רקע
אברהם שלונסקי
סֻלָּם בְּאַכְסַנְיָה
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: (מרחביה - תל אביב): ספרית פועלים, 0; תשל"ב 1971

זָכַרְתִּי סֻלָּם לֻלְיָנִי. וְחָתוּל הַפּוֹסֵעַ בְּטֶפֶף

עֵינָיו עֲגֻלּוֹת וִיְרֻקּוֹת וְגוּפוֹ הַזּוֹמֵם מָאֳרָךְ.

וְאָדָם הָעוֹלֶה לִקְרָאתוֹ וּמִצְחוֹ מִשְׁתּוֹקֵק לְטוֹטֶפֶת:

אָדָם בְּסֻלָּם לֻלְיָנִי בְּאַכְסַנְיָה נִדַּחַת בַּכְּרָךְ.


מַה נָּקֵל בִּפְגִישָׁה שֶכָּזֹאת שֶׁעֵינַיִם בָּאֹפֶל רָאוּהָ

בְּמָה-שֶׁאֵׁינוֹ הַאֲמֵן וּבְלִי דַעַת מַדּוּעַ‏ לִרְצוֹת

לְאוֹרוֹ שֶׁל הַנֵּר הַמְּכֻרְסָם עַל שֻׁלְחַן-הַכְּתִיבָה הָרָעוּעַ

בְּחֶדְוַת אוֹתִיּוֹת עִבְרִיּוֹת לַעֲרֹךְ אֶת תִּקּוּן-הַחֲצוֹת.


הֲשָׁכַח הָאָדָם תְּפִלָּתוֹ אוֹ בַּיַּעַר תָּעָה וְנִדְמֶה לוֹ

כִּי בַּיַּעַר הַזֶּה הַבּוֹעֵר יְהַלְּכוּ רַק חֵרֵשׁ וְסוּמָא?

וְלֹא עַיִן רוֹאָה אֶת הָאֵשׁ וְלֹא אֹזֶן שׁוֹמַעַת הַפֶּלֶא…

הָאָדָם לֹא שָׁכַח תְּפִלָּתוֹ. הָאָדָם רַק נָבוֹךְ בָּאֵימָה.


שְׁתִיקָתוֹ-מִתְּפִלָּה בַּיָּמִים – הִיא כְּאֵלֶם נִדְהָם שֶׁלַּיֶּלֶד.

שְׁתִיקָתוֹ הִיא שַׁוְעָה חֲטוּפָה שֶׁל לָשׁוֹן שְׁדָּבְקָה לְחִכָּהּ.

הָאָדָם מִתְחַבֵּא מִסּוֹדוֹ וּמִפַּחַד שׁוֹגֶה בְּאִוֶּלֶת…

לוּ הָלְכוּ לוּ הָלְכוּ עַד אֶחָד – וְהָיְתָה לִתְפִלָּה הַשְּׁתִיקָה.


הֵם הָלְכוּ. הַסִּמְטָה הַדְּרוּגָה בְּטַלִּית עֲרָפֶל מִתְעטֶּפֶת.

הִיא כְּשִׁיר-מַעֲלוֹת הַגּוֹלֵשׁ אֶל מִשְׁכַּן אֱלֹהוּת יְתוֹמִית.

וְסֻלָּם לֻלְיָנִי בַּמָּלוֹן. וְחָתוּל הַפּוֹסֵעַ בְּטֶפֶף.

חֶדֶר קַר וְאָפֵל - כְּאֶתְמוֹל. וּכְתָלָיו אַרְבָּעָה – כְּתָמִיד.


כְּ-שִׁוִּיתִי – עַל קִיר כְּנֶגְדּוֹ – תְּמוּנָתוֹ שֶׁל אָבִיו הַמָּנוֹחַ.

וְהַיָּד הַחִוֶּרֶת מְאֹד אַט רוֹשֶׁמֶת: “אִשְׁתִּי הַיְקָרָה”.

הוּא יוֹדֵעַ: בָּרֶגַע הַזֶּה יְכוֹלָה הִיא לָבוֹא וְלִפְתֹּחַ

אֶת הַדֶּלֶת שֶׁעוֹד מְצַפָּה בְּאַכְסַנְיָה דַלָּה וְקָרָה.


אֵי-אַזַי בְּאַכְסַנְיָה כָּזֹאת (כָּל בָּתֵי-הַמָּלוֹן שֶׁלָּעֹנִי

תּוֹאֲמִים כְּמַרְאֵה הַסְּפִינוֹת בְּנָמָל נֶעֱזָב מֵאָדָם)

וּמִבַּעַד לְקִיר שְׁכָּזֶה אַתְּ הִקְשַׁבְתְּ-לֹא-הִקְשַׁבְתְּ אָז כָּמוֹנִי

חֲבָטָה אֲטוּמָה כְּשֶׁל גּוּף שֶׁצָּנַח עַל רִצְפָּה וְנָדַם.


וּכְשֶׁבֹּקֶר שָׁחוּף בַּחַלּוֹן הֶעֱוָה פַּרְצוּפוֹ הַיָּגֵעַ

לֹא שִׁעַרְנוּ דָבָר. וְרַק אַתְּ עַל כְּתֵפִי הָרוֹעֶדֶת נִשְׁעַנְתְּ.

אַחַר-כָּךְ: צְעָדִים בַּסֻּלָּם… לְחָשִׁים… וְאָנֹכִי שׁוֹמֵעַ:

בַּעֲלַת-הַמָּלוֹן מְסַפֶּרֶת: “Un russe” וְרוֹטְנָה: “אֶמִיגְרַנְט”.


וְהִנֵּה: שׁוּב אַרְבַּעַת כְּתָלִים וְשׁוּב חֶדֶר מֵעֵבֶר מִשָּׁמָּה.

הַאַצְמִיד אֶת אָזְנִי וְאַקְשִׁיב לִנְשִׁימַת הַגּוּפִים בַּדְּמָמָה?

לִי נִדְמֶה: הָאַכְסַנְיָה רֵיקָה כִּסְפִינָה בְּנָמָל שֶׁנָּשַׁמָּה.

לִי נִדְמֶה כִּי לְפֶתַע אֶשְׁמַע – שׁוּב כְּאָז – חֲבָטָה אֲטוּמָה.


אַךְ אֵין קֶשֶׁב. רַק צֵל שֶׁל אִוְשָׁה שֶׁל קָצִיר אוֹ רִשְׁרוּשׁ מְטֻטֶּלֶת.

הַמָּחוֹג הָאִלֵּם כְּבָר קוֹצֵר אֶת קָמַת הַשָּׁעָה הַבְּשֵׁלָּה.

עוֹד מְעַט יַעֲצֹם גַּם לֵילִי אֶת עֵינָיו שֶׁעָיְפוּ מִתּוֹחֶלֶת

וְעַל סַף-שִֹפְתוֹתַי יְלַבְלֵב שֵׁם אִשְׁתִּי הַיָּפֶה כִּתְּפִלָּה.


וְהִנֵּה – כְּבָר עָצַם אֶת עֵינָיו. רַק הָעִיר עוֹד נִרְעֶדֶת מִפַּחַד:

צִפָּרְנַיִם גְּדוֹלוֹת כִּמְזִמָּה נִנְעֲצוּ בְּגוּפָהּ הַלֵּילִי.

עַל שֻׁלְחָן בְּאַכְסַנְיָה דַלָּה כְּצַמֶּרֶת גְּדוּעָה הִיא צוֹנַחַת:

גֻּלְגָּלְתּוֹ שֶׁל אָדָם בָּהּ הוֹמֶה בְּכִי אַלְפֵי תִינוֹקוֹת נִבְהָלִים.


וּבַבֹּקֶר עֵת שַׁחַר דָּהוּי כְּחָתוּל הַפּוֹסֵעַ בְּטֶפֶף

שֶׁעֵינָיו עֲגֻלּוֹת וִירֻקּוֹת וְגוּפוֹ הַזּוֹמֵם מָאֳרָךְ –

הָאָדָם אָז יוֹרֵד לִקְרָאתוֹ, עַל מִצְחוֹ דָעֲכָה הַטּוֹטֶפֶת.

בֶּן-אָדָם בְּסֻלָּם לֻלְיָנִי בְּאַכְסַנְיָה נִדַּחַת בַּכְּרָךְ.

המלצות קוראים
תגיות