפְזוּ – כִּכְלוֹת הַכֹּל.
וְאִישׁ לֹא שָׂם אֶל לֵב אֵיכָה הֵלִיט עֵינַיִם
וַיֵּבְךְּ בְּאֶפֶס-קוֹל.
וְאִישׁ לֹא שָׂם אֶל לֵב אֵיךְ עַל צְרוֹרוֹ בַּסֵּתֶר
הוּא הִשְׁתּוֹחַח כְּמוֹ הֶעֱלִים אֵי סוֹד
אֵיךְ הוּא רָצָה לִזְעֹק אֶל אֶלֶף-הַגֻּלְגֹּלֶת:
עֲמֹד! עֲמֹד!
עֲמֹד וּבְכֵה – אִם עוֹד יָדַעְתָּ בֶּכִי!
עֲמֹד וּצְחַק – אִם כְּבָר שָׁכַחְתָּ בְּכוֹת!
אַךְ פָּנָסִים כָּבוּ. הַצּוֹפָרוֹת הִצְרִידוּ.
וְלֹא נִשְׁמַע הָאוֹת.
לֹא עוֹד יִבְכֶּה אָדָם. לֹא עוֹד יִצְחַק זֶה אֶלֶף-הַגֻּלְגֹּלֶת.
רַק אֵי-שָׁם יֶלֶד מִשּׁוּם-מָה
זָהָב טָהוֹר דּוֹמֵעַ אֶל אֵין-אֹזֶן.
דְּמַע יֶלֶד דְּמַע!