הָהּ סַבָּא – צְבִי מֻדָּח בֵּין הַרְרֵי הָאֶלֶף.

שְׁנֵיהֶם פָּגְעוּ בְּךָ בְּלַיְלָה מִלֵּילוֹת.

הָיָה זֶה לֵיל-נְבוֹ – מֻצְלַף חֲזִיז וְדֶלֶף.

מֵאָז אָמְרוּ: הוּא מִשְׁתַּכֵּר כְּלוֹט.

יָצָאתָ אֶל הָרְחוֹב. סָבִיב – חַשְׁכוּת וָרֹגַע.

מִפְזַר בָּתִּים כְּפָנָסִים כְּבוּיִים.

וְרַק אַתָּה רָאִיתָ אֶת הַנֹּגַהּ

אֲשֶׁר אוֹתֵת מִמֶּרְחַקֵּי אִיִּים.

הַנֹּגַהּ הַמְיֻגָּן! וַדַּאי זֶה הוּא לָהַט כֹּה

בִּדְיוֹקָנְךָ הַגֵּא וְהַמְאַפֵּס

עֵת קֳבָל עָם יוֹם-יוֹם עַל אֵל נְנַתְּקָה

שָׁפַכְתָּ אֶת בּוּזְךָ הַמִּתְחַפֵּשׂ.

בּוּזְךָ הַמִּתְחַפֵּשׂ בַּהֲלִיכוֹת אִוֶּלֶת

(כִּי אֱלֹהִים – כַּסְּנֶה בַּאֲפֵלַת הַדָּם).

וְהֵם בְּעָבְרְךָ אָטְמוּ לֵבָב וָדֶלֶת

לְבַל יַחְדֹּר חָלִילָה לַעַג הַמְדֻמְדָּם.

אֵי סַבָּא גָר? – שָׁאַל וְלֹא הִרְפָּה הַנֶּכֶד.

נֵלֵךְ נֵלֵךְ אֶל סַבָּא’לִי אִמִּי!

סָבְךָ נִפְטַר – אָמְרָה – אָסוּר אֵלָיו לָלֶכֶת.

(בִּקְצֵה הַחֶדֶר סַבְתָּא הִתְיַפְּחָה בִּדְמִי).

הַנֶּכֶד לֹא הֵבִין אֶת סוֹד בִּכְיָהּ שֶׁל סַבְתָּא

שֶׁבְּעַרְבֵי בֵּית-אָב אֶת הַקַּדְרוּת הֵלִין.

הַנֶּכֶד רַק שָׁמַע כִּי הֵם אוֹמְרִים: קַרְקַפְתָּא

דְלָא מַנַּח תְּפִלִּין…

וְעוֹד אָמְרוּ: שִׁכּוֹר…

וְעוֹד: מִזֶּרַע קַיִן…

וְעוֹד: תָּמִיד מַלְעִיג מַטִּיחַ וְנִרְגָּן…

וְהֵם לֹא פִּלְּלוּ כִּי בַּעֲנַן הַיַּיִן

אַתָּה מַסְתִּיר הַנֹּגַהּ הַמְיֻגָּן.

כִּי הֵן אַתָּה סָבִי יוֹתֵר מִכָּל בְּנֵי חֶלֶד

יָדַעְתָּ אֶת הַסּוֹד הָאֱלֹקִי:

לִבְכּוֹת. פָּשׁוּט: לִבְכּוֹת. כַּאֲשֶׁר יִבְכֶּה רַק יֶלֶד

שֶׁנֶּעֱזַב בְּחֶדֶר עֲנָקִי.

עַזְבוּת וְשִׁכָּרוֹן – זֶה צֶמֶד הַכְּנָפַיִם

הַמְחֻכְלָלוֹת מִצֶּבַע דַּם הוֹזֶה.

וְהֵם שֶׁהִמְרִיאוּךָ תָּמִיד בֵּין הַחוֹפַיִם:

חוֹף הַיָּגוֹן מִזֶּה – וְחוֹף הַבּוּז מִזֶּה.

אֲבָל הַדָּם הוּא סְנֶה. הוּא גֹב אֵלִים וָפַחַד.

וְהוּא מֻכְרָח הָיָה סוֹף-סוֹף לְהִדַּרְדֵּר…

אָז נִגְדְּעָה כָּנָף (אוּלַי שְׁתֵּיהֶן גַּם יָחַד?)

הֵם מְצָאוּךָ מֵת מֵאֲחוֹרֵי גָדֵר.

כֹּה מַתָּ סַבָּא זַ"ל בֵּין הַרְרֵי הָאֶלֶף

בְּמִשְׂרְפוֹת אֵימָה בְּלַיְלָה מִלֵּילוֹת.

וְלֹא לַשָּׁוְא עַכְשָׁו אֶת תַּמְרוּרֵי הַדֶּלֶף

זֶה נֶכְדְּךָ מוֹסֵךְ כְּיֵין הַתַּרְעֵלוֹת.

כִּי גֹעֲשׁוּ גוֹיִים כְּתַבְעֵרָה בַּיַּעַר

וַיִּתְבּוֹסֵס אָדָם בֵּין אֶלֶף חַלָּפִים.

הֵן לֹא לַשָּׁוְא סָבִי בְּהִתְקַדֵּשׁ הַסַּעַר

שָׁקְטוּ הַמַּזָּלוֹת בִּשְׁמֵי אֲדָר יָפִים.

הֵם זָמְמוּ מְאֹד עַל אָבְדָּנִים יָבֹאוּ.

הַיּוֹם רוֹבֵץ נִינְךָ זוֹרֵחַ וְנִדְרָס:

אַשְׁרַי וְאַלְלָי כִּי יוֹם גֹּחִי מִתֹּהוּ

נוֹעַד לְהֵא אֲדָר אֲשֶׁר לִשְׁנַת תַּרָ"ס.